שמה בבל – פרשת נח תשפ”ב

שמה בבל – פרשת נח תשפ”ב
הרב איתמר הרשקו

שמה בבל

מיוחדת היא ארץ בבל, הנקראת גם ארץ שנער. שהיא נמצאת במקום המיוחד, הסמוך לארץ ישראל[1]. כשנהר פרת מפריד בינה, ובין א”י.

ובזמן המבול, כל מתי עולם ירדו לשם. ולכן נקראת גם, ארץ שנער. שלשם ננערו כל המתים[2]. יחד עם מימי המבול, שנבללו וירדו שמה[3].

לאחר המבול, ביקשו בני האדם[4] להקים שם מגדל. כדי לתת סמוכות לשמים, שלא יתמוטטו שוב[5]. ומהארץ הזו, נפוצו כל משפחות האדמה.

שמה של בבל, מעיד עליה. כמקום שבלבל את הכל. הן באנשים, והן בדרך התקשרותם. כשהשפות השונות, נוצרו במקום ההוא.

במדרש לפרשת נח, מודגש שימיו היו אמורים להיות אחרים. ולו זכו, היו מקבלים את התורה כבר אז[6]. ולא כרת הקב”ה ברית עם ישראל, אלא על התורה שבע”פ[7].

ולכן בתחילת ימי גלותנו, ירדנו לבבל. כשהקדימו לצאת לשם, החרש והמסגר. שהקימו את עולם התורה של בבל. לפני שהגיעו גולי יהודה, שבימי צדקיהו[8]. והתלמוד הבבלי, שמפיו כולנו חיים. נוצר דווקא בארץ ההיא.

כך שהבלבול הקיים שם, מביא להתנערות. כשם שננער האדם, לצאת ממעי אמו. וכשם שבני הנעורים, הם הזמן בו האדם מתפתח. אך זה גם זמן הסכנה, שהיצר בא ומפריע. כי יצר לב האדם – רע מנעוריו[9].

ועל ידי, לימוד תורה שבע”פ. יכול האדם להתיישר, ולגבור על היצר[10].

ולכן נח בונה תיבה, הרומזת לבתי המדרש[11]. ואף משה, נמצא בתיבה.

ולקראת כניסת ישראל לארצם. נאבק משה, כנגד עוג מלך הבשן. שהוא היחידי, שפלט מדור המבול[12]. שלא היה ממשפחת בני נח. ועל כן נתיירא משה, שמא תעמוד לעוג זכות פליטתו. עד שהבטיח הקב”ה למשה, שיימסר עוג בידו[13].

ולאחר שעקר עוג, הר הגדול כנגד כל ישראל. הכה משה אותו, בעקבו. ובכך גבר עליו[14].

עניין זה, הוא ההפרש שבין ‘סיני’ ל’עוקר הרים’[15]. ועל כך נתקנה, תפילת בית המדרש. שחיבר אותה רבי נחוניא בן הקנה[16].

משה הוא ‘סיני’, בעל השמועה של כל המצוות. ואילו עוג, שאמנם היה דולה ומשקה מתורת רבו[17]. אך לא הפנים בעצמו, את קדושת התורה[18]. ולכן עוג נשאר, כ’יושב קרנות’. כשם שנאחז בקרנות התיבה של נח, ולא נכנס אליה ממש[19].

ואנו מבקשים כל פעם, עם כניסתנו ללימוד. שנהיה מיושבי בית המדרש, כמשה ונח. ולא מיושבי קרנות, כעוג מלך הבשן.

ובימינו אנו, בעקבות משיחא. מתבררים עניינים אלו, ביתר שאת. כדוגמת הכאתו של משה, את עקביו של עוג. ובכך לימד אותנו, כיצד לגבור על אלו המסלפים את התורה. ומשתמשים בה, רק כדי לדלות ממנה דברי דופי.

כריתת הברית, על התורה שבע”פ. היא זו המבטיחה לנו, את ההצלה. כבימי נח, ודור המבול.

כשלבסוף אנו נגאלין, מבבל. ומשם עולים המושיעים, להר ציון[20].


[1] הוא פרת החשוב על כולם הנזכר על שם א”י – רש”י בראשית ב, יד

[2] מבול שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול – שם ו, יז

[3] ס”א מימי וכן הגיה מהרש”ל בח”ש במס’ שבת – שם

[4] בני האדם אלא בני מי שמא בני חמורים וגמלים אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר האשה אשר נתתה עמדי אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול – שם יא, ה

[5] ד”א ודברים אחדים (ס”א דברים חדים) אמרו אחת לאלף ותרנ”ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות (ב”ר) – שם, א

[6] “ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'” וכתיב (תהלים לו, ז): “צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'”. רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל את עושה עמהם צדקה עד כהררי אל. אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שניתנה מהררי אל את מדקדק עמהם עד תהום רבה – בראשית רבה פרשה לג, א

[7] אלה תולדות נח נח, יתברך שמו של ממ”ה הקדוש ברוך הוא שבחר בישראל משבעים אומות כמ”ש כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו (דברים, לב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע”פ וגלה אותם לישראל… לפי שלא כרת הקב”ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע”פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות, לד)… אלא ע”פ הדברים וזו היא תורה שבע”פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה, ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב”ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים, ה), ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות, יט). ואמר רב דימי בר חמא א”ל הקב”ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע”פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא’ ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים, ו)… ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע”פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה”ב שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב”ה לעמלי תורה שבע”פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה לג, כה) כה אמר ה’ אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה? זו תלמוד – תנחומא נח, פרשה ג

[8] הוציאן הקדוש ברוך הוא י”ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב, כד)… אלא צדקה עשה הקב”ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע”פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד – שם

[9] מנעריו כתיב משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע – רש”י בראשית ח, כא

[10] ת”ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר”ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב”ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר’ ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה’ וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים ואומר (איוב יד, יט) אבנים שחקו מים – קידושין ל:

[11] זוהר לפרשת נח

[12] ויבא הפליט לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים תנחומא ומדרש ב”ר זה עוג שפלט מדור המבול וזהו מיתר הרפאים שנאמר הנפילים היו בארץ וגו’ – רש”י בראשית יד, יג

[13] אל תירא אותו  (נדה סא) שהיה משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר (בראשית יד) ויבא הפליט, הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים. שנא’ (דברים ג) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים – רש”י במדבר כא, לד

[14] אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו… משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה – ברכות נד:

[15] שלחו להתם, סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם. שלחו להו סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא – ברכות סד.

[16] ביציאתו מהו אומר, מודה אני לפניך ה’ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת – ברכות כח:

[17] המושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר, אמר רבי אלעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים – יומא כח:

[18] אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך – רש”י בראשית כד, לט

[19] פרקי דרבי אליעזר, פרק כג

[20] ואף לימות המשיח אין חבלו של משיח רואין שנא’ (זכריה, ב) הוי ציון המלטי, מאדום ומיון מגזרותיהן, וכתיב (מיכה ד, י) חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ושכנתי כתיב בשדה, שאע”פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך, (מיכה ד, י) ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה’ מכף איביך. שם, ללמדך שמשם מתחלת הגאולה משם עולין לירושלים שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו’ (עובדיה, א). אותה שעה, והיתה לה’ המלוכה, וכי”ר – תנחומא נח, פרשה ג

נגישות