בס"ד
משכורת של מישהו אחר
שאלה:
אני לומד בכולל מתוך רשת כוללים. יום אחד גיליתי שנכנסו לחשבוני 3,000 ש' ממקור שאינו ידוע. ניסיתי לברר את מקור הכסף אך ללא הצלחה. התופעה נמשכה מספר חדשים. לאחר מספר שנים, בפגישה מקרית עם מנהל הכולל, שאלתי אותו אם יודע במה מדובר. הוא אמר שעכשיו הוא מבין הכל. מה שקרה הוא, שבכולל אחר מאותה רשת כוללים, בקשו מתלמיד חכם חשוב שימסור להם שיעורים. אותו תלמיד חכם נענה לבקשה, והודיע שאינו מעוניין בשכר, כיון שהוא כבר עובד במקום אחר, ואינו רוצה 'להסתבך עם המיסים' כלשונו. לימים החל חתנו של אותו תלמיד חכם ללמוד ברשת, וכיון שכך, ביקש אותו תלמיד חכם שיתנו את משכורתו לחתנו. אך כיון ששמותיכם דומים, טעו ונתנו את הכסף לך. כשהתגלתה הטעות, פנינו לאותו תלמיד חכם, והוא אמר שמה שהיה היה, ומעכשיו שיתנו לחתנו. המנהל הסביר לי, שכיון שעכשיו אותו תלמיד חכם וכן חתנו כבר לא נמצאים ברשת הכוללים, הרי שלרשת כבר אין אפשרות לשלם להם. מה עלי לעשות: להשאיר את הכסף אצלי, להחזיר לכולל, או לתת אותו לתלמיד חכם או לחתנו?
תשובה:
בבא בתרא פ' מי שמת קמ"ו:- קמ"ז. "דתנו רבנן הרי שהיה חולה ומוטל במיטה ואמרו לו נכסיך למי? ואמר להן דומה שיש לי בן, עכשיו אין לי בן נכסי לפלוני… ונודע שיש לו בן… אין מתנתו מתנה". וכתב רש"י שהטעם משום שאילו היה יודע שיש לו בן, לא היה נותן. וכן פסקו הטור ושלחן ערוך (חו"מ רנ"ג, ה). וביאר שם הסמ"ע (ס"ק י"א), שכיון שגילה דעתו שהיה מעדיף לתת לבנו, הרי שזו מתנה בטעות. הרי שמתנה בטעות אינה מתנה, ואף כאן, כיון שהשואל מקבל את דברי המנהל, הרי שמוסכם שאנו עומדים מול מקרה של מתנה בטעות, ולכאורה ודאי שאין המקבל אמור להשאיר את הכסף אצלו.
ואמנם, ראיתי בקובץ "קול התורה" נ"ד (עמ' ר"י- רי"ד), במאמר של הרב יעקב דוד שמאהל (דיין בבלגיה), שהביא סיפור על אדם שעבד בחברה מסוימת ועזב אותה, ומחמת אי סדרים קיבל בטעות משכורת נוספת. וכתב שם, שכיון שהעברת הזיכויים בבנק איננה ממשית אלא ברישומים בלבד, הרי שכל מה שקרה כאן הוא שלבנק היה שיעבוד לחברה, החברה מחלה לבנק על חלק מהשעבוד, והבנק הזה או בנק אחר התחיל להיות משועבד לעובד לשעבר. ואם כן השעבוד לעובד הוא שעבוד חדש, ואינו אותו השעבוד שהיה לחברה על הבנק, ואם כן אין לעובד שום חובה להחזיר את הכסף, ואולי אפי' מצוות השבת אבידה אין כאן. ולראיה, הביא תשובות של הגאון רבי שלמה היימן והגאון רבי חיים עוזר גורודזנסקי, שנדפסו בספר חידושי רבי שלמה א (סי' ח), בעניין אלמנה שקבלה מהבנק את כסף ירושת בעלה המנוח, אף שמדין תורה יורשים אותו בניו, וכתב הגר"ש היימן שכיון שהכסף בבנק הוא הלוואה ולא פיקדון, והבנק נשאר חייב ליתומים בדין תורה גם אחר שנתן לאלמנה, הרי שהאלמנה לא הפסידה כלום את היתומים, ויכולה להשאיר את הכסף אצלה. וכן הסכים הגרח"ע וכתב שאין ליתומים שום שייכות בכסף שקיבלה האלמנה, ואין כאן אפילו מצוות השבת אבדה.
ובאמת שדבריו שגבו ממני, שהרי אף שאכן העברת הזיכויים בבנק היא וירטואלית, הרי סוף סוף לכולל נהיה פחות כסף ביתרה, ולכן לשואל נהיה יותר, וכל זה נעשה בטעות, הרי שלמעשה ממון של הכולל נמצא אצל השואל בטעות. ודברי הגאונים הנ"ל אינם שייכים לנידון דידן, שהרי דבריהם ברורים שהבנק ממשיך להיות חייב ליורשים היתומים בדין תורה, ואם כן מה שהעבירו לאלמנה הוא באמת כסף אחר. משל למה הדבר דומה? אם היה ראובן חייב כסף לשמעון, אלא שראובן מסרב לשלם לו, וטוען שאינו חייב אלא ללוי, ולכן זיכה את לוי בסך החוב, וכי לוי צריך לשלם לשמעון?! והלוא לא גרע מאם היה מקבל מראובן מתנה, שאינו צריך לתת אותה לבעלי חובותיו. מה שאין כן בנידוננו, שהכולל עצמו הורה לבנק לזכות מחשבונם את חשבון השואל, הרי גם בדין תורה אין הבנק חייב לכולל כלום, ומעות הכולל הם שזוכו בחשבון השואל.
ובעניין למי להחזיר את הכסף, הפשוט הוא להחזיר את הכסף לכולל, שהרי הכולל הוא זה שנתן את המתנה בטעות, ואף אחד לא התכוון לזכות את הכסף למישהו אחר. אלא שאם הדין הוא שהכולל חייב לתלמיד חכם, למרות שכביכול היה כאן ויתור, אך אינו יכול לשלם לו, כפי שהסביר המנהל, הרי שמסתבר שהכולל עצמו יעדיף שהכסף יגיע אל התלמיד חכם. ולכן נראה שיש לפנות אל התלמיד חכם ולידע אותו במצב, ולאחר בירור העניין בינו לבין הכולל, לשוב ולדון כיצד להתקדם.
לסיכום:
מתנה בטעות חוזרת. דין זה נכון גם כשהמתנה איננה פיזית, אלא נעשתה על ידי זיכוי בבנק. באופן פשוט יש להחזיר לנותן, אלא שבמקרה של ספק יש לקיים בירור בין הצדדים המעורבים.
