מחליף חפץ של חברו

מחליף חפץ של חברו
הרב בנימין פלהיימר

שאלה:
משה הלך לטיול בצפון ונקע את רגלו, חברו אברהם הביא לו תחבושת אלסטית לרגל בהשאלה. למחרת משה הלך לבית החולים לבדוק את הרגל ובסוף הבדיקה הרופא אמר לו שהוא יכול לזרוק את התחבושת שאיתה הגיע והוא יחבוש לו תחבושת חדשה.

האם מותר למשה לזרוק לפח את התחבושת האלסטית ובמקומה לקבל תחבושת חדשה שאותה יחזיר לחברו אברהם או שיש לו ליטול רשות לפני?

תשובה:
אדם שמקבל חפץ מחברו בהשאלה, נעשה שומר עליו, וצריך להשיב אותו לחברו בסיום השימוש. אם אינו משיב אותו וזורק אותו לפח או משהו מעין זה- נעשה כמזיק וצריך לשלם לחברו כשווי החפץ שאיבד. לכאורה פה יהיה אסור לזרוק את התחבושת כי יהפך לגזלן ברגע שיזרוק אותה. ופוסק השולחן ערוך (חושן משפט הלכות גזילה סימן שנט):  אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מגוי. ומוסיף לכתוב בסעיף ב: אסור לגזול, אפילו על מנת לשלם דבר יפה ממנו.

לפי”ז יוצא שאפילו אם רוצה לגזול על מנת להחזיר דבר טוב יותר- אסור.

אולם השו”ע מוסיף בשם יש מי שאומר את דברי הרא”ש: “ויש מי שאומר דהיינו אם אין התשלומין בעין, שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים על ידי אחר”.

כלומר שיש דעה שמותר לגזול על מנת להחזיר אם הכסף בידו. ולפי”ז נראה שפה יהיה מותר לזרוק לפח על מנת להביא תחבושת חדשה.

הקצות החושן על השו”ע כאן ס”ק א מביא את דברי המהרש”ל שחלק על הרא”ש וכתב שלא יעלה על הדעת שמותר לגזול על מנת להביא משהו אחר, וכי מותר להסתחר {לעשות סחורה) בדברי חברו ללא רשותו? וכן הסכים הט”ז :”ונראה לענ”ד שיפה פסק רש”ל שלא לסמוך על הרא”ש בזה, רק שלפי עניות דעתי דאם הוא צורך גדול יש להקל ליקח בלא דעת חבירו, דמסתמא ניחא לבעלים בזה דליעבד מצוה בממוניה, ואז אפילו אינו נותן פירות יפים מזה אלא אפילו בדכוותייהו שרי, כן נראה לעניות דעתי הלכה למעשה:”

 אמנם הש”ך תירץ שמה שהרא”ש התכון זה בחפץ העומד למכירה, ולכן ודאי שבעל הבית ירצה. ולפי דבריו גם כאן כיון שאין קפידא לנותן דווקא על התחבושת הזאת, יהיה מותר להחליף.

בפתחי תשובה ס”ק ג מובא תשובת בית אפרים שדן בצורף שהביאו לו כסף וזהב להכין תכשיט וכעת צריך חלק מהחומר למשהו אחר, האם יכול לקחת, ואחר כך להשלים את אותו סוג הזהב למי שהביא לו? הוא דן באריכות, ובמסקנא מביא שאם נותן דבר ששווה ממש תמורת מה שלקח, באופן שלא שייך לומר נוח לו לאדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו, אין בזה בעיה כי אין לו הפסד כלל.

למסקנה: נוכל על פי הבית אפרים הנ”ל וגם לפי הש”ך לומר שמותר יהיה לזרוק את הישן ולהחזיר חדש.

נגישות