שליחות לכתיבת פרוזבול

שליחות לכתיבת פרוזבול
הרב שאול גרינפלד

בס"ד

שאלה: יש לי חברה רווקה מתחזקת, אני רוצה להגיד לה שצריך לכתוב פרוזבול, אבל נראה לי שהיא לא תסתדר לבד עם הצורך להחתים אנשים. זה יהיה בסדר אם היא תמנה את בעלי לשליח לכתוב בשבילה?

תשובה: המקור לכך שמועילה שליחות, הוא בקידושין ר"פ שני מ"א. "שליחות מנלן? דתניא "ושלח- מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה- מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה- מלמד שהשליח עושה שליח". הרי שגם איש וגם אשה עושים שליח, וכן השליח עצמו יכול למנות שליח במקומו. ואם כן, לכאורה אין כל בעיה בכך שהחברה תמנה לשליח את בעלה של השואלת לכתוב פרוזבול עבורה.

ועיין בשו"ת יביע אומר ח"ב חו"מ סי' ה', שעסק בשאלה זו ממש- אם אפשר למנות שליח לכתוב פרוזבול, והביא פוסקים שכתבו שאי אפשר, כיון שהגמרא בגיטין פ' שלישי כ"ט. אומרת שמילי {דברים} לא מימסרן לשליח, והיינו ששליחות אפשר לעשות רק כאשר יש במסירת השליחות דבר ממשי, ולא רק 'דברים', כמו כאן שהשליחות היא על 'לכתוב פרוזבול'.  

הגר"ע יוסף זצ"ל הביא פוסקים אחרים, שדחו שיטה זו משתי סיבות:

א- רע"א הוכיח שבדברים שגומרים את המעשה, אין חיסרון של מילי לא ממסרן לשליח. והדוגמא- אם בעל שלח גט לאשתו, ואחר כך שלח שליח לבטל את השליח, יכול שליח הביטול למנות שליח אחר במקומו, כיון שביטול הגט הוא גמר הדבר, אין זה נחשב מילי. אבל אם שלח שליח לומר לסופר לכתוב גט לאשתו- כיון שאין זה גמר הדבר, שהרי צריך אחר כך שהסופר יכתוב, בזה יש חיסרון של מילי לא ממסרן לשליח. ואף בפרוזבול, הדבר נגמר באמירה לבית הדין שהוא מוסר להם את חובותיו, גם בלי שיכתב פרוזבול, אלא שחכמים הצריכו שהפרוזבול יכתב, ואם כן אין כאן חיסרון של מילי לא ממסרן לשליח.

ב- פוסקים רבים כתבו שמילי לא ממסרן לשליח, אינו חיסרון במינוי שליח, אלא רק כאשר השליח רוצה למנות מדעת עצמו שליח אחר במקומו. וכך פירש רש"י בגיטין שם: "רבא אמר- התם היינו טעמא דלא משוו שליח שלא מסר להם אלא דברים, ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר".

ומסיק הגר"ע יוסף שבדרבנן שומעים למקל, ובפרט שכך המנהג.

ואמנם ראיתי לאחרונה שתלמיד חכם גדול, רצה לומר שלא מועילה שליחות בכתיבת פרוזבול. והיינו שהביא שבתשובת הר"ן בסימן ע"ז כתוב שהטעם שפרוזבול מאוחר פסול {היינו שפרוזבול לא יכול להועיל להלוואות שנעשו אחרי כתיבתו}, הוא כיון שהפרוזבול עצמו הוא הפועל, ואינו יכול לפעול על חוב שעוד לא היה כשנכתב. ואם כן דעת הר"ן שלא האמירה גומרת אלא כתיבת הפרוזבול, וחזרנו לכך שיש כאן בעיה של מילי לא ממסרן לשליח.

ובאמת שביביע אומר הרגיש בזה, ודחה שהר"ן כתב שהפרוזבול עצמו פועל, רק אם לא היתה מסירת דברים בפה. אלא שאותו תלמיד חכם תמה, שאם זו היא כוונת הר"ן, הרי שדבריו תמוהים, שהרי למה להם לבי"ד לכתוב פרוזבול, בלי שהמלווה יאמר להם קודם לכן שהוא מוסר להם את חובותיו? אלא בהכרח הר"ן מצריך כתיבה ע"י בית הדין למרות האמירה. ואם כן האמירה איננה גמר הדבר, ושוב הווי מילי שלא ממסרן לשליח, ומתוך כך הסיק אותו תלמיד חכם, שלא מועילה שליחות בכתיבת פרוזבול.

אמנם לעניות דעתי, שגה בזה בהבנת דברי הר"ן. הר"ן לא התכוון שבית הדין כותב את הפרוזבול, אלא שחכמים הצריכו את המלווה שיכתוב פרוזבול, ולא יסתפק במסירת הדברים בעל פה. וא"כ צדקו דברי הגר"ע יוסף, שמה שכתב הר"ן שהפרוזבול עצמו פועל, היינו כשלא מסר דבריו בעל פה, ולא קשה, שאם לא מסר דברים, למה בי"ד כותבים, כיון שאין הכי נמי- בית הדין לא כותבים, אלא הוא עצמו כותב.

שוב ראיתי בפרוזבול שיצא ע"י בית המדרש דרכי הוראה בחייו של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שכתבו גם כן שמועילה שליחות לכתיבת פרוזבול.

למעשה: החברה יכולה למנות את בעלה של השואלת לכתוב פרוזבול עבורה. אמנם אם רוצים לעשות אליבא דכולי עלמא, אפשר לתת לחברה נוסח פרוזבול שתמלא בעצמה, והבעל רק יחתים את הדיינים בפרוזבול אשכנזי, או העדים בפרוזבול ספרדי, או את השלושה בפרוזבול משולב לאשכנזים וספרדים.

נגישות