בס"ד
פרשת ויגש
בתחילת שנות הרעב שבאו על הארץ, כפתרונו של יוסף את חלומות פרעה, הגיעו כל מצרים אל פרעה לבקש לחם והוא מפנה אותם אל יוסף, והעניין זוקק בירור וכי המצרים לא ידעו שיוסף הוא הממונה לחלוקת האוכל הנאגר שנים רבות במצרים? רש"י מביא את דברי חז"ל שיוסף ביקש מהבאים למול עצמם קודם שיחלק להם לחם ועל כן הם באו אל פרעה והוא מורה להם לקיים את צו יוסף.
מדוע יוסף מבקש ממצרים למול, הרי בפוסקים בהלכות מילה מבואר שיש להמנע מלמול את הגויים ולהטיל חותם אות ברית קודש בבשרם הערל (כך מובא בלבוש, בט"ז ובמעיל צדקה שלא כש"ך)?
עוד יש להבין הרי בפרשתנו כאשר יוסף מתוודע לאחיו מפרש רש"י על פי חז"ל שכדי להוכיח לאחיו את הקשר המשפחתי שלהם ושהוא אחיהם יוסף מראה להם שהוא מהול, ואם כל המצרים מלו בעקבות בקשת יוסף מה הייתה ההוכחה במה שהוא מהול על פני כל שאר המצרים?
המהר"ם אלשיך בתחילת פרשת שמות מבאר את בקשת יוסף למול את המצרים על פי הסוד ועניינים פנימיים.
אמנם, ה'משנה למלך' בהלכות מלכים פרק י' מבאר בדרך הפשט על פי דברי האמוראים במסכת סנהדרין (דף נט:) שנחלקו האם מצוות מילה מעיקרא ניתנה רק לאברהם אבינו ולזרעו כמו שכתוב בפרשת ציווי המילה שבסוף פרשת לך לך: 'ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך' וכן בפרשת וירא: 'כי ביצחק יקרא לך זרע', או שמצוות המילה נתייחדה לעם ישראל ע"פ לימוד אחר והוא שכל פרשה שנאמרה קודם מעמד הר סיני ולא נשנית המצווה בתורה לאחר מעמד קבלת התורה – נאמר לעם ישראל ולא לאומות העולם, ומצוות מילה למרות שהוזכרה בתחילת פרשת 'תזריע' – 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו' אין זה מחשיב את המצווה כמצווה שנשנית בסיני מכיוון שפסוק זה בא להורות את דיני המילה ולא את עצם ציוויה, ומכאן אנו לומדים שמצוות המילה נאמרה רק לעם ישראל, מוסיף ה'משנה למלך שלפי לימוד זה – על פי פירוש רש"י במסכת סנהדרין שם (נט. – נט:), מצווה שלא נשנית בסיני רק לישראל נאמרה דווקא 'מסיני ואילך' אך קודם מעמד הר סיני גם הגויים נצטוו בה, ולפי זה מובן מדוע יוסף (וכן בני יעקב כלפי יושבי שכם) ביקשו מהגויים למול וראו בזה הסרת חרפה בהיותם נימולים. יוסף רצה לקרב את האור האלוקי שבמצוות גם לאומות העולם, כפי שנצטוו.
מדרש זה על דרישתו של יוסף מהמצרים למול מתאים למאן דאמר במסכת סנהדרין שחובת המילה בתחילה הייתה גם לגויים ובמעמד הר סיני ניטלה מהם ולא שנתייחדה בתחילתה לאברהם אבינו וזרעו.
אך עדיין צריך להבין אם אכן הגויים נצטוו על המילה קודם מעמד הר סיני איך יבאר מ"ד זה את הפסוקים שהביא המ"ד החולק – פסוקים המייחדים את הברית לאברהם וליצחק ולזרעם אחריהם הנמשך דרך יעקב כמדרש חז"ל 'כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק – ולא כל יצחק' להוציא את זרע עשיו שאינו בכלל הברית?
אלא שלמצוות מילה ישנם שני חלקים: מעשה המילה – שהוא חיתוך הערלה, וכריתת הברית השייכת למעשה זה. סוברת אותה הדעה שאומרת שגם הגויים נצטוו לפני מעמד הר סיני במעשה המילה שזה נאמר רק לגבי מעשה חיתוך הערלה, שהוא מצוות המילה, אך בכריתת ה'ברית' התייחד זרע אברהם בלבד הנמשך דרך יצחק ויעקב ועל כך נאמר 'ואת בריתי אקים את יצחק' – וכלשון ברכת הברית 'אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש – בא"ה כורת הברית' [ובפירוש רבנו עובדיה ספורנו עה"ת בתחילת פרשת וירא על הפסוק 'וירא אליו ה" וכן בפרשת שמות על הפסוק 'ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה" מובא שבכל מעמד של מצוות מילה יש כריתת ברית עם הקב"ה ועל כן הוא מתגלה שם ועל זה נאמר 'וירא אליו ה" וכן 'ויפגשהו ה" וזהו עניין הכסא המוכנה 'כסא של אליהו' שהוא כביכול מקום השראת השכינה הנמצאת במעמד כריתת הברית שנערכת בין שני צדדים הנוכחים במעמד]. שני חלקי המילה במילואם – הכוללים את כריתת הברית, שייכים לישראל בלבד.
הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת חולין פרק ז' מלמד אותנו שחובת מצוות המילה נמשכת מציווי משה רבנו לישראל בהר סיני ולא אברהם אבינו, 'ניתנה תורה ונתחדשה הלכה'. אכן זה לגבי מצוות המילה – הציווי המעשי הוא על פי ה' ביד משה, אך תוקף ה'ברית' שבמעשה המילה נמשך ומשתלשל מכוח אברהם אבינו, מהות כריתת הברית וקדושתה נמשכת מאברהם אבינו ומתגלה בציווי של משה לבנים.
יתכן שזה משמעות כפל הברכות שבשעת קיום מצוות ברית המילה: 'על המילה' ו'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' שכבר דנו הפוסקים היכן מצאנו שתי ברכות על אותה מצווה, ולפי הנ"ל ברכת 'על המילה' היא על ציווי מעשה המילה 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו' על פי ציווי ה' למשה, ועל כך אנו מוסיפים ברכה (שיש סוברים שהיא ברכת שבח ולא ברכת המצוות כמובא בשו"ת רע"א סימן מב') על מהות כריתת הברית שבמעשה המילה המתקשר לציווי לאברהם אבינו – 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'.
והנה, הגמרא במסכת יבמות (דף עא:) אומרת שמצוות ה'פריעה' כחלק ממעשה המילה לא ניתן לאברהם אבינו, וזו הלכה למשה מסיני שמתייחדת למעשה הברית בהלכה המתחדשת על ישראל לאחר קבלת התורה, אך מכל מקום אומרים שם התוספות שבוודאי אברהם אבינו עצמו פרע את המילה שהרי אפילו עירובי תבשילין הוא קיים (כפי גירסתם בגמרא במסכת יומא דף כח:) ובמעשה זה אף גילה אברהם אבינו והאדיר את ייחוד ה'ברית' לישראל כפי שעתידה המצווה לקבל פנים חדשות לאחר קבלת התורה, בעת שתיוחד המצווה לעם ישראל בהתאמה למעלתם. אם כן יש לומר שכשם שאברהם אבינו פרע מילתו גם יעקב אבינו שלמד מאבותיו אברהם ויצחק וקיים אף הוא את כל דברי התורה עד שלא ניתנה כעדותו 'עם לבן גרתי – ותרי"ג מצוות שמרתי', פרע את מילת ילדיו, אך המצרים שמל יוסף לא מלו אלא לפי הציווי היסודי באותו פרק זמן – למול ללא פריעה, ועל פי זה יובן מה הראה יוסף לאחיו שהוא מהול דהיינו לא רק על הסרת הערלה והיותו נימול אלא אף את הפריעה שנתייחדה בקיומה אצל האבות הקדושים, ובזה הראה יוסף לאחיו את אהבתו אליהם ובקשת טובתם בהיותם עם אחד המכין עצמו, לאחר שנות הזיכוך בכור הברזל של גלות מצרים, לקראת קבלת התורה.