האם מותר לשלם "שוטף + 60 או 90"
שאלה: כתוב בתורה "ביומו תתן שכרו", כיום רוב העובדים מקבלים שכר כל חודש, כאשר החוק קובע שצריך לשלם עד היום ה10 לחודש הלועזי. בשנים האחרונות התפתחה תופעה שכאשר מוסד או ארגון מזמינים שירותים מסוימים של בעל מקצוע או אומן וכדומה, משלמים לו "שוטף +60 או 90" כלומר משלמים לו רק אחרי כמה חודשים מאז שעבד. האם מותר לשלם באיחור כזה? האם יש הבדל בין מקרה שידע מראש שכך משלמים לבין מקרה שלא ידע?
הצעה לתשובה:
ראשית כל יש להדגיש את חשיבות המצוה של ביומו תתן שכרו.
כותבת לנו התורה בספר ויקרא פרק יט פסוק יג:
"לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר:"
ועוד כתוב בספר דברים פרק כד פסוק טו:
"בְּיוֹמוֹ֩ תִתֵּ֨ן שְׂכָר֜וֹ וְֽלֹא־תָב֧וֹא עָלָ֣יו הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֤י עָנִי֙ ה֔וּא וְאֵלָ֕יו ה֥וּא נֹשֵׂ֖א אֶת־נַפְשׁ֑וֹ וְלֹֽא־ יִקְרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל ה' וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא:"
ומפרש האור החיים הקדוש דברים פרק כד פסוק טו:
"'ואליו הוא נושא וגו' והיה בך חטא'- הכונה שהגם שעושק שכר שכיר אינו אלא גוזל ממון אף על פי כן אין עונשו ממון אלא נפשות, והוא אומרו 'יהיה בך' פירוש: 'בך'- בנפשך חטא, על דרך (מלכים א א, כ"א) 'והייתי אני ובני שלמה חטאים', והקדים טעם העונש באומרו 'ואליו הוא נושא את נפשו' ומעתה יהיה המשפט נפש תחת נפש:
כלומר שמעבר לחיוב ממון הרגיל יש פה אזהרה חמורה, וכן מובא באחרונים פה בשם ספר הזהר הקדוש שמבאר חומרת הדבר כאשר אדם לא משלם בזמן לפועל שלו.
ומסכם הרמב"ם הלכות שכירות פרק יא הלכה ב את מניין העשין והלאוין הכרוכים בזה:
"כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו, ועובר בארבע אזהרות ועשה עובר משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום לא תלין פעולת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש ומשום ביומו תתן שכרו".
נחזור לשאלה שבה פתחנו, האם מי שמשלם בשוטף+ 60 מקיים מצוה של ביומו תתן שכרו? אם לא האם עובר על הלאו של לא תלין פעולת שכיר?
מובא בגמרא מסכת בבא מציעא דף קיא עמוד א:
" אמר רבה בר רב הונא: הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין. מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי, אבל משום 'בל תשהא' – ודאי עובר."
ומפרש רש"י:
"הני שוקאי דסורא – בעלי בתים של סורא, שאין מגיעין למעות עד יום השוק.
מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמכי – להגיע למעות, הלכך, אפילו אית ליה מעות גביה – לא עבר, דאדעתא דהכי איתגר ליה, וכיון דמיומא קמא לא עברי- תו לא עברי, כדאמרינן לעיל שאינו עובר עליו אלא בוקר ראשון. אבל משום בל תשהא עובר – מיום השוק ואילך."
כלומר, לפי רש"י כיון שיודעים מראש שישלמו באיחור- אין כאן איסור של בל תלין גם אם יאחרו את מועד התשלום שנקבע, כיון שעל דעת זה נשכרו. אולם בל תשהה יהיה כאן במידה ויעכבו את התשלום לאחר יום השוק.
וכן פוסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן של"ט סעיף ט:
"שכיר שמכיר בבעל הבית שאין דרכו להיות בידו מעות אלא ביום השוק, אינו עובר בבל תלין (ויקרא יט, יג), אפילו יש לו מעות; ומיום השוק ואילך, אם אינו נותן לו עובר משום 'אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך" (משלי ג, כח). הגה- והוא הדין הני שאין דרכן לשלם עד שיחשבו עם הפועלים, אינם עוברים עד שיחשבו עמהם (נימוקי יוסף פרק המקבל)".
אם כן נמצאנו למדים שבמקרה שידע מראש שישלם לו שוטף + 60 אין איסור של בל תלין. אולם מצאתי בקובץ שורת הדין כרך ה עמוד תי"ט שכתבו:
"האמור למעלה שתנאי מועיל, מתייחס למצות לא תעשה של 'בל תלין'. אבל לענין מצות עשה של 'ביומו תתן שכרו', כתב במעיני – החכמה, למהרא"ל צונץ (בבא מציעא, דף קיא עא, ד"ה בגמרא) שלשיטת רש"י, כשהתנה לשלם לאחר זמן, איבד מצוות 'ביומו תתן שכרו'. כי אפילו ישלם בסיום העבודה ממש, הרי כבר הסכימו על זמן אחר, ועל המועד השני לא קבעה התורה מצות 'ביומו תתן שכרו'.
כלומר, כאשר רשאי המעסיק לדחות את מועד התשלום, הוא מפסיד את המצוה 'של ביומו תתן שכרו', אפילו אם ישלם ביומו.
לסיכום: מעיקר הדין אין איסור לשלם בצורה הנזכרת לעיל בתנאי שהפועל יודע שכך צורת התשלום. אמנם ראוי לשלם בזמן, כיון שגם אם העובד מסכים, בדרך כלל הוא עושה זאת בלית ברירה, והיה שמח מאוד לקבל את הכסף באותו חודש. כמו כן המעביד מפסיד את המצוה של 'ביומו תתן שכרו'.
