כתב רבינו בחיי (י', כ"א) זה לשונו:
"ותמצא בפרשה שלש פעמים חשך: "ויהי חשך", "וימש חשך", "ויהי חשך אפלה". לרמוז כי ג' מיני חשך הם, ואלו הם: עלטה, אפלה, ערפל.
עלטה, הוא חשך של בין הבתרים, שנאמר: (בראשית טו, יז) "ועלטה היה". אפלה, הוא חשך של מצרים, שנאמר: "ויהי חשך אפלה". ערפל, הוא חשך של מתן תורה, שנאמר: (שמות כ, יח) "ומשה נגש אל הערפל".
מבואר ברבינו בחיי שישנם שלשה סוגים של חשך – חשך אפילה, חשך ערפל וחשך עלטה, מכיון ששלשתם התגלו במכת חשך לכן המילה 'חשך' מופיעה שלש פעמים בפרשה.
צריך לבאר מה מהותם של שלשת סוגי החשך, ומדוע היה צורך ששלשתם יתגלו במצרים.
"אפלה, הוא חשך של מצרים, שנאמר: 'ויהי חשך אפלה'" חשך אפילה – עניינו ביטול מציאות, מכת חשך עניינה היה ביטול המציאות של מצריים. כל מציאות נראית רק כאשר יש אור, וכאשר אין אור אין מציאות. לכן אדם שעומד מול נוף יפה כאשר ירד החשך הוא לא יראה כלום וידמה לו שאין שם כלום, זה עניינו של חשך אפילה – העדר מציאות.
במכת חשך התגלה שכל הכח והגאווה של מצרים באמת אינו כלום. חשך זה התגלה בשלשת הימים הראשונים של מכת חשך, שלשת ימים זה עניין של 'חזקה' והתחזק הדבר שהמציאות של מצריים איננה באמת מציאות קיימת.
חשך ערפל – עניינו מציאות שנעלמת מהאדם. בערפל רואים שיש כאן מציאות אמיתית, אלא, שאדם מבין שהוא לא יכול להשיג מציאות זו כיון שאין לו את הכלים לכך. החסרון בערפל הוא מצד האדם עצמו ולא מצד המציאות.
עניין זה התגלה במתן תורה בו התגלתה מציאות ה' אלא שכיון שאין לנו יכולת להשיג את מהות מציאותו והיא נעלמת ממנו, לכן התגלה במתן תורה חשך ערפל. דהיינו ראינו שמציאות ה' היא מציאות אמיתית קיימת אלא שמהות מציאותו נעלמת מאתנו כעין ערפל שאדם רואה שיש כאן מציאות אלא שאין לו יכולת לדעת מה מסתתר מאחוריה.
חשך זה התגלה במצרים בשלשת הימים השניים שהיה חשך שהיה אפשר למששו, דהיינו רצון ה' התגלה כמציאות אמיתית שאפשר למששה אולם מאידך היא נשארה בבחינה של חשך שאיננו משיגים את מהותה.
חשך עלטה – עניינו שהאור נמצא כאן בשיא כוחו אלא שיש דבר שמעלים ומכסה את האור, עד שנראה כביכול שאין כאן אור כלל. עלטה הוא מלשון כיסוי כפי שנאמר 'לוטה בשמלה' (שמואל כא י).
חשך עלטה הוא החשך שהתגלה בברית בין הבתרים בה הבטיח ה' לאברהם שיגאל את בניו, הבטחת ה' היא מציאות קיימת לגמרי כבר עכשיו, אלא שעכשיו בהווה, היא בכיסוי – בעלטה המכסה מההבטחה להתגלות עד אשר יסיר ה' את הלוט (ישעיהו כה, ז). הגאולה היא גילוי אורו יתברך, אור זה קיים כבר עכשיו אלא שיש 'לוט' המכסה ומעלים כח זה וזהו החשך של עלטה.
מבואר ברבינו בחיי שמכת חשך שמשה שבעה ימים ששה ימים במכת חשך עצמה ויום אחד נוסף לפני קריעת ים סוף בו היה חשך למצרים. זה לשונו:
"שבעה ימים שמש החשך, שנאמר: "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים", "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים אחרים", הרי ו' ימים, שלשה ימים היה קל ושלשה ימים היה אפל כבד, העומד אינו יכול לישב היושב אינו יכול לעמוד, ויום השביעי כתוב (פסוק כ) "ויהי הענן והחשך" חשך למצרים ואור לישראל".
כפי שראינו במכת חשך התגלו שני סוגי חשך – חשך אפילה וחשך ערפל. נראה לבאר שהחשך שהתגלה בקריעת ים סוף היה חשך עלטה.
כפי שהתבאר שחשך עלטה עניינו שהאור קיים כאן בשיא כוחו אלא שיש דבר המעלים את האור, ולכן ההבטחה של הגאולה למרות שעכשיו הגאולה נסתרת, האמת היא שכח הגאולה שהוא גילוי אורו יתברך קיים כבר עכשיו, אלא שיש 'לוט' המכסה ומעלים כח זה וזהו החשך עלטה.
עניין זה התגלה לפני קריעת ים סוף בו היה חשך למצרים ואור לישראל, התגלה שלמרות שיש חשך באמת בצד השני יש אור גדול. ועוד שלפני קריעת ים סוף היה נראה שיש חשך ואין פתרון המצרים מאחוריהם והים מלפניהם, ולמרות זאת זה עצמו הביא את הגאולה, שכיון שהיה נראה שאין תקווה לישראל לכן המצרים נכנסו אחריהם בים ותבעו. ולכן בקריעת ים סוף התגלה עניין זה של חשך עלטה. ולאחר נס קריעת ים סוף נאמר "אז ישיר" בלשון עתיד ודרשו חז"ל מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. גם במכת חשך שבמצרים היה גילוי לעניין זה בכך שלמרות שלמצרים היה חשך לבני ישראל היה אור במושבותם.
