האם מותר להעיד עבור יהודי בבית משפט אזרחי

האם מותר להעיד עבור יהודי בבית משפט אזרחי
הרב בנימין פלהיימר

שאלה:
משה קיבל טלפון מחברו הטוב יעקב שיש לו צורך בעדות שלו בבית משפט אזרחי. מבירור שערך יעקב מתברר שהמשפט מתנהל בין שני יהודים בבית משפט רגיל שמוגדר כערכאות של עכו"ם מבחינה הלכתית. האם מותר לו ללכת להעיד?

תשובה:

הגמרא בבא קמא דף נה: כותבת שלא רק שני עדים שיודעים עדות חייבים ללכת להעיד, אלא גם אדם אחד שיודע עדות מוכרח ללכת להעיד, ואם נמנע מכך חייב בדיני שמים:

"תניא, אמר ר' יהושע: ארבעה דברים, העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן… והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו… במאי עסקינן? אילימא בבי תרי, פשיטא, דאורייתא הוא, "אם לא יגיד ונשא עונו"! אלא בחד".

הנימוקי יוסף (כ"ד.) מבאר שיסוד החיוב ללכת להעיד הוא מדין גמילות חסדים :

"והא דמחייבין הכא בכובש עדותו היינו בדיני שמים, אבל בדיני אדם לא. ואפילו למאן דדאין דינא דגרמי, לפי שאין אדם חייב להעיד לחבירו אלא ממדת גמילות חסדים[1], כן כתב הרא"ה ז"ל".

וכדברי הגמרא פוסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות סימן כח סעיף א:

"כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו, ויש לחבירו תועלת בעדותו, חייב להעיד, אם יתבענו שיעיד לו (בבית דין), בין שיש עד אחד עמו בין שהוא לבדו; ואם כבש עדותו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. הגה: ועד אחד לא יעיד אלא בדבר ממון שמביא אחד לידי שבועה, או בדבר איסור ואפרושי מאיסורא; אבל אם כבר נעשה האיסור, לא יעיד, דאינו אלא כמוציא שם רע על חבירו.

אם כן נמצאנו למדים שבמידה והדיון היה מתנהל בבית דין רבני, היה חובה על יעקב ללכת להעיד במידה ואכן יהיה תועלת בעדותו.

אלא שכאן הדיון מתנהל בבית משפט אזרחי שמוסכם על אחרוני זמנינו שהוא מוגדר כערכאות וממילא יש פה שאלה של לפני עור, וגם חשש גזל, שמא בעקבות עדותו יוציאו ממון שלא כדין תורה.

בשאלה זו עסק הרמ"א בשו"ת סימן נ"ב:

"…נראה דכשהישראל דן עם הכותי {=הגוי} אז מותר להעיד, אבל כשישראל דן עם חבירו- אין הכי נמי דאסור להעיד אף על פי שהוא כדין, משום דמסייע לעוברי עבירה. ואף על גב דלית ביה משום 'לפני עור לא תתן מכשול' מאחר דבלאו דידיה יוכל לעשות האיסור, וכמו שכתבו התוספות והמרדכי והאשר"י פרק קמא דע"ז, מכל מקום איסורא מדרבנן איכא כמו שכתב שם הר"ן, וכן כתבו התוספות והאשר"י פ"ק דשבת…"

רואים מדברי הרמ"א שסבר שהדבר אסור מדין מסייע לעוברי עבירה. וכן הובאו הדברים בגליון הרעק"א על השו"ע בסימן כח.

אולם בספר שער משפט סימן כו חלק על דברי הרמ"א וטען שאין כאן סיוע, כיון שבלאו הכי הם כבר נידונים שם, ולהיפך- אם לא יעיד יעבור על איסור תורה:

"ולכאורה לא דמיא כלל להתם דבשלמא התם כשמושיט לחבירו דבר איסור אף דחבירו יכול ליטלו מעצמו מכל מקום הרי הוא גורם לו לעשות האיסור בנתינתו לו, ואדרבה הוא מחויב להפרישו מלעשות האיסור …מה שאין כן הכא הא דאסור לדון לפני דייני עכו"ם הוא מפני שמייקר שם אלילים כשדן לפניהם, ואם כן מה שהעדים מעידים לפניהם שהאמת כדברי התובע אינו גורם ומסייע כלל לעשיית עבירה, דהא אף שלא יעידו כבר הוא מייקר שם האלילים במה שדן לפניהם ואין שום תועלת בעדותן ליפוי כח שלהם. … וכי משום שלא ירגיל בכך ימנעו מלהעיד לו, שהוא מצות עשה, וגם כן עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'… והווי כהשבת אבידה דחייב להחזיר אף למומר אוכל נבילות לתיאבון… והוא הדין לעניין עדות פשיטא דחייב להעיד אף לרשע גמור, וכי משום שלא יחזיק עובר עבירה שהוא חומרא דרבנן בעלמא והקילו בו בכמה דוכתי משום דרכי שלום כדאיתא בגיטין דף סא, א יעברו העדים בעשה ולאו ד'לא תעמוד על דם רעך'?! ועוד דכיון שהם יודעים האמת שהנתבע חייב ממון להתובע והוא כופר לו אם לא יעידו, הרי הם מסייעים ומחזיקים ידי הנתבע שגוזל ממון חבירו, ואין לך מסייע ידי עוברי עבירה גדול מזה דהא אחר כך אין בית דין נזקקין לדברי התובע כלל לפי הכרעת הרב רמ"א בהגה…נראה לפי עניות דעתי עיקר שמחויבים להעיד אם הוא כדין מהאי טעמא דכתיבנא ודלא כהרב בתשובה.[2]

בספר ערך ש"י (תחילת סימן כ"ו) דוחה את השגת השער משפט על הרמ"א, וכותב שאין בזה השבת אבידה, כיון שאפילו לעצמו היה אסור לו ללכת אילולא קיבל רשות מבית דין, וכיון שיש בזה איסור לא דוחים איסור מחמת ממון, כמו שמבואר בגמר' בב"מ לגבי אבידה.

וכן מצאנו בספר אמרי בינה חו"מ סימן כ"ז שדחה את השגת השער משפט באופן דומה וקיים את דברי הרמ"א.

גם באנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם מודעים כלל לאיסור שבדבר יש איסור ללכת ולהעיד, כיון שסוף סוף יש פה מסייע. במידה ואדם תובע רשות שלטונית שעל פי ההוראות שלהם הם לא מגיעים לדין תורה, אפשר ללכת להעיד לטובתו גם כאשר לא נטל רשות מבית דין, כך פוסק הגאון הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א בספרו משפטיך ליעקב חלק ד סימן כד. (ויש להעיר שדעת הגאון הרב אשר וייס שליט"א, כפי שאמר בשיעור, שגם במקרה כזה צריך נטילת רשות מבית דין, אף על פי שיש אומדנא דמוכח).

לסיכום: כאשר הדיון מתבצע בבית דין רבני, גם אדם שאינו אלא עד אחד, יש לו מצוה ללכת להעיד, במקרה  שיש תועלת בעדותו. אמנם כאשר שני יהודים מתדיינים בערכאות, או בבית משפט אזרחי שדינו כמו ערכאות, אסור ליודע עדות ללכת להעיד שם, כיון שמסייע ידי עוברי עבירה, ולא נדחה האיסור מחמת הצלת הממון. במידה ואדם שאינו רוצה ללכת לדין תורה תבע בבית המשפט יהודי שרוצה ללכת לדין תורה, ודאי שיהיה מותר להעיד נגד התובע (מהרשד"ם שצ"ב).


[1] לבוש חושן משפט סימן כח סעיף א

ממדת גמילות חסדים כמו השבת אבידה.

[2] אמרי בינה דיני דיינים סימן כז – דוחה את קושיית השער המשפט על הרמ"א

ואין בדבריו לדחות דברי רבינו הרמ"א הנזכרים לעיל, דהא אין בזה השבת אבידה, דהא אף התובע בעצמו אף להציל ממונו אסור לו לילך לדון לפניהם עד שיתנו לו הבי דין רשות באופן שאינו יכול להצילו, ואם נתנו לו הבית דין רשות כבר כ' הרמ"א (סי' כ"ו) דיש רשות אף לבית דין לילך ולהעיד בפני עכו"ם, והרמ"א בתשובה איירי באופן שהתובע אינו רוצה לילך לתבוע בפני בית דין ישראל ובזה ודאי אסור לילך להיות מסייע לעוברי עבירה אף דבלאו הכי מייקר שם אלילים מכל מקום אין צריך להשיב לו אבידה בזה ולסייע לו ולהוסיף לדון לפניהם בקבלות עדות מישראל, דזה הוי כדין וחמור עוד ממסייע. ועיין פירוש המשניות לרמב"ם פרק ו ממסכת תרומות דאף מסייע לעובר עבירה אסמיך אקרא 'אל תשת ידך עם רשע'.

נגישות