מה לאיוב ולפורים

מה לאיוב ולפורים
הרב אבינועם זומר

בס"ד פורים תשפ"ב                                                                                                                               

פירורים (פורים מלשון פירורים – מהר"ל אור חדש עמ' ריד) משולחן (נגד צוררי) גבוה

מה לאיוב ולפורים

הגמ' בבבא-בתרא  (טו:-טז:) עוסקת בדמותו של איוב . בגמ' מובאת דעת ר' יהושע בן קרחה שאיוב בימי אחשורוש היה. ניסיתי ללקט פירורים מכל דברי הגמ' על איוב, מתוך המבט של ימי הפורים.

ויש לשאול, האם נצטרך להתבונן על ימי הפורים מתוך ההשוואה למש"כ הגמ' על איוב הגוי לעומת מה שקרה אז לעם ישראל, או שדמותו של איוב בימי אחשורוש הוא חלק מהמהלך של ימי הפורים. ננסה ללכת בשני הכיוונים.

המקור של ריב"ק הוא ממה שנא' "ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ" איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש. אם כן לולי שהקב"ה היה מושך חוט של חסד על אסתר מי שהיו בדרך הטבע ראויות להיות המלכות במקום ושתי אלו בנות איוב.

בנותיו של איוב היו ימימה שדומה ליום, קציעה – ריחה נודף כקציעה, וקרן הפוך . קציעה לעומת מרדכי ע"ש המור שהוא ראש והתחלה לבשמים. מור וקציעה, מור ואחריו הקציעה. וא"כ ימימה – יום ע"ש התפשטות האור, היופי, לעומת אסתר – איילת השחר המסמלת תחילת ההארה, ראשית ושורש היופי, יופי בהעלם, ירקרוקת היתה אלא חוט של חסד משוך [כאותו חוט של חסד המשוך על הלומד התורה בלילה, בגלות מתוך צנעא מתוך הדחק].

ממילא, קרן הפוך לעומת ושתי. כי בתו של איוב אותיות – אב י'ו' מבטאת יופי פנימי, שממילא הקרן היא חלק מהיופי, בחי' אדה"ר שהקריב פר בעל קרן אחת שקרנותיו קדמו לפרסותיו (שבת כח:) שאז אינו כיעור, והוא השופר הכלי שאתו ממליכים את הקב"ה, מבטא המבט כלפי מעלה שמבחינתו יש מה להוסיף על המצי' כפי מה שנראה לנו ולרוממה. (וע"ע נפה"ח שער א פרק כ שקרן הפר מבטאת שורש נשמתו). לעומת היופי החיצוני, שתבוא ערומה – ושתי – תש י'ו', שאז כאשר צומחת לה קרן ,זה יופי חיצוני מקולקל, כי בעולם החיצוני כל המוסיף גורע.

א"כ קרן הפוך מבטאת איך הקלקול- הקרן נהפך לתיקון, והקרן היא מעצם מהות היופי.

יוצא שאיוב הוא שלב בתיקון של המציאות המקולקלת של ראשית המגילה. אולם מתברר שיש תיקון עוד יותר טוב, יותר מושלם, ע"י אסתר ומרדכי, ע"י איילת השחר והמור. לחדור לשורש היופי והריח, לבחינת נויו של עולם, ששם התמיד של שחר קרב עוד קודם זריחת החמה שהוא הזמן לכתחילה למצוות שנוהגות ביום כשופר ולולב.

לאחר שבאו על אויב הייסורין טען כלפי הקב"ה שמא נתחלף לך בין איוב לאויב, ואחת התשובות של הקב"ה "חולל איילות תשמור", אילה זו רחמה צר בשעה שקורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ויולדת, בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. איוב טען שאם בנותיו היו נכנסות הוא היה יועץ למלך במקום המן , ואז לא היה מגיע המן איש צר ואויב, כי הוא היה יועץ המלך מכח בנותיו, שהרי היה יועץ כבר אצל פרעה. (סוטה יא.), ממילא היה יום ולא לילה.

ועונה לו הקב"ה אני רציתי לחשוף מהלך של תיקון הקלקול דווקא ע"י אויב, שהכשת הנחש הדרקון הוא הגורם ללידה של איילת השחר, בחינה שלא רק אחרי היסורין  שתקנו את הפגם, יסורין מכפרין, ממרקים ומסלקים הפגם, יהיה טוב. אלא שהיסורין עצמם גורמים להופעת הטוב, אפי' בלא מירוק. בחי' גאולה לא תלויה בתשובה, שהישועה הגיעה גם לכל ישראל שחטאו בהשתחויה לצלם אע"ג שלא שבו בתשובה, והצום היה רק בתוך שושן לתקן חטא האכילה מהסעודה (ילקו"ש).

ויותר מזה, אומרת הגמ'  "איוב ביקש לפטור את העולם כולו מן הדין". אולי מכח שהוא קיבל את הדין שבאו עליו היסורין, וטען שלו הוא היה במקום מרדכי, ממילא הקב"ה כבר לא יצטרך לפעול עם עם ישראל במדת הדין, ולהיות לעם ישראל איש צר ואויב. אולם באמת מה שבא על עם ישראל לא חשיב דין, כי כבר הקב"ה הקדים רפואה למכה. והקב"ה בימי המגילה התנהג בהנהגת היחוד ולא בהנהגת שכר ועונש, עד שהרע עצמו הפך לכלי להופעת הטוב. (עי' שפתי חיים לרב חיים פרידלנדר ח"ב לאור דברי הרמח"ל בדעת תבונות).

 מבט נוסף : אומרת הגמ' "קשה צערו של שטן יותר משל איוב , משל לעבד שאמר לו רבו שבור חבית ושמור את יינה". יש בחינה שהחבית סדוקה אך היין עדיין נשמר בתוכה, אולם יש מצב בו פקע כח הסבל, שהרי אפי' חנניה מישאל ועזריה אם היו מלקין אותם היו עובדים לצלם.(כתובות לג) יש בחינת היסורין שאיוב לא היה מסוגל לעמוד, ויסורין כאלה הגיעו על עם ישראל "להשמיד להרוג ולאבד". דהיינו לאחר שלב יסורי איוב, מגיע שלב נוסף של "אויב" של להשמיד להרוג ולאבד, וכתב אשר יצא מאת מלכו של עולם אין להשיב, ולכאורה לפי איוב, לאחר שסיימנו את איוב, שאז אמר ר' יוחנן  סוף האדם למיתה (ברכות יז:), כי אין יכולת לעמוד. זהו מצב שהסדקים מתרחבים החבית נשברת, והיין נשפך ממנה, נשמת האדם פורחת ממנו. איוב טוען שהמן בא לעשות יסורין כאלה למעלה ממדרגת יסורי איוב, להגיע לסופו של ספר איוב שסוף כל אדם למיתה, וממילא הופך לאויב והחבית תישבר.

אולם זאת הבחינה שהחבית היא כלי קיבול ליין. זאת הבחינה שאמרו "איוב לא בדעת ידבר",(לד א) שאין אדם נתפס בשעת צערו (גמ' ב"ב).  מצד היסורין, מצד דעת ריב"ז שאיוב עובד ה' מיראה ולא מאהבה (סוטה כז:).  אצל איוב ה'לא ידע' מבטא חיסרון ,שהוא לא בדעת ידבר. האכילה מעץ הדעת גרמה לחבית לפקוע, ליין להישפך, למיתה, עץ הדעת גפן היה. זוהי בחינת היין שבאיוב  שנא' בזוהר שחוה סחטה לאדה"ר אשכול ענבים וגרמה מיתה , גרמה להופעת המן מן התורה מנין שנא' המן העץ, והרי חוה בגימ' איוב. 

אולם מצד המהלך של פורים, שהשתיה ללא גבול, שבירת החבית מגלה שאין גבול ליין, ואז החבית נתפסת לא ככלי קיבול, אלא ככלי שמגביל. ומצד 'עד לא ידע' בהתפשטות היין שבחבית ,אפשר להבין את המהלך של בחירת אסתר ולא בנותיו של איוב. כי אע"ג שנראה שיש כאן גזירה מעבר למה שמסוגלים להכיל, היא גופא חושפת מתוך שבירתה מדרגת חיים יותר עליונה, ממה שהיה עד עתה. יש מהלך למעלה ממדרגת הדעת, יונקת ממדרגת עץ החיים, ואז לא שותים מהיין של עץ הדעת אלא מהיין השמור לצדיקים.וזהו ה'ונהפוך הוא' שמה שנראה מיעוט חיים, חידלון, מתברר כריבוי חיים.

אמרו חז"ל שאיוב ביקש להפוך קערה על פיה – רצה שנישאר במדרגת כפית הר כגיגית, להציל אותנו מן היסורין בטענת מודעא רבה לאורייתא, ואנחנו רוצים בחינה נוספת של הדור קבלוה מאהבת הנס, עובד ה' מאהבה ולא מיראה.

מאידך אם חז"ל המשילו נשמתו היין, והרי מי שמלא יין, ודאי לא בדעת ידבר. ואולי באו לומר לנו שאיוב מבטא בחי' 'עד דלא ידע' שבפורים. ואיוב עצמו עולה ממעל למדרגת עץ הדעת למדרגת היין המשומר לצדיקים, למדרגת עץ החיים, על איוב דרשו 'מגן על דורו כעץ'. והנה השל"ה  (תולדות אדם, בית ישראל) משוה בין מה שנא' "היש ה' בקרבנו אם אין" למש"כ "היש בה עץ אם אין" (ע"ש איך מגיעים משם הוי"ה לגימ' עץ), א"כ איוב שנחשב כעץ, מבטא את המדרגה המתוקנת שמבחינתה אין מקום שעמלק יבוא, וא"כ הוא מגן על דורו של אחשורוש מהופעת המן, מהופעת המן העץ.

הגמ' משווה בין אברהם לאיוב, השטן אומר לא מצאתי נאמן כאברהם וה' עונה לו השמת לבבך אל עבדי איוב, ור' יוחנן דורש שגדול הנאמר באיוב יותר מאברהם. ובבן יהוידע  על המסכת מביא מכתבי האר"י שאיוב גלגול של תרח. איוב מארץ עוץ היא ארם וגם אברהם משם, טהור יוצא מהפכו, מטמא. וא"כ מתוך מדרגת איוב נמשכת מדרגת אברהם.  זה מתאים לדעת ר' יהושע בן הורקנוס בסוטה שאיוב היה עובד ה' מאהבה, ואמר הן יקטלני לא אייחל, ואין לו פחד שהחבית תישבר. מתוך שאיוב בימי אחשוורוש נמשכת מדרגת אסתר ששלטה על קכ"ז מדינות כשנות שרה. ואולי החיבור בין בחי' אברהם ע"י איוב ובחינת שרה, שהיו אז, נולדה בחי' יצחק – קץ חי, אע"ג שנראה שיש קץ עדיין ממשיכה האומה הישראלית לחיות. וכמו שלאחר העקידה, נמשכו חיי יצחק, כך המשך חיי האומה הישראלית לאחר הכתב שאין להשיב, שיצא ממלכו של עולם. א"כ איוב בסופו של דבר לאחר הגלגול מצטרף לאברהם, כמו יתרו לכתחילה. ולפ"ז קרן הפוך מבטא שמתוך ה'ונהפוך הוא' מתרוממת קרנם של ישראל. שהרי המח' מהיכן קוראים המגילה תלויה בהבנה מה הכוונה "ותכתוב אסתר…את כל תוקף",(מגילה יט) והמהר"ל בנצח (פר' ז) מבאר שהקרן מבטאת חוזק ותוקף, וא"כ אסתר הנסתרת, השותקת בראשית הופעתה כאשת מלכו של עולם, כאיוב ששתק בראשית תהליך הווצרות האומה,  בסופו של דבר מתגלה כקרן הפוך,, בתור מצמיחה קרן ישועה. (היפך משמעות הקרן שצמחה לושתי שהיה קרן מזיקה) בחי' בת איוב, תולדה מתוך איוב

    איוב יועץ כמו בלעם ויתרו, הוא מגן על דורו כעץ, מגן מפני המן העץ, ואולי מגן מכח עצותיו, לעומת השלב בו במקם ליעץ שתק אצל פרעה ואז הגיעו יסורין. וממילא מבין שהוא צריך לעסוק בלהיות יועץ בלהגן על העולם שגרם לנפילה. ואולי דווקא עץ הדעת גורם ליסורין שהרי יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ולכן היציאה מן היסורין היא לעלות למעלה מעץ הדעת. ואיוב שנשמתו, עצמותו בחינת יין, לא ידע, בדור שיש מישהו שחי כך , שמשם שואב עצותיו, מעץ החיים.,אפשר להצליח לצאת מן היסורין. זאת עוד בחינה שהקב"ה הקדים תרופה למכה, דהיינו  המכה היא לאחר הבנין שספר איוב בנה לנו, במבט על השגחת ה' גם במצבים היותר קשים.

איוב אב י' ו' והוא יועץ עץ י' ו', אולי הוא עוסק ביכולת להשיב את המציאות לתשובה, עילאה ותתאה, להשיב את ההא' עילאה ותתאה למקומם לי' ולו' כפי שמאריך בעל התניא באגרת התשובה, וכפי שמסיים שם בצורך בשמחה ביסורי הגוף כאיוב. לעומת מרדכי=רחל+לאה, ליחד עלמיא דאתגליא עם עלמא דאתכסיא, כפי ביאור הרמח"ל בספר הכללים (כלל לב), שלאה מבטאת  לחיות לפי השורש שאינו קשור למעשים,  שישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, (עי' דעת תבונות עמ' קפא)כי אסא דבי חילפי אסא שמיה  וזה ענין הפורים, בלא קשר לעסק של תשובה (רסיסי לילה סוף סי נב).

אמנם  איוב=חוה=וא"ו ה"א, עוסק בלתקן את מה ששמו של הקב"ה חסר, בגלל עמלק, ומצד בחי' זו הוא מהווה בסיס לפעילות מרדכי ואסתר.   

   יסורי איוב מתוך שתיקתו. גם אסתר  שתפסה פלך השתיקה כהמשך לרחל אמנו . אולי מתוך שתיקתה כל עוד לא גילתה מיהי הופיעו יסורים באומה בהופעת המן, עד שהתגלתה. אולם כאן יצא סוד מתוך היוודעות לערך דרגת השתיקה שממנה זוכים למלכות. ממילא אולם כאן לא התחלף אויב במקום איוב,  אלא מתהפך לא משהו אחר אלא צד שני של אותו מטבע, זה הגילוי של פורים. האויב לא מצריך שנתחיל לגלות , אלא חושף את נקודת האתכסיא שממנה הישועה, ומתברר שהאויב מתחלף באוהב.

    שלשה יועצים, בלעם, יתרו, איוב. לשני יועצים  פרשיות בתורה. יתרו- תוספת לתורה, מתוך קישורו לתורה,  משה עצם התורה והוא כתב גם פרשת בלעם – המתנגד לתורה, אולם הוא כתב גם ספר איוב וא"כ גם בו יש בחינה של תורה. אם איוב מצטרף לאברהם כמו יתרו גם ממנו נצטרך שתופיע פרשה בתורה. זהו ההדר קבלוה, איוב נכתב כתושב"פ, כי כאשר הוא תיקן עצמו משתיקתו הוא מדבר, מיעץ.

אולם יש בחינה בהדור קבלוה בשונה מאיוב "את והב בסופה" האויבים בתחילה הופכים לאוהבים. לעומת איוב שחירף איוב נתחלף באויב, אצלנו האויב מתגלה כאוהב, מתהפך ולא מתחלף , ונהפוך הוא,  זהו התורה החדשה, שיכולה לצמוח מתוך קבלת תורה מרצון, מאהבה, זהו הגילוי  בתחילת התנוצצות תושב"פ. וזה החידוש בתורה שמתגלה מתוך מאורעות של  ונהפוך הוא.

נזכה שבשנת תשפ"ב – ת'הא ש'נת ב'ר פ'לוגתא, בסופו של דבר, בתוך כל המחלוקות הפנימיות בעולם התורה, נגיע מתוך ימי הפורים ל"ואת והב בסופה".

                                                                                                         פורים שמח

                                                                                                         אבינעם זומר    

נגישות