רועי רוט הי״ד

הולדתו וילדותו

ב-י"ב באלול התשמ"ט נולד רועי אהרן. תינוק יפהיפה עם חיוך נסוך על פניו כבר מההתחלה. ללא רגעים של נרגנות, או עקשנות סתמית כלשהי אך שובבות – בהחלט כן. גדל לילד צעיר, רגיש, אשר ליבו מלא אהבה אך – בד בבד – איתן, אינו מרבה לדבר, ענייני, לא דורש ותמיד נראה מאושר עם מה שיש.

עוז וענווה

כבר מגיל צעיר היה רובו ככולו משמעת עצמית וכושר הבלגה ואיפוק, שאינם מאפיינים אף גדולים ממנו. למד כתשע שנים ג'יאו-ג'יטסו, בעל חגורה חומה, תמיד צנוע, גם כשזכה בגביע, לא הרימו בגאווה כמתבקש, אלא הוריד ראשו בהכנעה, ואותו דבר לגבי קבלת החגורה, כמו גם בקבלת תעודת הצטיינות או תעודת גמר.

 זוקף כפופים

תמיד ידע להוציא מכל עוקץ את הדבש ובזכותו כל יום עבורנו נברא מחדש. אם פגש אדם שמצב רוחו עכור, דאג לחבקו בחיבוק דב הידוע שלו, לחיצת יד חמה ואיתנה וחיוך רחב – עד שזה יצא בקומה זקופה.

מכל עבר ומכל פינה -קורץ החיוך שעל פניו, שתמיד תמיד היה נסוך.

 תמיד דאג לסוכך על חלשים וילדים, שהיו מוקד להצקות. אלו, היו נצמדים אליו בביטחה ויודעים, שאם רועי נמצא – אף אחד לא יציק להם.

 שמו כל-כך הלם אותו, רועי אהרן (אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה). רועי שמר על קשר עם ילדים, שלעיתים קצת איבדו את דרכם ודאג לספק להם ספרי חיזוק, שיחות נפש ותמיכה מלאה.

בין אדם לחברו

אהב לקרוא, ללמוד, לדעת, להפנים ולספוג ותמיד הסתובב עם ספר ביד. כשעצרו אותו ושאלו לפשר הספר שבידו, חייך חיוך רחב, ובשיתוף ובשמחה מלאה הציע את הספר לשואל. וכשקיבלוֹ חזרה נהג להתעניין: האם אותו חבר נהנה מהספר, מה התרשמותו, ומה למד מכך.

 כשרועי שאל מה שלומך? הוא באמת התכוין לזה. הוא לא שאל כדי לצאת ידי חובה בהמשך להליכתו, אלא נעצר מול אותו אדם, לחץ ידו בחיוך גדול וחם, ושאל: "מה שלומך?" ונראה, שזה הדבר הכי חשוב בעולם באותו הרגע.

 בבית-המדרש

במחיצת רועי בבית-המדרש, בספריה, ניתן היה להשתאות מהדבקות ההתמדה התפילה והקדושה, שגרמו לכולנו רצון להתחברות, לאהבה ולא מעט ליראה.

אור תורתו, לימודו הרציני ותפילתו הקדושה, שמחתו הבלתי נלאית, ימשיכו ויאירו את דרכנו וישמשו נר לרגלנו.

 תפילתו של רועי

רבות סוּפר על תפילתו של רועי, ובשעה זו של תפילה, רק רועי והקב"ה היו באותו המעמד, ודבר לא מעבר לכך. דביקות התמסרות ולעיתים "שיח רעים". קריאת "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" שלו, הרעידה והרטיטה את כל הסובבים – שם ה' נקרא עליו.

את תפילתו בבוקר החל רועי ב: "הריני מקבל על עצמי את מצות 'ואהבת לרעך כמוך'".

עם הסבים והסבתות

אהבה וכבוד מיוחדים רחש לסבים והסבתות עמם רצה להיות כמה שרק אפשר, לדבר איתם, לשחק איתם ולהיות באמת איתם.

 את חייו אפיינו

את חייו אפיינו, שמחת חיים מליאה, והכרת תודה לקב"ה, הרבה תפילה, קדושה, ענווה, צניעות, אמונה יוקדת, יראה והרבה הרבה אהבה.

אתר לזכרו:
http://www.roi-rot.co.il/