מלחמתה של תורה

· הרב שלמה עמאר, ראש הישיבה הרב אברהם שפירא זצ"ל
רבנים

הספד בלוויה


מלחמתה של תורה

הראשל"צ הרב שלמה עמר שליט"א

מורי ורבותי, ע"פ דברי מורי ורבי מה שאמר עכשיו הגאון הגדול שיחיה, אני רק אמשיך את דבריו, ניתן להבין איך זה שביום חג שנכתב בו שלוש פעמים שמחה, מותר לנו להספיד ולבכות ולצעוק.
אבל כפי שאמר הרב שלא רק נטילת תלמיד חכם יש כאן, אלא נטילתה של תורה יש כאן. אז אם אין תורה, כל מה שאנחנו מקדשים את החג זה מהתורה, אבל כשיש נטילת תורה, אז החג נהפך לאבל. "נהפך לאבל מחולנו".
מי שראה את ההערות שכתב הגאון הגדול, עליו השלום, כשהיה בחור, לפי בקשתו של הרב פרנק, כתב לו הערות על ספרו, אותו דבר הערות לספרו של הגאון הרב איסר זלמן זלצר ומי שראה איך שהם התייחסו, איך שהם מתפלפלים בדבריו של בחור צעיר, בוודאי מדובר לפני למעלה משבעים שנה, הוא יכול להבין מה אנחנו מפסידים היום, ומה אנחנו מלווים היום.

לצערנו ולבושתנו גדלות כזאת בתורה, כבר לא נראה עוד. "חבל על דאבדין ולא משתכחין" איפה עוד נמצא אדם כזה?
לא רק גדלות בתורה, גדלות בהנהגה אני מרגיש יתמות אישית. מאז שנכנסנו לעול של התפקיד הזה, נאספו ובאו עלינו הרבה ניסיונות ציבוריים קשים ביותר. כמעט בכולם הלכתי לכל גדולי הדור והייתי גם אצלו, אצל הרב, ותמיד מצאתי אוזן קשבת ולא רק ששמע, ולא רק שיעץ, ולא רק שחיזק אותי ועודד אותי, אלא היו מקרים שהוא עמד כמו בחור צעיר, ונלחם מלחמתה של תורה, ואלמלא הוא, היו דברים שלא היינו יכולים להגיד.

לעולם לא אשכח, כאשר כמעט נכנסו פה נישואין אזרחיים, ובאתי אליו ואמרתי לו שיש שנתנו ידם, והרב צריך לדבר איתם, הוא מיד נזעק: "אני אדבר איתם? אני אצעק עליהם עד שיחדלו מזה!" ונודע לי שהוא צעק, אמרו לי, עד ששמעו את זה בבית השני ממול, את הצעקות שהוא צעק. לא צעקות של כעס, צעקות של כאב – כאב אמיתי אדם שהרגיש את האחריות של כלל ישראל. זו היתה השאגה שלו, הצעקה שלו. היו עוד, לא כאן המקום לפרט פרטים .
אבל תמיד מצאתי אוזן קשבת, תמיד כשביקשתי לבוא, תמיד נתן תמיכה, תמיד חיזק. כשביקשתי חתימות של כל הרבנים הראשיים הקודמים, כדי לעמוד בפרץ על ההעברה של בתי הדין, אז הוא עוד היה בראש, והוא דרבן את כולם, ואמר לי: "תלך, אנחנו נחתום ואנחנו נצעק" ונתן לי עצות הגונות וישרות.
זה יתמות אמיתית כשחסר לנו אדם כזה. ובפרט שלצערנו בזמן האחרון יש רוחות לא כל כך טובות, יש כמה אנשים שהם מכהנים, או קוראים לעצמם רבנים, ומתחילים עם רוח אחרת ואני יודע שגם בזה הרב עמד בפרץ. הרב לא חסך את שבטו מהם, אפילו שהם למדו אצלו או אצל תלמידיו, לא נשא פנים לאיש, אמר את האמת בלי כחל ובלי שרק, "לא כחל ולא פרכוס ויעלת חן" האמת לאמיתה!
עוד הרבה לפני שהכרתי את הרבבכלל, שמעתי עליו ממורי ורבי הגאון הגדול רבי יעקברוזנטל שייבדל לחיים טובים, תמיד היה מספר לי על לימודו, על פסקיו, על המשא ומתן ביניהם, כשהייתי לומד אצל הרב. ומאז ידעתי כבר להעריך במה דברים אמורים.

"ובכן היה לאין מחמד כל עין, עוונינו היטו אלה, חטאינו האריכו קיצנו".
אנחנו רגילים לחשוב, שאם אדם הגיע לגיל כזה – נו מה לעשות? זה לא נכון! בגיל כזה כמה גדלות, כמה תורה הוסיף, כמה הגנה הגן על עם ישראל בתורתו, מי יגן עלינו היום? היום חסרנו כל העמל הזה כל התורה הזאת.
לפני כשנה הייתי אצלו ודיברתי עם יעקב בנו, ייבדל לחיים. הרב ביקש לקחת אותו לרופא עיניים. שואל אותו הרופא רבי: "הרי אתה יכול לקרוא, מה אתה צריך?" אומר לו: "אבל רבינו חננאל אני לא יכול לקרוא". הרופא לא הבין, שואל את רבי יעקב: "מה זה? מי זה רבינו חננאל, שמפריע לאביך? מי זה?". רבינו חננאל הוא לא יכול לקרוא, הוא לא יכול להישאר, חייב ללכת למצוא דרך, הוא לא יכול לוותר גם בגיל כזה. בעיון, בעמל, ביראת ה", בקדושה ובטהרה.
היה גם כאיש כהן, והמשיך את דרכו של אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, ומנסה תמיד לקרב בין הבריות ולהביא אותם לדרך של שלום. אבל יחד עם זה, בשעת הצורך ידע גם להרים את הקול שלו, ואת המקל שלו ולהעמיד דברים על תילם.
הכבוד האמיתי שאנחנו יכולים מהיום לתת לרב, אחרי שכבר עולה לגנזי מרומים, זה לנסות ללמוד את לימודו – את דרך העיון שלו, לנסות ללמוד את ההנהגה הצרופה שלו, שלא לסטות כמלוא נימה לא לימין ולא לשמאל, רק דרך ה", תורה בלי שום תוספת, תורה בלי שום סטייה חלילה, או לחפש איך להיראות ואיך התורה תיראה, אלא תורה כנתינתה מסיני, את זה להמשיך – זהו הכבוד. אם היה רשות עכשיו שידבר, בוודאי שזה מה שהיה אומר לנו, לשמור על דרך התורה כפי שנמסרה לנו מאבותינו ומאבות אבותינו, מרבותינו, ולא לסטות כחוט השערה לא לימין ולא לשמאל, להמשיך בתורה הזאת ובוודאי להמשיך להעמיד את התורה, ואיפה שצריכים להילחם, גם נילחם בדרכי נעם, ובדרך ארץ, ובנתיבות שלום, אבל להעמיד את התורה על תילה. אנחנו מבקשים בשם כלל ישראל, שרבנו יהיה שליח ציבור נאמן, ולא ישקוט ולא ינוח ולא יפסיק תפילותיו וצעקותיו לפני המקום ברוך הוא עד שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו משיח צדקנו ויושיענו במהרה בימינו אמן.