ג"
שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם
הנהגות קודש וזיכרונות ממרן הגאון
רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל
– ג –
בס"ד, שבת פרשת וישלח
"והיה ה" בעזרי, שלא יצאתי ממחיצת קודשה של ארץ ישראל, ולא טעמתי טעם אוירה וגושה של ארץ העמים. כה לא יעזוב ד" חסדו ואמתו מעמדי, עד עולם, ויזכנו לראות מהרה, בקיבוץ גליות בתוכה בשמחה".
(מתוך הקדמתו לספרו "בית זבול" ח"א)
תמיד עיני ה" אלקיך בה" – חתנו הגאון רבי מרדכי יהודה לייב זק"ש זצ"ל
"והנני לציין כאן מה שכתב אדוני מורי ורבי חותני הגאון הצדיק מרן יעקב משה חרל"פ זצ"ל באחד מכתביו, כי כשם שתפילין אסורין בהיסח הדעת כמו כן ארץ ישראל אסורה בהיסח הדעת.
והסברתי על פי מה שאמרו ביומא (ח א), שציץ אסור בהיסח הדעת משום שנאמר בו "והיה על מצח אהרן תמיד", שלא יסיח דעתו ממנו, ומזה למדו לתפילין בק"ו. והרי גם בארץ ישראל נאמר "ארץ אשר ה" אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה" אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא יב), ואם הקב"ה דורש אותה תמיד בלי היסח הדעת כלל, כמו כן עלינו ללכת בדרכיו (ראה בשבת קלג ב) ולהדמות לו ולא להסיח דעתנו מארץ הקודש אשר עיני ה" אלקינו בה תמיד".
(מילי דמרדכי עמ" תמז)
זיו קדומים – ממרן ראש הישיבה הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל
בזיו קדומים של הדמויות המופלאות של תלמידי חכמים שבארץ ישראל מבהיקה דמותו של הגאון הצדיק רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל. מי שבא במגע אתו הרגיש מיד שכאן לפניו איש מעלה אשר משכמו ומעלה.
פשוטה ולבבית הייתה ההיכרות הראשונה אתו, דומה עליך שהיית מבאי הבית כבר עידן ועידנים. סמי מכאן רצון התראות, רצון הברקה בידיעות, בחריפות ובשנינות. הוא שומע בסבלנות את החידוש שאתה מציע לפניו, מעיר הערה קלה או שנגש לארון הספרים ומראה בדברי אחד הראשונים או האחרונים שנגע בזה. והכל במאור פנים, בשקט ובצניעות יתירה. אין הוא מרגיש חובה לפלפל, לדחות, אדרבא, הוא שמח שיכול לסייע לך לתת דוגמא לסברא שנאמרה.
אולם די היה להשתתף באחד משיעוריו, ואפשר גם היום לראות אפס קצהו מהספרים "בית זבול" שהשאיר אחריו ברכה, בכדי להיווכח שהיה בעל מח חריף בעל כושר פלפולי עצום, ורק הסגולה הנפלאה של אוירא דארץ ישראל היא שכבשה את הרתחנות הטבעית והתוותה דרך של גדלות מאופקת של תלמידי חכמים הקדומים של ארץ ישראל.
גדול היה גם בשטח המחשבה הישראלית. מושפע מרבו הגדול מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. ינקו אצלו תחומי המחשבה וההלכה זה מזה, ואת העולם כולו בחן מתוך אספקלריא זו של תורה בהיקפה.
את ארץ ישראל ראה במרכז העולם, ואת עם ישראל כנקודת המוקד של המין האנושי, ומסביב לזה בנה את הארג המחשבתי של כל שיחה נאה ושל כל דרשה בציבור.
נתקיים אצלו הפסוק "לא הביט און ביעקב". הוא לא ייסר בחמת זעם, הוא גם לא חיפש מומים אצל אחרים. הוא היה אומר: אילו היינו מניחים תפילין באותה כוונת הלב ההולמת מצוה זו, כי אז לא היה בנמצא "קרקפתא דלא מנח תפילין". אילו היינו מרגישים בכל עוז את קדושת השבת, כי אז לא יתכן שימצא מי מישראל שיחללנה. כי האמין בכל תום נפשו בקדושת הנפש הישראלית, כי האמין בכל עוז באפשרות התעוררות הנקודה היהודית, גם אם לפי מראית עין היא בלתי נראית לגמרי. מה נועז הקו המחשבתי הזה, מה מרובות הדרישות שהעמיד לעצמו ולכל מי שחיפש באמת ובתמים את דרך היהדות.
ואכן בסופה ובסערה הייתה דרך עבודת ה" שלו. מי שראה אותו על הבימה, חוצב להבות אש, לא היה יכול שלא להתרגש, ומי ששמע את אמירת ה"שמע" שלו, את ה"אחד", היוצא מפיו בקדושה ובטהרה, לא היה יכול שלא להתלהב ברשפי אש קודש עליונה. זכרונו לברכה!
(דבר לדור, עמ" פט)
* * *
ממעיינות "מי מרום"
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה" –
ובתרגום: "ותקבלון אולפן חדת מבחירי צדיקיא"
תורת חסד
"ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד, איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד" (סוכה מט ב).
כי הנה חסד הוא בלא גבול, שהלא חסד אינו תשלום וגמול תמורת דבר אחר, אלא חסד חינם, ולא שייך גבול בזה.
ועל כן התורה שהיא ראויה לשמה, כלומר שלומדים אותה כפי הראוי, היא מתגלית בשורשה האמתי והיא תורת חסד משוללת כל גבול וקצבה.
והאיכא דאמרי פירשו את הצד המעשי שבלשמה, דהוא ללמדה לאחרים, דמפני המשכתה לעולמים היא מתגלית בהודה ותפארתה – "תורת חסד".
(מי מרום – שערי דעה (יט), אשר יצא בימים אלו, במלאת 67 שנה לפטירת מרן זצ"ל)
"כבר נודע כי מיסודות העבודה של העולם התיקון לתקן עולם במלכות ש-די, הוא עבודת הקודש של החזרת הדברים למקורם, להשקותם ממי הנהר העליון נהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי" לארבעה ראשים, בחינת העולמים אבי"ע, על כן זה היום שקיוינוהו ראינוהו, להשיב כל הסתרים שנתגלו ברוה"ק מאת איש האלקים אדונינו מרן האריז"ל זי"ע, אל מקור קדשם זוהר אור ד", מדרשי הקודש של התנא הא-להי רבי שמעון בן יוחאי…
אקוה לחסדי ד" הנאמנים, שמבעד כל המחשכים והצללים שהם כעת על עם ה" ישראל בחרו, ואשר שבר על שבר נשברנו, בחורבן עמנו שזדים ארורים קמו עלינו להכחידנו, ויהרגו בזדון חסידי עליון ויעשו שמות ממסד עד הטפחות בארבע מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק. וכל העמים שחקו על משבתנו. – מבעד כל החשכות הגדולה הלזו, יתנוצץ כברק סולמת הזוהר הקדוש אשר מלאכי אלקים יעלו וירדו בו. ונזכה בזה לראות בנקמת ד" בכל אויבנו מנדנו ומשנאנו. ויקויים בנו ישמח צדיק כי הזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, וקרן בית ישראל יאיר ויזרח כמה שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתה.
(מתוך הסכמתו לרב אשלג בעל "הסולם", ברכת מרום עמ" עח-עט)
נשמת צדיק הדור
בכל דור ודור ישנה נשמה גדולה אדירה היורדת למטה, ומי שזוכה אליה הוא הצדיק של הדור, שכולם צריכים להיות כפופים אליו ולקבל אורו והשפעתו, והנשמה הגדולה של הצדיק הלז מסללת לפניה עיטין טבין (=עצות טובות) בדרכים חדשים ושמות חדשים, ופותחת שער איך להכנס בכל הטרקלין הגדול להנות מזיו השכינה.
וכשמתגלית הנשמה הלזו כל מי שמתרחק הימנה וכל מי שאינו מסגל לעצמו לינק ממנה שפע ברכתה, מוכרח הוא להתגשם, ואפילו אם מרבה להיטיב אינו יכול להתרומם מעל המסגרות החומריות, וכל זה מפני שאין הצעות רוממות בעולם, זולת על ידי נשמת הצדיק ההוא.
ומסתבב מזה, כי אנשים אשר אינם מרבים כל כך פעולות תורה ומעשים טובים מפני שהם מקושרים בנשמה ההיא, מרגישים ערכים של רוממות וערכים של הזדככות הרבה יותר, למעלה משאר האנשים ואפילו מהגדולים שאינם רוצים להשתעבד ולהכנע מפני הנשמה השרשית של הדור.
ויש שמפני זה עצמו, מפני שהם נתונים במדרגות נמוכות וברוב הרגשות גסות וחומריות, מפני זה עצמו אינם יכולים להבין לדיעו ושיחו של הצדיק הגדול אשר הנשמה השרשית בקרבו, ויוצאים עליו בקטגוריא גדולה, ונופלים על ידי זה יותר בחשק, עד שאין תרופה למכתם, ונעשים תמיד מיום ליום יותר קצרי הראות, וממילא הקטגוריא שלהם יותר מתרבה.
אבל אותם אשר זכו להכיר את הצדיק אשר הנשמה השרשית שוכנת בקרבו, חלילה להם להתפתות אחרי המשאות שוא והקטגוריות המדומות, ועליהם להתאמץ ביותר לקבל ולינק מנשמה זו, ולהיות תמיד במידת ההזדככות בהרגשה של הסחת הדעה מכל שפלות וקטנות, מכל גסות וחומריות, ואל יצטערו מהקטגוריא הגדולה ואי ההבנה של אחרים, וידעו בטח כי כל השפלתם של אחרים לסיבת אי התחברותם בשורש השרשי של הדור, וישמחו על גורל חלקם כי נתאחזו בשורש וחפץ ד" רק בידם הצליח, אשר רצה להעמיד נר לדור להאיר לארץ ולדרים עליה, ו"הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד".
(מי מרום י"ח – רזי לי – עמ" רעז)
* * *
סיפורים מתוך הספר "שירת הים" – מאת נינו ר" יאיר חרל"פ
שבת בבית אבא
בת זקוניו של הרב חרל"פ, הרבנית חוה דינה באר ע"ה, סיפרה אודות הנהגות אביה הגדול ביום השבת:
רוח השבת בבית אבא החלה נושבת עוד ביום השישי. היה אבא משכים וטובל במקווה, ולאחר מכן טורח בעצמו בהכנות לשבת, ומסייע ביד אימא ע"ה בהכנות לסעודה מיוחדת שנערכה בכל יום שישי בביתנו לנצרכים שידם לא השיגה כדי סעודה.
עם היכנס השבת לבש אבא את בגדיו הלבנים המיוחדים ליום השבת. מאותו הרגע שכנה עליו רוח קדושת השבת וכך גם נחה על כל הסובבים אותו.
שנים רבות הקביל אבא את פני השבת ליד הכותל המערבי והתפלל שם קבלת שבת וערבית בלוויית קבוצת תלמידים ובני המשפחה. קומתו הזקופה גבהה עם כניסת השבת, עטתה הוד מלכות, ופסעה בפסיעות שבתיות בתוך ארגמן השקיעה אל העיר שבין החומות, כשאנו הילדים פוסעים בעקבותיו.
השטריימל, אדרת הקטיפה רחבת השוליים, החלוק הלבן והאבנט – כלי עטיפה שבתיים מבהיקים לזיוו פניו, להילוכו המתרונן, לנשמה היתירה שהייתה שרויה בכל תנועה מתנועותיו. תפילתו ליד הכותל המערבי היא פרשה מופלאה. הוא האריך בה הרבה, בכוונות המיוחדות רק לו. תפילתו ארכה למעלה משעתיים. אמנם הייתה זו תפילה במניין, ובכל זאת הייתה תפילת יחיד. גם כשהכול מסביב כבר התרוקן, ואחרוני המניינים סיימו תפילתם, אבא היה עדיין עומד מרותק אל אבני הכותל, פורש ידיו כלפי מעלה, ונושא תפילה.
רבה של טבריה בימים ההם, הגאון ר" משה קליערס זצ"ל, נוהג היה לומר: "יהא חלקי בין מקבלי השבת עם ר’ יעקב משה חרל"פ ליד הכותל המערבי".
כשאין סייעתא דשמיא בפסיקה
סיפר מרן ראש ישיבה הרב אברהם אלקנה כהנא-שפירא זצ"ל: פעם אחת שאל יהודי שאלה את הגרי"מ חרל"פ, וגם קיבל תשובתו. לאחר זמן קרא הרב חרל"פ אליו את אותו יהודי ואמר לו: "נכון הוא ששאלתך לא שאלה למעשה הייתה, אלא סתם שאלת"?
הודה אותו יהודי שכך היה, שלא שאל למעשה. אמר לו הרב חרל"פ: "לאחר שפסקתי לך, שמתי לב שטעיתי בפסק שלי והבנתי שלא הייתה לי סייעתא דשמיא של פוסק, ואז הבנתי כי שאלתך לא הייתה למעשה…".
רק הרב חרל"פ יוכל לשכנע את בן-גוריון
כאשר עלה נושא גיוס בנות לכותרות, ואנשי ה"חזון איש" לא הצליחו לשכנע את ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לבטל את הדבר, פנה ה"חזון איש" והזמין אליו את הרב חרל"פ. מכיוון שהרב חרל"פ לא יכול היה להגיע באותה העת לבני-ברק, שלח את חתנו, הרב אברהם שדמי, והוא פגש את "חזון איש" המסר של "החזון איש" היה קצר ומוחלט: "רק הרב חרל"פ יוכל לשכנע את בן גוריון לבטל את הגזרה".
לא פשוט היה לקבוע פגישה עם ראש הממשלה אבל לבסוף נקבעה הפגישה. כשנכנסה משלחת הרבנים שכללה את הרב מלצר, הרב חרל"פ, הרב סרנא, והרב סורוצקין, אל בן-גוריון, דבר כל רב בתורו ורק הרב חרל"פ ישב ובכה חרישית. פנה ראש הממשלה אל הרב חרל"פ ואמר לו: "מה לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ויינתן לך".
ענה הרב חרל"פ בהתרגשות: "אני בעד מדינתנו ואף מהלל אותה ביום עצמאותנו. אבל שאלה לי אליך כבוד ראש הממשלה: האם גם אתה רוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית? אם רצונך במדינה יהודית, אין לגייס בנות".
קם ראש הממשלה דוד בן-גוריון ואמר נחרצות: “שמעתי בהקשבה רבה את דברי הרבנים, בייחוד התרגשתי מדברי הרב חרל"פ אשר דיבר בהתרגשות ובכי על צניעות בנות ישראל. אם הרב חרל"פ, שהוא בעד מדינתנו, אומר לא לגיוס הבנות, בנות ישראל לא תגויסנה!!!.
ה"אחד" שעורר לתשובה
סיפר הגאון רבי יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל, אב"ד חיפה, מעשה שהיה:
"עמדתי במקומי בבית המדרש הגדול שבחיפה, והנה לפתע ראיתי מאחורי את משה שבילדותו היה שכני ב"שערי חסד". תושבי שכונתנו היו כולם יהודים יראים ושלמים אך אותו משה סטה בנערותו מקיום תורה ומצוות. הופתעתי לראותו בבית המדרש מתפלל בדבקות. לאחר התפילה שאלתי אותו "מה אתה עושה כאן בבית המדרש"? ומשה ענה לי תשובה שהותירה אותי נדהם ונפעם:
"אגיד לך את האמת. מילה אחת ויחידה היא זו שגרמה לכך". ואז סיפר בהתרגשות: "הרי זוכר אתה את רב שכונתנו הגאון והצדיק הרב יעקב משה חרל"פ, שנודע בגדלותו הנפלאה בנסתר כבנגלה ושהתפרסם בהרבה הנהגות מיוחדות שנהג לפי תורת הסוד. ה"אחד" בקריאת שמע של הרב ר" יעקב משה חרל"פ ששמעתי ממנו בילדותי בבית הכנסת, לפני שהפסקתי לקיים מצוות, ה"אחד" המיוחד הזה לא נתן לי ליהנות מן החטאים בכל אותן השנים. ה"אחד" הזה ממש חורר את ליבי ולא נתן לי מנוחה. הזעזוע שעוררה בי המילה "אחד" בתפילתו של אותו צדיק, פתחה פתח בליבי, והולידה בי רגשי חרטה וחשבון נפש, ששינו אותי מן הקצה לקצה".
התמונות מתוך ספר "שירת הים" באדיבות הרב יאיר חרלפ. כל הזכויות שמורות.
בחנוכת בית הכנסת אור זרןע לעדת המערבים. תרפ"ב. מימינו: הרב דוד כהן -"הרב הנזיר"
הרב בחתונת תלמיד , מימינו הרב יחזקאל סרנא
