יוחאי נולד בליל "תפארת שבהוד" לספירת העומר, ט"ז באייר תש"ן. שנות חייו הקצרות עברו עליו בירושלים שבין החומות, ובמוסדות החינוך שבמקום למד עד סיום ביה"ס היסודי. בכיתות ט'-י"ב למד יוחאי ב"ישיבה לצעירים" שעל-יד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים.
מגיל צעיר מאד התבלט יוחאי באישיותו יוצאת הדופן וניכרו בו כמה תכונות ברורות:
ניצול זמן
במבט לאחור נראה כאילו חש יוחאי שזמנו בעולם קצוב, ולכן לא בזבז רגע לבטלה. מרגע שקם בבוקר ידע יוחאי מה יעשה בכל דקה משעות היום. הוא לא דחה משימות וביצע כל מטלה מייד עם קבלתה, גם אם לא נדרש לעשות זאת מייד.
את מרבית זמנו הקדיש יוחאי ללמוד תורה וקבע לעצמו סדרי לימוד ועיון מעבר לדרישות הפורמאליות של מערכת החינוך ושל הישיבה בה למד. חבריו מעידים כי תמיד ראו אותו עם ספר ביד, ומעולם לא ישב בטל ו"העביר את הזמן". את הזמן שנותר לו הקדיש, כמו כל שמיניסט, ללמוד לקראת בחינות הבגרות, וגם בהן תכנן להבחן ברוב המקצועות ברמה הגבוהה ביותר. בלילה, לאחר שסיים את לימודיו נהג לרוץ ולהתעמל (על פי תכנית שבנה לעצמו), ובניגוד לתחזיות חבריו לא נשבר, והתמיד בכך למעלה משנתיים – עד יומו האחרון.
קבלת אחריות
יוחאי מעולם לא אמר "לא". כל בקשה לסיוע נענתה מייד, בשמחה וברצון. כשהיה מגיע הביתה מהישיבה ראה היכן צריך להושיט יד ועשה זאת בלי לחכות שיתבקש. בהיותו בכיתה ח', הלך יום יום אחה"צ להכין שיעורים עם אחד מחבריו. לשאלת אמו – אם המורה ביקש זאת ממנו, השיב בשלילה, והוסיף: אם אני לא אכין איתו שיעורים, הוא לא יכין בכלל…בשנות התיכון למד יוחאי בפנימיה, וגם שם השתדל לשים לב לחברים שהיו זקוקים לעזרה, וגם לתלמידים צעירים ממנו. חבריו מעידים כי מעולם לא ראו אותו כועס או מרים את קולו – כשהדברים נגעו אליו באופן אישי. עם זאת הוא הקפיד מאד על כבודם של אחרים. במחיצתו אי אפשר היה לומר מילה רעה על אדם או ציבור כלשהו, והוא נטה לראות צד זכות בכל אחד.הוא שאף להגיע לשלמות במידותיו ובאישיותו, ותמיד תבע מעצמו את המקסימום. כשלונות לא הרתיעו אותו ולא ריפו את ידיו, אלא שמשו לו מנוף להמשיך ולהתקדם. בשנה האחרונה נשאל יוחאי מהן שאיפותיו לעתיד, והשיב "לגדול בתורה"! יחד עם שאיפה זו עבר יוחאי בדיקות רפואיות שונות – במטרה להעלות את הפרופיל הצבאי שלו. לא היה מאושר ממנו כשזכה לפרופיל הנכסף – 97.
הקפדה בתפילה
הוא הקפיד להגיע כמה דקות לפני תחילת התפילה, כדי להספיק ולומר קרבנות בשחרית ובמנחה. חבריו מעידים כי הקפיד מאד לא לדבר, וניצל את הזמן שבין סיום תפילתו לתחילת חזרת הש"ץ לעיון ולימוד.
בליל ראש חודש אדר
בליל ר"ח אדר ב תשס"ח, הסתיימו הלימודים בישיבה לצעירים בשעה מוקדמת מתמיד, והתלמידים התבקשו לפנות את בית המדרש כדי להכינו למסיבת ראש חודש. חלק מהתלמידים, ויוחאי ביניהם, לא רצו לאבד זמן ופנו להמשיך בתלמודם בספריית הישיבה הגבוהה "מרכז הרב". בשעה 20:30 בערב, חדר מחבל לספריה ורצח בדם קר שמונה מבחירי התלמידים שישבו רכונים על ספריהם, ובתוכם יוחאי.
כשם שחי יוחאי – בתוך עולמה של תורה, כך מצא את מותו – ומִשנה, מסכת מנחות בידו.
