השפעת הישיבה

בשדה החינוכיבשדה הרבניבשדה ההתיישבות בארץ ישראל

ישיבת מרכז הרב – ספינת הדגל של הציונות הדתית, זכתה שרבים מבוגריה
משפיעים מתורתם ואורם על הציבוריות הישראלית.

בוגרי הישיבה הקימו ועומדים בראש מוסדות חינוך שמפארים את עולם התורה הציוני דתי, ביניהם ניתן למצוא את:

קרית הישיבת 'בית א-ל' – בראשות הרב זלמן מלמד שליט"א,
ישיבת הסדר 'קרית שמונה' – בראשות הרב צפניה דרורי שליט"א,
ישיבת 'אור עציון' – בראשות הרב חיים דרוקמן שליט"א,
ישיבת ניר קרית ארבע – שהקים הרב אליעזר ולדמן שליט"א,
ישיבת 'אלון מורה' – בראשות הרב אליקים לבנון שליט"א,
ישיבת 'מעלה אליהו' בתל אביב – בראשות הרב חיים גנץ שליט"א,
ישיבת קדומים – בראשות הרב יצחק בן שחר שליט"א
ישיבת בית אורות – מיוסדם של הרב בנימין אלון והרב חנן פורת זצ"ל.
ישיבת הגולן- בראשות הרב יואל מנוביץ שליט"א,

ישיבת 'כפר הרואה' – שהקים הרב משה צבי נריה זצ"ל
רשת 'נועם צביה' – בנשיאות הרב איתן איזמן שליט"א,
ישיבת 'ירושלים לצעירים' – שהקים הרב יעקב פילבר שליט"א,
תלמוד תורה 'מורשה' – בראשות הרב הלל פלסר שליט"א ,
ישיבת אביר יעקב בנהריה – בראשות הרב רפאלי שליט"א,
ועוד

תורת הישיבה מתפשטת לאורכה ולרוחבה של מרחבי ארצינו, ורבים מבוגרי הישיבה משמשים כר"מים, מורים ומחנכים בישיבות גבוהות, הסדר, ישיבות תיכוניות ואולפנות, מכינות, גרעינים תורניים ובמקומות בהם ניתן להשפיע תורת חיים לציבור הרחב.

בוגרי הישיבה פניהם אל הציבור ומתוך תורת ורוח הישיבה הקימו במקום מושבם מוסדות תורה ברוח ציונית דתית

ישיבת מרכז הרב – ספינת הדגל של הציונות הדתית, זכתה שרבים מבוגריה
משפיעים מתורתם ואורם על הציבוריות הישראלית

השפעת הישיבה בעולם הרבנות והדיינות ברוך ה' רבה, רבים מבוגרי מכהנים כרבנים וכדיינים, מהם רבים כרבני קהילות, שכונות, ורבני ערים.

מקצת משמותיהם של רבנים בוגרי הישיבה המפארים את עולם הרבנות והפסיקה:

הרב איתן איזמן שליט"א – ראש רשת צביה -נועם, מנכ"ל הרבנות הראשית לשעבר.
הרב שמואל אליהו שליט"א – רב העיר צפת וחבר מועצת הרה"ר
הרב יעקב אריאל- רב העיר רמת גן לשעבר ונשיא ישיבת רמת גן
הרב מנחם בורשטין שליט"א – ראש מכון פוע"ה
הרב שלמה בן חמו שליט"א – רב העיר קרית גת
הרב יאיר גזבר שליט"א – ראש הישיבה לצעירים, ירושלים
הרב נריה גוטל שליט"א – רב קהילה בירושלים
הרב מיכה הלוי שליט"א – רב העיר פ"ת
הרב יוסף טולדנו שליט"א – רבה של גבעת זאב
הרב דב ליאור- רב העיר קרית ארבע לשעבר, וראש ישיבת ניר
הרב ישעיהו מייטליס שליט"א – רב העיר נהריה
הרב אייל קרים – הרב הראשי לצה"ל
הרב אריה שטרן שליט"א – רב העיר ירושלים
הרב יגאל שפרן שליט"א – ראש מכון מרחבים
הרב אורי שרקי שליט"א – רב קהילת בית יהודה

הרב אורי דסברג זצ"ל – רב במכון צומת
הרב שאר ישוב כהן זצ"ל – רבה של חיפה
הרב משה לוינגר זצ"ל – רב קיבוץ לביא ונחלים, וממקימי גוש אמונים
הרב ישעיהו משורר ז"ל – אב"ד פתח תקווה, וחבר ביה"ד הרבני הגדול
הרב יוסף קאפח זצ"ל – מגדולי פוסקי בני תימן, חבר בית הדין הרבני הגדול
הרב מנחם פרומן זצ"ל – רבה של תקוע.

ועוד ועוד.

הקישור והחיבור לארץ ישראל- נחלת אבות פשוט וברור הוא, 'לך אתן את הארץ הזאת', הובטח לאברהם אבינו, בדורנו דור אתחלתא דגאולה, בו כבשנו חזרה את הארץ נטלה הישיבה חלק גדול ברוח ובמעש על אחיזה זו.

ציוני דרך למען שלימות הארץ:


י"ד אלול תשכ"ז (1967):

לאחר מלחמת ששת הימים הרבה רבינו הרב צבי יהודה לפעול למען שלמות הארץ יחד עם הגדלת לימוד התורה. ביום זה פרסם את הכרוז הראשון בשם: 'לא תגורו', בו הוא ביאר את האיסור של מסירת חלקים מארץ-ישראל לגויים. הכרוז תורגם לאנגלית וערבית והופץ במאות אלפי עותקים בארץ ובכל העולם. על פי הוראתו, עזבו תלמידיו את הישיבה, כדי להפיץ כרוז זה ברחבי הארץ.


פסח תשכ"ח (1968):

בעידודו ותוך התייעצות איתו, החלו תלמידיו לפעול לחידוש היישוב היהודי בחברון.
בחורף תשכ"ח התגבשה קבוצה של יהודים, דתיים וחילוניים, במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון. הקבוצה מנתה בין היתר את הרב משה לוינגר, והרב אליעזר ולדמן בוגרי הישיבה. הקבוצה פרסמה מודעות בעיתונות המזמינות את המעוניינים להצטרף אליה. מאמצי הקבוצה לקנות בתים בחברון נכשלו, ולקראת ליל הסדר, הם החליטו לשכור את מלון "פארק" המקומי, הם ערכו במלון 'פארק' שבעיר את ליל הסדר הראשון בעיר האבות. לאחר חג הפסח רבנו הרב צבי יהודה הגיע לביקור במקום, שם בירך בשם ומלכות ברכת 'מציב גבול אלמנה'. המתיישבים התיישבו בחברון למשך שנתיים עד שקבלו אישור קבע להתיישבות בקרית ארבע בעקבות החלטת ממשלה.
הרב ולדמן והרב לוינגר הקימו את ישיבת ניר בקרית ארבע בשנת תשל"ב, והרב יהושע רוזן עמד בראשה שנה . כמו כן הרב דב ליאור מבוגרי הישיבה שימש כרב הישוב קרית ארבע משנת תשל"ט עד תשע"ה. בנוסף הקים הרב משה בלייכר בוגר הישיבה את ישיבת שבי חברון בחברון בשנת תשמ"ב.


ט"ו בשבט תשל"ד (1974)- הקמת גוש אמונים:

לאחר משבר מלחמת יום הכיפורים, כאשר רבים בעם היו בדיכאון וייאוש, יצא רבנו בקריאת עידוד וחיזוק, לגאול את שטחי ארץ-ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים. ביוזמת תלמידיו הוקם 'גוש אמונים', שהחל לפעול להקמת יישובים בשטחי מולדת אלו. רבנו עודד, חיזק וכיוון את תלמידיו בפעילותם זו. מאותה העת הוא הגביר את פעילותו למען שלמות הארץ. במאות מכתבים ששיגר לראשי המדינה ופרסומים בעיתונות, הבהיר שהרעיון של 'שטחים תמורת שלום' עומד בניגוד לתורת ישראל, המחייבת התיישבות בכל רחבי הארץ. בשל אישיותו המיוחדת של רבנו ודמותו המרכזית באומה, היו לדבריו הד רב בציבור והשפעה רבה על המתרחש במדינת ישראל.


ט"ו סיון תשל"ד (1974) :

הרב צבי יהודה השתתף בניסיון ההתנחלות הראשון בשומרון, בחאוורה שליד 'מחנה חורון' מדרום לשכם. רבנו נטע עץ במקום, ובירך 'שהחיינו' וברכת 'מציב גבול אלמנה' בשם ומלכות. הוא סירב בתוקף להיענות לבקשת אלוף פיקוד המרכז, יונה אפרת, להתפנות מהמקום, באומרו: "כאן זה ארץ-ישראל, מה ההבדל בין כאן לשם? מכאן לא זזים!".
שמונה נסיונות עשו אנשי הגרעין כדי ליצור עובדות קיימות בשומרון. בסופו של דבר אושרה להם שהייה זמנית במחנה הצבאי "קדום" השוכן מערבית לשכם.

בתקופה זו השתתפו בני הישיבה בהקמת מושב "קשת" ברמת הגולן, בהכוונת הרצי"ה.


טו בשבט תשל"ח:

הנחת אבן פינה ונטיעות לישוב שילה, בעלייה השתתפו המתיישבים החדשים , אורחים רבים ומחזקים ביניהם הרב צבי יהודה קוק, הרב משה לוינגר והרב חנן פורת שאמר:
"יבורך המקום הזה. שנה זו חמישה בתים ועשרה בתים, ומאה בתים ואלף בתים. בתים של ממש ובתים של משפחות. עד שיהו כולם עולים בדמעות ותחנונים ברחמים גדולים אקבצך ולא בפירוד, לא כאלה שבקושי נותנים לנו להתכנס כאן במקום הזה, אלא בשמחת עולם, ברחמים גדולים אקבצך".


ט"ו אלול תשל"ח (1978):

לאחר שראש הממשלה, מנחם בגין, חתם על הסכמי קמפ-דייוויד בבית הלבן בארה"ב, חזר והביע התנגדות להסכמים אלו, על פיהם התחייבה מדינת ישראל לפנות את סיני וחבל ימית ולתת אוטונומיה לפלשתינאים. רבנו עודד את תלמידיו לעבור להתיישב בחבל ימית, תוך הדגשה שסיני היא חלק מארץ-ישראל. כמו כן, הוא עודד את הקמת 'התנועה לעצירת הנסיגה בסיני' ותמך בפעולותיה. תלמידיו ניהלו את המאבק במסירות נפש רבה.

מאבקו של רבנו הרב אברהם שפירא נגד הכוונה לגדוע חלקים מארץ חיינו החל כבר בתקופת פינוי העיר ימית בחבל סיני. הרב צבי יהודה זצ”ל היה נתון אז בתקופת מחלתו האחרונה. על כן שלח את רבנו להורות לציבור כיצד לנהוג במחאתם נגד הגירוש. גם בשנות כהונתו כרב הראשי לארץ ישראל, כאשר נתגלו סדקים בכוונות על שמירת שלמות הארץ אצל מנהיגי המדינה, גילה את דעתו בתקיפות, כי אין למסור שום חלק מארץ ישראל לידי נוכרים.


תשנ"ג – הקמת איחוד הרבנים למען ארץ ישראל

הוא הקים את 'איחוד הרבנים למען ארץ ישראל' בהשתתפות הרב שאול ישראלי והרב משה צבי נריה בתקופת הסכמי אוסלו והסכם וואי, ופרסמו דעתם כי אסור לחייל לעבור על דברי תורה למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם, גם בשטחי יהודה שומרון ועזה, וגם כלפי רמת הגולן. כמו כן עשו כנסים וגילו דעת תורה כי כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין רשות למסור שום חלק מנחלת אבות, וזו גם סכנה בטחונית איומה על העם היושב בציון.


תשס"ה- הגירוש מגוש קטיף

כך גם מאוחר יותר, בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם בגוש קטיף
על מנת למסור את הקרקע לנכרים, עמד בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה, כפי שלחם על שלמות התורה

נגישות