הרב שאול ישראלי

צמיחתו של מנהיגספריוגלריה

מורנו ורבנו ראש הישיבה הרב שאול ישראלי זצ"ל לימד שנים רבות בישיבה, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, דיין בבית הדין הגדול ופוסק גדול.

קורות חייו


הולדתו

הרב שאול ישראלי נולד בעיר סלוצק שבבלארוס, לאביו הרב בנימין איזראעליט – רב ואב בית דין של העיירה קוינדוב, בפלך מינסק, ולאמו הרבנית חוה הי"ד. למד בתלמוד תורה ובישיבה קטנה בסלוצק בהנהלתו של הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל וראש הישיבה הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל.

בצל המשטר הקומוניסטי
ילדותו ובחרותו עברו בצל המשטר הקומוניסטי. אביו, שהמשיך ללמד תורה על אף האיסורים, נשלח לסיביר על ידי השלטונות ומאז אבד עמו הקשר. אמו נרצחה על ידי הנאצים ימ"ש.

במסגרת הגזירות נגד היהודים, סגרו השלטונות את הישיבה בסלוצק. רבנו עבר למינסק ולמד שם במחתרת אצל הרב יהושע צימבליסט זצ"ל מהורודנא. בתקופה זו גזירה נגזרה מאת השלטונות, כי רק מי שהוא 'בעל מקצוע' זכאי להוותר בעיר ועל כן רבנו את מקצוע הסנדלרות ומחשבותיו עסוקות בהוויות אביי ורבא. מאוחר יותר הצטרף להתארגנות של קבוצת בחורים מישיבות שנסגרו על ידי השלטונות ללמוד במחתרת אצל הרב אברהם אליהו מייזס (לימים מראשי נטורי קרתא) בבית הכנסת "משכיל לאיתן" בעיר. רבנו ייחס חשיבות רבה לתקופת לימודיו אצל הרב מייזס וטען כי הרב "העמיד אותו על רגליו" מבחינה לימודית.

בשנת ה'תר"צ (1930)הפך המצב לבלתי נסבל. אז החליט רבנו לעבור למוסקבה ולנסות לקבל אישור להגר מברית המועצות. אולם ניסיונות אלו כשלו, ורבנו החל לתכנן יציאה בלתי חוקית. כעבור זמן מצא שני שותפים למשימה: הראשון היה החברותא שלו מתקופת לימודיו המחתרתיים במינסק – הרב דוד סולומון (לימים הרב של כפר אברהם) והשני הרב אברהם שדמי (לימים חתנו של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל וראש כולל "בית זבול").

נס העליה לארץ ישראל
בשל הקשיים במעבר הגבול (שהיה כרוך בסכנת מוות) הם פנו לרב יעקב קלעמעס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית) שיכריע בעניין. הרב קלעמעס התחבט בשאלה הקשה והחליט לערוך עבורם "גורל הגר"א". הגורל נפל על הפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). שמחה רבה שמחו השלושה עם התרת ספקם והחליטו לחצות את הגבול על אף הסכנה הכרוכה בכך. בכ"ג בשבט ה'תרצ"ג (1933) יצאו השלושה באישון ליל כשהם מכוסים בסדינים לבנים וחצו את נהר פרוט הקפוא הגובל עם פולין. הם נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר. בתחילה רצו הפולנים למסור אותם לידי הרוסים, אולם לאחר מכן הסכימו לבקשת העצורים לנסות להשיג סֶרטִיפִיקָטִים – אישורי כניסה לארץ. הם פנו במכתב למרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שינסה להשיג להם את האישורים הנצרכים. הרב קוק נענה לפנייתם וביקש מהנציב הבריטי העליון את האישורים. לאחר קבלת הסרטיפיקטים לארץ ישראל הם שוחררו. בתקופה זו, עד עלייתם לארץ ישראל, למד רבנו בישיבת מיר.


בארץ ישראל

בתחילת שנת ה'תרצ"ד (1934)עלה רבנו אל ארץ הקדש והחל את לימודיו בישיבת מרכז הרב. קשר מיוחד נרקם בינו לבין הרב יעקב משה חרל"פ, שאף למד איתו בצוותא. כמו כן נבחר על ידי מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק להיות אחד מהשלושה לפניהם הרצה את השיעור לפני מסירתו לכלל הישיבה (יחד עם הרב יהודה גרשוני זצ"ל והרב דוד חנזין זצ"ל).

תקופת כפר הרא"ה

בשנת ה'תרח"צ (1938)קיבל סמיכה לרבנות מהרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל ונתמנה לכהן כרבו של כפר הרא"ה, שבעמק חפר. משנבחר עזב את לימודיו בישיבת מרכז הרב וקבע את מושבו בכפר הרא"ה (שנקרא על שם הראי"ה קוק). בנוסף, באותה שנה נסע רבנו לפולין והתחתן עם בת-דודתו בת שבע לבית בורגנסקי.

חלוצים היו בני הכפר. עובדים היו מצאת החמה ועד לשקיעתה, ועם זאת היו מבקשים להוסיף וללמוד תורה בשעות הערב. קשה היתה העבודה בפלחה, ברפת ובפרדס, ועם זאת התעקשו לעשותה רק על פי ההלכה – למצוא דרך שהפרות תחלבנה בשבת גם כאשר מסוכן היה להכניס ערבי לכפר, למצוא "הרכבה" מותרת שתשפר את תנובת השזיפים, להקפיד על המרחק שיש לשמור בין גדולי השדה כך שלא יאסרו בכלאיים, ולוודא שהמשק לא יתמוטט גם בעת שמירת השמיטה. חפצים היו בחיים מלאים של תורה ועבודה.

רבנו התמסר לבני המושב בכל מרצו, ועמל להשיב לשאלות המתחדשות בנושאים חדשים אלו של מצוות התלויות בארץ. מעטים היו אז מקורות האחרונים העוסקים בנושא ולשם הכרעה בנושאים אלו היה צורך באישיותו של רבנו, שהיה תלמיד חכם בר אוריין ובעל סברא ישרה ומזוקקת וידע, להוציא הלכה פסוקה מתוך מקורות ראשוניים ביותר ולייסד על פיהם יסודות בהירים המסוגלים להביא לידי בירור מעשי מפורט. לשם כך נדרש רבנו גם לצאת לשדות, להבין את המציאות, ואף להתיעץ עם אגרונומים מקצועיים. רבנו לא חסך כל מאמץ ומתוך התמסרות אין קץ הנהיג את קהילתו והורה הוראותיו.

במשך השנים גיבש רבנו יחד עם בני הכפר דגם מחודש של חיי תורה קהילתיים בשילוב עבודה חקלאית. בשיעורים קבועים ובדרשות בזמנים מיוחדים רומם הרב את חיי היום-יום בכפר. לחגים נוסף נופך חדש, ובמיוחד בחגיגות המשותפות ביום העצמאות, שהפכו דגם לישובים רבים אחרים. בשילוב נדיר של נעם הליכות ותקיפות בעמדות הנהיג רבנו את עדתו. בשיעוריו נטע את אהבת התורה ואת הכלים ללמודה ובהנהגתו את הכבוד ללומדיה.

מצוות התלויות בארץ
הצורך בפסיקה במצוות התלויות בארץ עבור בני הכפר דרבן אותו להעמיק חקר בהלכות אלו, ועד מהרה הוא הוכר כבר סמכא בנושא להתישבות הדתית כולה. בכפר התקיימו ימי עיון לחקלאים מכל קצות הארץ, ורבנו עצמו נדד בין הקבוצים והמושבים כדי להטמיע הלכות אלו בקרב החקלאים. במשך שנים רבות אחר כך עמד בראש הועדה למצוות התלויות בארץ של הרבנות הראשית. הלכות אלו הן גם נושא ספרו הראשון "ארץ חמדה", אותו סיים ביום הקמת המדינה, ה' אייר תש"ח (אף כי ראה אור רק מספר שנים מאוחר יותר).

בשנת ה'ת"ש (1940) עם הקמת ישיבת כפר הרא"ה, ששימשה בתחילה כ"ישיבה קטנה", לימד בה את השיעור הגבוה. לאחר מכן הקים את ה"מכון להלכה ברורה בהתיישבות חקלאית" אולם המכון נסגר במהרה עקב קשיים כלכליים. עם סגירת המכון נענה לבקשתו של הרב יהושע יגל, ראש מדרשיית נעם, לייסד וללמד מקצוע מחודש – "מחשבת ישראל". שם בסס את "מחשבת ישראל" כמקצוע מוכר לבחינות הבגרות, כאשר ספרו 'פרקים במחשבת ישראל' התקבל כספר הלימוד למקצוע.

לאחר קום המדינה עם הקמת המדינה החליט, עם כמה רבנים נוספים, לתת מענה לדרישה הציבורית להתייחס לשאלות הלכתיות הקשורות למדינה. על כן בשנת ה'תש"ח (1948) הם הקימו את "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי". התאגדות זו פעלה רבות לחיזוק החיים התורניים בקהילות ובתנועה הציונית דתית. שנים רבות השפיע גוף זה על חיי הקהילה של הציונות הדתית ועל סדר יומה. הצעתו לנוסח התפילה ליום העצמאות הפכה נחלת הכלל, ו'ירחי כלה' רבי המשתתפים שהנהיג הפכו דוגמה לחיקוי לאחרים.

רבנו השתתף בהנהגת הארגון וערך את ביטאונו "התורה והמדינה", בו ראו אור עיוני היסוד על יחסה של התורה למדינה היהודית המתחדשת, לסוגיות חברתיות בה ולשאלות שחידושי הטכנולוגיה מעוררים (הביטאון 'תחומין' היוצא לאור עד היום הינו המשכו של מפעל זה). גדולי הרבנים באותה תקופה השתתפו בו, וכל גיליון עוטר במאמר מפרי עטו של רבנו. מאמריו כונסו מאוחר יותר בספרו 'עמוד הימיני'. מאמרים אלו מהווים עד היום את התשתית ההלכתית לכל דיון תורני בנושאים אלו (סמכות הכנסת והממשלה, מינוי נוכרים לכנסת, מפקד אוכלוסין, חוק השבת, פעולות תגמול, המשטרה בשבת, כשרותם של 'בני ישראל' מהודו, הפלה במקרה של מחלה ועוד ועוד). הוא היה גם דוברו ודַבָּרו של 'חבר הרבנים'. קולו הצלול נשמע בכל כינוס ארצי של ה'פועל המזרחי' (לימים מפד"ל), כאשר הוא משריש בסדר יומה של הציונות הדתית ערכי קודש והגיונות של תורה.

בשנת ה'תשי"ב (1952) מונה לחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, בה כיהן כמעט ברציפות משנת תשי"ג עד שנת תשנ"ג.


בישיבה

השיבה לישיבת מרכז הרב בתחילת "זמן" חורף ה'תשי"ט (1959) הייתה ישיבת מרכז הרב עוד בבנינה הישן, ב'בית הרב'. התרבו הספסלים בתקופה זו, ובנוסף, הרב יעקב כלאב זצ"ל, ששימש ר"מ בישיבה נפטר. צעירים מוכשרים ותוססים, ביכורי הישיבות התיכוניות, נתאספו ובאו. התלמידים הפצירו שוב ושוב בראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לתגבר את המלמדים. ראש הישיבה שלח אותם לכפר הרא"ה, אל הרב ישראלי. גם בו צריך היה להפציר. "שנים עוסק אני בהלכה, שיעור כללי בישיבה זה משהו אחר, זה למדנות…". אולם לבסוף הסכים.

בבואו למסור את שיעורו הראשון, נעמד הרב בסמוך לעמוד של בעל התפילה ופנה לקהל. "יעמוד הרב על הדוכן, ליד ארון הקודש". עלה הרב ישראלי שלוש מדרגות אל ארון הקודש, נשק לפרוכת, ו…ירד מדרגה אחת, "במקום שהרב קוק עמד אינני יכול לעמוד". ל"ו שנה התמיד הרב ישראלי במסירת שיעור כללי בישיבה. תחילה במעונה הישן, ולאחר מכן בחדש, בקרית משה. תחילה כר"מ, ולאחר פטירתו של הרב צבי יהודה זצ"ל, כראש הישיבה יחד עם הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל. אלפי תלמידים שמעו את לקחו, רוב מנינם ובנינם של רבני הקהילות של הציונות הדתית והר"מים בישיבותיה בארץ, ורבים אחרים התופסים עמדות מפתח בחברה. רבים מרבני הקהילות היו מתיעצים אתו ממקום כהונתם, הן בשאלות של הלכה והן על דרכי הנהגה. לא בכדי כינוהו 'רבם של רבנים'.


על כס הדיינות

בשנת ה'תשכ"ה (1965)מונה הרב ישראלי לכהן בבית הדין הגבוה לערעורים בירושלים. על כן עזב את כהונתו בכפר הרא"ה ועבר להתגורר בירושלים בקרבת הישיבה. בן כ"ח הגיע אל הכפר וכ"ח שנה כהן בו. עתה נפתח פרק חדש בפועלו. מאות פסקי דין יצאו מתחת ידו, חלקם פורצי דרך, עת ישב על כס הדיינות יחד עם גדולי הדיינים שבאותו הדור. עשרות מהם כונסו לימים בספריו 'חוות בנימין' ו'משפטי שאול'. הוא כיהן בבית הדין עד צאתו לגמלאות בתש"מ.

בשנת ה'תש"מ (1980)התבקש לערוך את הקובץ התורני לרבני הארץ והתפוצות "ברקאי". במקביל היה חבר במערכת פירוש 'דעת מקרא' על התנ"ך.

בשנת ה'תשמ"ב (1982) עם פטירתו של הרצי"ה קוק נתמנה לראש הישיבה לצידו של הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל. בתקופה זו מפורסמות היו שיחותיו ודרשותיו במיוחד בעצרות יום ירושלים.

בשנת ה'תשמ"ז (1987)הקים את מכון 'ארץ חמדה' ללמודי הדיינות, והיה נשיאו.

פועלו זכה להכרה, ופרסים שונים הוענקו לו, אף שלא היה לו ענין בהם:

פרס הרב קוק לספרות תורנית (תשי"ט), פרס הרב מימון (תשל"ב), פרס ח. מ. שפירא (תש"ן), ופרס ישראל לספרות תורנית (תשנ"ב).

במאבק על ארץ ישראל

בעקבות הרעיון של הסכמי אוסלו יצא בגילוי דעת רבני חריף, ביחד עם הרב משה צבי נריה זצ"ל ומורינו הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, השולל לחלוטין את ההסכם וקורא לממשלה לחדול מן "ההסכם השטני הזה". על דעתו זו עמד בתוקף שוב ושוב עד סוף ימיו.

פטירתו

בשבת קודש פרשת 'שלח לך', י"ט סיון ה'תשנ"ה (1995), התבקש הרב ישראלי לישיבה של מעלה. מעטים זכו לכתרי תורה כה רבים כרב ישראלי. על מצבתו חרותות המילים 'גאון בתורה ובמידות'. עולם שלם של חיים, שכל רגע בו מסור היה לתכלית הגדולה, מקופל במלים אלו.


גמרא

· שערי שאול – פסחים- שעורים שנתנו בישיבת מרכז הרב וברורי הלכה על מסכת פסחים. הוצאת 'ארז', תשס"ה.

· שערי שאול – בבא קמא – שעורים שנתנו בישיבת מרכז הרב על מסכת בבא קמא. הוצאת 'מוסד הרב קוק', תשס"ח.

· ספרית שעורים- בישיבת 'מרכז הרב' קיימת ספריה של כל השעורים הכלליים שנתנו ע"י מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל במחזור השעורים האחרון לחייו.


הלכה

· ארץ חמדה (שני חלקים) – בהלכות ארץ ישראל, לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים. הוצאת מוסד הרב קוק תשי"ז, תשמ"ח, תשנ"ט.

· עמוד הימיני- ברורי הלכה בעניני מדינה, שו"ת ובאורי סוגיות בכמה מקצועות התורה. הוצאת מכון 'ארץ חמדה', תשכ"ו, תשנ"ב.

· חוות בנימין(שלושה חלקים) – מאמרים, בירורים ועיונים הלכתיים בעיניני התורה והארץ, התורה והמדינה, התורה והמועדים, דיני תורה, משפטי תורה, אורחות תורה, ועיוני תורה.

חלקים א' וב' הוצאת 'מכון התורה והארץ', תשנ"ב.

חלק ג' הוצאת 'ארז', תשנ"ט. חלק זה כולל גם מפתחות לכל ספריו ההלכתיים של הגר"ש ישראלי זצ"ל.


משפט

· משפטי שאול- פסקי דין אשר נדונו בבית הדין הגדול בירושלים. הוצאת מכון 'ארץ חמדה', תשנ"ז, תשס"ו


דרשות

· דרשות לימים הנוראים, תשנ"ו.

· דרשות לימי הפסח, תשנ"ז.

· זה היום עשה ה'- דרשות ומאמרים ליום העצמאות וליום ירושלים, כולל תקליטור ובו שלוש משיחותיו, תשס"ג.

· על חומותיך ירושלים- קלטת וידאו ובה שיחות של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל בעצרות יום ירושלים, על רקע נופיה. בהפקת 'מרחבים', מרכז תורני ליהדות וחינוך ברוח הרב קוק זצ"ל, תשנ"ו.

על תקליטור, תשס"ג.

· דבר לדור- אסופת דרשות, רשימות ומאמרים לזכרם של מרנן הראי"ה קוק זצ"ל, הגרי"מ חרל"פ זצ"ל והרצי"ה קוק זצ"ל. הוצאת ארז תשס"ה.


מחשבה

· פרקים במחשבת ישראל- לקט מקורות לברור עקרי השקפת היהדות. מהדורה שישית בהוצאת מכון 'ארץ חמדה', תשי"ב, תשס"ג.

· הרבנות והמדינה- אסופת מאמרים, נאומים, שיחות ורשימות על רבנות ארצישראלית, הציונות הדתית, מדינת ישראל, וארץ ישראל. הוצאת 'ארז', תשס"א.

· דרך ישראלי– פרקים ממשנתו של הרב שאול ישראלי זצ"ל (חוברת ללמודי אזרחות בחטיבות הביניים והתיכון), הוצאת רשת צביה תשס"ו.

על דמותו

· מספד תמרורים- קובץ הספדים שנשאו לזכר מרן הרב שאול ישראלי זצ"ל. הוצאת ישיבת 'מרכז הרב', תשנ"ו.

· גאון בתורה ובמידות- פרקים לדרכו ולדמותו של מרן הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל. הוצאת 'ארז', תשנ"ט.

נגישות