דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
חיפוש שיעורים

פרשת השבוע

רה"י הרב יעקב שפירא
ויצא

 
'מקום שהתפללו אבותי'
'וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ'. ידועים דברי הגמרא בחולין (צא ע'ב)  שמביא רש'י על המקום: 'כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי? כד יהיב דעתיה למיהדר - קפצה ליה ארעא, מיד - ויפגע במקום, כד צלי בעי למיהדר, אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש'.  מיד לאחר מכן יעקב מגיע למצב של 'וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה... וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, אֲנִי ד' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ... וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ' אומר רש'י: 'מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתיו ולא לעשו'  ועל זה נאמר: 'וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ד' בַּמָּקוֹם הַזֶּה... וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה...'. הפסוק הזה צריך בירור. רש'י מסביר את המילים 'ואנכי לא ידעתי': 'שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה', והרי ראינו בגמרא שיעקב אמר 'אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי?', ולכן הוא חזר לשם, אז מדוע הוא אומר שהוא לא ידע שהמקום קדוש?
ניתן להרשם לקבלת המייל במייל: mercazharav@gmail.com
 
שאלה נוספת, מדוע נאמר 'וייקץ' ואח'כ 'וישכם יעקב בבקר', הרי לא יתכן שיעקב התעורר באמצע הלילה ואמר 'מה נורא המקום וכו'' וימשיך לישון עד הבוקר. אומר הרמב'ן שהוא לא התעורר פעמיים. 'וייקץ' היה בבוקר, ובאמת הוא לא ישן בין ה'וייקץ' ל'וישכם', ואם כן, צריך להסביר מדוע התורה חזרה על הפעולה פעמיים [נכון שאנו יודעים שעד שהאדם מתעורר ועד שהוא קם זה לא הולך ביחד, הרי הוא 'עוד שנייה קם' ואח'כ מגיע למשכן באב'ד... אבל ודאי שיעקב אבינו לא היה כך].  יעקב ידע שהמקום קדוש. הוא חשב שהקדושה של המקום נובעת מכך שאבותיו קדשו אותו, אך אין קדושה עצמית במקום.
'שממנה הושתת העולם'
לכן אמר יעקב 'שאילו ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה', אילו היה יודע שהמקום קדוש מצד עצמו, לא היה ישן שם. הרי הר הבית הוא המקום הגבוה, שם נמצאת אבן השתיה 'שממנה הושתת העולם' (יומא נד ע'ב), אמנם מצינו מקומות גבוהים מהר הבית, יש אומרים שהגויים גילחו את ההר (שו'ת רדב'ז ח'ב תרלט ועוד), 'ערו ערו עד היסוד בה', אך החת'ס אומר  שהר הבית הוא המקום שממנו התחיל הגלגל של העולם, ולכן הוא נקרא המקום הגבוה במעגל, וזה מה שאומר יעקב שאם הייתי יודע שזה קדושה עצמית לא הייתי ישן שם. 'וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה... וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי ... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים' ואומר האור החיים בשם הזוהר (ח'א עב א) (וכן מובא ברמב'ן) שהאבן שיעקב שם היא אבן השתיה, הוא לא הניח את האבן במקום חדש אלא במקום שבו היא היתה, במקום שממנו הושתת העולם.
 
'אם יהיה אלוקים עמדי'
מה הקשר בין מה שראה בחלום לכך שלקח את האבן והקים אותה מצבה ושממנה הושתת העולם? בפסוק כתוב: 'וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו'  ואח'כ כתוב 'אָכֵן יֵשׁ ד' בַּמָּקוֹם הַזֶּה' ואחרי זה יעקב מתפלל 'אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי'. הקב'ה נכתב בתורה בשני שמות: שם הוי'ה ושם אלקים. 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים' זו מידת הדין, ושם הוי'ה זו מידת הרחמים. התורה אומרת על יעקב אבינו ש'הנה ד' ניצב עליו', ממנו מתחילה הנהגת הרחמים, לא כמו יצחק שהיה במידת הדין, ולכן ד' ניצב עליו ולכן אומר יעקב שד' נמצא כאן, שעכשיו רואים הנהגת של מידת הרחמים, ולכן התפילה והנדר שלו הם 'אם יהיה ד' עמדי'- שתהיה הנהגה של רחמים בעולם. בתחילת פרשת וארא הקב'ה אומר למשה 'וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי ד' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם'. מה זה 'ושמי ד' לא נודעתי להם'? אומר הרמב'ן את היסוד שאמרנו, ששם הוי'ה זה לא רק מושג של מקובלים אלא לשון שהקב'ה מהוה ובורא את העולם בכל רגע ורגע, כל הזמן מייצר קיום חדש לעולם[1], וזה פירוש הפסוק 'ושמי ד' לא נודעתי להם', שההנהגה עם האבות לא היתה הנהגה גלויה שאפשר לכנות אותה הוי'ה, אלא הנהגה בדרך הטבע, שבה לא נראה שד' מהווה את הבריאה בכל רגע ורגע, ולכן לפני שנעשי ניסים ד' מזכיר את שם הוי'ה שמראה על חידוש הבריאה. ההנהגה הזאת הובטחה ליעקב אבינו, ש'ד' ניצב עליו', ו'יהיה אלקים עמדי' ו'אכן יש ד' במקום הזה' (ועיין משך חכמה כאן).
היתה מטתו שלמה
יעקב מקים מצבה ומתפלל 'וְהָיָה ד' לִי לֵאלֹקִים'. אומר רש'י: 'שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי'. יעקב אבינו, בשונה מאברהם ויצחק, הוא זה שהצליח להקים אומה של שנים עשר שבטים צדיקים, שהיתה מטתו שלמה (שיר השירים רבה ג ב), ולכן, אומר הרמב'ן (בראשית יב ח), לגבי אברהם נאמר 'וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ד'', אך לא אצל יעקב, כי יעקב ידע שיש הנהגה של שנים עשר שבטים, שיש לו עדה שלמה שקוראת בשם ד' ומודיעה אותו בעולם. לכן אומרים חז'ל 'יעקב קראו בית' (מדרש תהלים מזמור פא) ואומר הנביא 'וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד' אֶל בֵּית אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד' מִירוּשָׁלִָם', שתהיה ההכרה של האומות שילכו לבית ד' שנקרא על שמו של יעקב. מצד אחד, בית הוא הוא סגור, יש לו קירות ולא כל אחד נכנס,וזה מה שאמר יעקב אבינו, שקודם כל צריך לקבץ את כל הכוחות לכח אחד, וכך ההשפעה תהיה יותר גדולה, ודרך ההפצה של יעקב באמת היתה מרוכזת: להקים שנים עשר שבטים שההשפעה שלהם לא תהיה פחותה מאברהם אבינו, וזה מה שכתוב 'אכן יש ד' במקום הזה', שבמקום הזה מתגלה ההויה וכח הקיום של הקב'ה בעולם, שבמקום הזה הושתת העולם, ולכן אמר שאם היה יודע שזה שורש הקדושה לעולם לא היה ישן שם, 'אין זה כי אם בית אלוקים'- זה מקום שההפצה של אלוקים במציאות תהיה בדרך ההפצה של יעקב אבינו ולא כמו אברהם ויצחק, וכך כותב הרמב'ן בהקדמה לספר בראשית שכל השפע בא מהמקום שבו נמצאת אבן השתיה, ולכן יש הבדלי דרכים בהפצת אלוקות בעולם, ההפצה של יעקב להעמיד שנים עשר שבטים ולכן אחר שהתפלל 'והיה ד' לי לאלקים'- שתהיה מיטתו שלימה ולא ימצא פסול בזרעו, הוא יכול להפיץ את האלוקות בצורה של בית- 'והאבן הזאת... יהיה בית אלוקים', שאף על פי שבית נראה כמיעוט, לפעמים הריכוזיות, שאומה מלכדת את עצמה, ההשפעה שלה היא הרבה יותר גדולה[2] . ועיין אגרות הראי'ה תשמו. ראיתי במשך חכמה: 'בכל הספר (בראשית) לא תמצא 'אני ד'', רק 'אני א-ל ש-די' (יז א). רק אחרי יציאת מצרים שכבר נתקיימה הגזירה של 'ועבדום וענו אותם' התחיל להיראות בשם הוי'ה. וזה שאמר בפרשת לך לך (טו, ז): ' וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ד' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת' ומיד אמר 'בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה', ונגזר השעבוד הקשה, ונפסק עבור זה ההתגלות בשם ד', רק בשם 'ש-די'... לכן לא מסר אברהם ליצחק רק שם 'ש-די', והורהו על דרכי השם בהוראת שם ש-די. וכן ביצחק כתוב 'אני אלקי אברהם' (כו, כד) ולא כתוב הויה. וכן 'ויתן לך אלקים' (שם כז, כח), 'וא-ל ש-די יברך אותך' (כח, ג). אבל יעקב במחזה אמר אליו 'אני ד' אלקי וכו'' ... וזה שאמר 'וייקץ יעקב וכו' ויאמר אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי' - מידה זו מאבותי, ולא הורו לי דרכי השם בזה השם הנורא. וזה ביאור נכון, ודו'ק'. 'אם יהיה אלוקים עמדי', אם ישמור לי את ההבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי, שלא ימצא פסול בזרעי, אז 'והאבן הזאת אשר שמתי מצבה' דהיינו שלאבן הזאת יהיה ביטוי ותהיה לה השפעה בעולם, שכל עוד שלא יקים יעקב אומה של שנים עשר שבטים חסר ב'ויקרא בשם ד''.
בכל דור יש את העניין של אבן השתיה. הנהגת יעקב היא המשך מאבותיו, ועל גבה את הנופך המיוחד ליעקב, ועל כן יעקב קראו בית, כדברי הרמב'ן שהבאנו, שצורת הבריאה בשם ד' באה על ידי בנית הבית, שנים עשר השבטים. ועיין בישעיהו (כט כג)  'והקדישו את קדוש יעקב', וביאר הרד'ק: 'קדושה נסמכה לא-ל יעקב, ולא עשה כן בשאר האבות, לפי שיעקב ראה קדושת הא-ל במראה נבואה במחזה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', עיי'ש, וזו הנקודה המיוחדת ליעקב. ואכן, בגמרא במגילה (יז ע'א) אמרו 'ומה ראה לומר בינה אחר קדושה?, דכתיב והקדישו את קדוש יעקב, וסמיך ליה 'וידעו תועי רוח בינה', ותשובה אחר בינה דכתיב 'ולבבו יבין ושב ורפא לו'. והסביר הגרי'מ חרל'פ זצ'ל בביאורו לתפילה עמ' קד, שרק בינה כזו שנובעת מתוך בינה שמימית, מביאה לתשובה, בינה הנובעת מהנצחיות העליונה, מאתה חונן לאדם דעת, והאיך זוכים לבינה כזו? על ידי קדושה, שע'י כך זוכים להתעלות מעל כל חומר, עיי'ש. ומידת יעקב- קדושה- אצלו מצינו שגם הדומם, האבנים, נתאחדו לאבן אחת, גם הם התעלו ממדרגת דומם להידבק ביעקב (ועיין שערי תשובה על או'ח סי' מב מש'כ בזה). ועל כן, אצל יעקב כתוב 'ויפגע במקום וילן שם', מה שלא מצינו אצל אברהם ויצחק, וכלשון חז'ל: 'צדיק בא לבית מלוני זה ויפטר בלא לינה' (חולין צא) וכיוון שיעקב התפלל שם, והרי היא כעבודה, וכל הבא אל המקדש טעון לינה, ושם נתחדש ענין מורא מקדש. ובשפת אמת (שנת תרל'ה) ביאר ש'וילן שם' הכוונה שהפנים את השגתו, שנשארה בו ההארה. והוסיף בשפ'א על סוכות (שנת תרל'ד) 'עיקר העצה להיות נכנס הארה בפנימיות האדם כראוי הוא על ידי ישוב הדעת... וזה עצה בכל השנה שישאר בלב', עיי'ש. יעקב אמר: מה נורא המקום הזה- מצד עצמו, ולא מצד קדושת האבנים, וכמו שכתוב שמורא מקדש בזמן הזה מן התורה, שהוא מפאת קדושת המקום עצמו. ועיין בפירוש הגר'א על הסידור 'ותשכון בתוכה כאשר דברת' שתהא השראת השכינה עוד קודם בניינה כאשר דברת, ואח'כ 'ובנה אותה וכו'' בקשה בפני עצמה, 'ובמורא גדול- זה גילוי שכינה' (הגדה של פסח), כשיש גילוי שכינה, ניכרים נוראותיו של הקב'ה, ועל כן בזמן שגוים מקרקרים בהיכלו, אמרו אנשי כנסת הגדולה 'איה נוראותיו?' (יומא סט) ויעקב שהשיג במקום זה השגות עליונות אמר 'מה נורא המקום הזה'.
מורה הלכה בפני רבו
כתוב בגמרא (סוכה נג ע'א): 'בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח? ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר - יחנק בגרונו'. דוד שאל האם מישהו יודע אם מותר לכתוב שם על חרס ולהשליכו למים. זו שאלה לא פשוטה, אם זה נקרא מחיקה או גרמא, 'נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו - על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי'. מה המשמעות של הסיפור הזה? רש'י אומר שדוד שאל ולא אמר שמותר משום שהיה שם אחיתופל שהיה רבו (אבות פ'ו מ'ג), ודוד לא רצה להורות הלכה בפני רבו. בשו'ת 'זקן אהרן' הקדמון לרבי אליהו הלוי מקושטא (סי' לט) מוכיח מכאן שגם בענייני סגולות וקבלה יש ענין של מורה הלכה בפני רבו, והגמרא במגילה (יד ע'ב) שואלת איך יכלה חולדה הנביאה להתנבא לפני ירמיהו, יוצא שגם בנבואה יש איסור להורות הלכה בפני רבו גם בעניני נבואה, וכן אומר הרמב'ן בפרשת בהעלתך, ומחדש הרב זצ'ל (בהערותיו להל' תלמוד תורה שהודפסו בספרו של הרב פילבר שליט'א) שגם בעניני הנהגת הציבור יש מורה הלכה בפני רבו.
 
 
התחלה- בקדושה
זו המשמעות של הסיפור על דוד המלך, שאבן השתיה זו היציקה של יעקב אבינו והיסוד של בית המקדש, ודוד המלך אמר שאי אפשר לבנות יסודות לבית המקדש אלא אם כן  הכל נעשה בקדושה ובטהרה, כי זה יסוד הקדושה בעולם, כי ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל והר הבית מקודש יותר מירושלים (כלים פ'א מ'ו), ולכן הבין דוד המלך שאפילו כשהתהום עולה הוא לא יכול להורות הלכה בפני רבו, אף על פי שיש הרבה  היתרים בימים רגילים, אך כשבונים את בית המקדש, צריך לבנות אותו על יסודות קדושים וטהורים. ולכן, על אף שטומאה הותרה בציבור, היה צריך בחנוכה שמן טהור, וכפי שאומר הפני יהושע בשבת (כא ע'ב) שעשו את זה כדי להראות אהבת וחיבת המקום, וסיבה נוספת היא משום  שההתחלה, חנוכת המזבח, תמיד צריכה להיות בלי קולות אלא שיהיה הכל טהור. גם כשתלמיד בא ללמוד [ואני לא מדבר רק על תלמידים בתחילת הדרך. גם תלמידים מבוגרים. גם אני. 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים']-  לא סומכים על טומאה הותרה בציבור, צריך מלכתחילה להיות על טהרת הקודש. כך היה במקדש וכך היה אצל יעקב אבינו, שאמר 'יש ד' במקום הזה', שיש קדושה לעילא ולעילא, שאף על פי שלת'ח מותר לישון בבית המדרש משום שזה ביתם, בכ'ז יעקב לא סמך על ההיתר, שהכל צריך טהרת הקודש. וזה ההבדל בין יעקב שקראו הר לאברהם ויצחק שקראוהו הר ושדה, שאדם צריך לרכז בעצמו את כל הכוחות שיש בו, וממילא 'וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה'- בלי גבול.  הגמרא בשבת (קיח ע'א) אומרת כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים' שנאמר (ישעיה נח יג- יד) 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג... אָז תִּתְעַנַּג עַל יד'...וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ' . רש'י אומר שהקב'ה קיפל את כל הארץ תחת יעקב, ורק אז נאמר 'ופרצת', רק לאחר שכל הארץ לגבולותיה נמצאת בידך אפשר לפרוץ ימה וקדמה. לזה זוכה מי שמענג את השבת, ועל זה אומרת הגמרא (גיטין ח ע'ב ועוד) שסוריא היא כיבוש יחיד, כי דוד כבש אותה לפני שכבש את כל הארץ ואמרו לו: פלטרין שלך לא כבשת, למה אתה הולך לכבוש את סוריה לפני שכבשת את ירושלים? כל זה קשור לנקודה של יעקב שהזכרנו, לרכז את הדברים וכך להשפיע רוחניות. 'יעקב קראו בית'.
שבת שלום.
 
 
[1] ראה תניא שער היחוד והאמונה ריש פ'ד: 'דשם הוי'ה פירושו שמהוה את הכל מאין ליש והיו'ד משמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד
כדפרש'י על פסוק 'ככה יעשה איוב כל הימים' (איוב א ה) והיינו החיות הנשפע בכל רגע ממש בכל הברואים'
[2] ראה אוה'ק ב עמ' תלט- 'האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים. בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכלם, הרי היא מוכנה להתכשר להעשות לאור גוים, ותשועת אפסי ארץ'.