"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קי"ח, כ"ד). ובמדרש: "אמר ר' אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם בקב"ה אם ביום, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בו – בך בתורתך, בך – בישועתך" (ילק"ש שם סי' קטז), המדרש מציין שיש שתי שמחות, שמחה ביום ושמחה בקב"ה, שהיא הרצויה. מהי שמחה ביום ומהי שמחה בה'? כשה' מושיע את ישראל וגואלים ישנם דברים רבים שיש לשמוח בהם, יש לשמוח על הקמת המדינה מבחינת מצוות ישוב ארץ ישראל שמתקיימת על ידה (לדעת הרמב"ן בהוספות לספר המצוות מצווה ד', אחד מחלקי המצווה הוא שלטון ישראל), וכן על הצלת הנפשות שבה – עזרת ישראל מיד צר.
אפשר לשמוח בקידוש ה' לעיני הגויים שמתקיים על ידה ([1] בהדגשה באיש האמונה להגרי"ד סולוביצ'ק "הדוד התחיל לדפוק גם בפתח התיאולוגי, ויתכן כי זו הדפיקה החזקה ביותר שכל טענות התאולוגיה הנוצרית נתבדו בפרהסיה על ידי יסוד מדינת ישראל, טענת שקר"). צריך לשמוח על ניסי ההצלה שבמלחמת השחרור ובשאר מלחמותינו (שעל ענין זה נקבע יום העצמאות). ישנה גם שמחה על ריבוי התורה והישיבות שלא היה כמותו בגלות, שכשישראל בגלות אין ביטול תורה גדול מזה. שמחה על הצלת יהודים רבים מהתבוללות. לשמוח על השבת קיומן של מצוות התלויות בארץ. אלו דברים שנוגעים לעיקרי אמונת ישראל ותורה שוודאי חובה גדולה לשמוח ולהודות עליהם, אך שמחה זו היא בבחינת שמחה ביום, ומהי שמחה בה'? אומר המלבי"ם – "ובו נגילה ונשמחה – בה' נשמח לא בתשועה עצמה".
והמלבי"ם מבאר דבריו "כי עיקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ושנתן ליראיו נס להתנוסס" (בתהלים שם) – עיקר השמחה הוא על תחילת הסרת המחיצה של ברזל המפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים שמחה על חזרת הבנים שגלו מעל שלחן אביהם, ולאחר אלפיים שנה של הסתר פנים רבש"ע שב ומאיר פנים לעם ישראל.
הדוד והרעיה חוזרים ונישאים, "כמשוש חתן על כלה שש עליך אלוקיך". זהו מהפך ממש באופן הנהגת ה' אותנו. קרבת אלוקים זו מולידה בנו את השמחה והגילה "נגילה ונשמחה בו" – בה'. כך אף מתפרש הפסוק "צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (ישעיהו י"ב, א') בתרגום: "ארי רבא אמר לאשיאה שכינתיה בגווך". (כי ה' הגדול אמר להשרות שכינתו בתוכך).
יושבי ציון נתבעים לצהול ולרנון על החזרת השכינה לציון, ולשמוח על שנתקלבה תפילתם "רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל".
וכדברי הרב ראובן מרגליות (קהילת משה – מופיע באוצר מפרשי תהילים) "וודאי גדולה היא השמחה בעצם התשועה, אבל גדול ה היא שבעתיים כאשר "מאת ה' היתה זאת" ואנו יודעים שאבינו אב הרחמן משגיח עלינו בעין אהבתו לכן ונוסף על כך "והיא נפלאת בעינינו", ואנו מתפעלים מהישועה, יודעים אנו כי "זה היום עשה ה'", ולפיכך "נגילה ונשמחה בו", בה' יתברך שיושיענו ויגאלנו ויקרבנו אליו כבתחילה. לפיכך נושאים אנו עין לישועות נוספות "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא"
