דף הבית אודות הישיבה מוסדות הישיבה רבני הישיבה בעבר אלבום תמונות צור קשר
רשימת תפוצה
שם
דוא"ל
פורים ימי הפורים רה"י הרב יעקב שפירא
נכתב לעלון לוחמים וחולמים, אדר תשס"א.
 

ימי הפורים

          

כל אדם פרטי וכל הכלל עסוק בחיפוש עצמיותו. 
הרב זצ"ל כותב:

"האני הפנימי העצמי של היחיד ושל הציבור אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו. לפי ערך הגבורה העליונה הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה שהיא מתלהבת בקרבו, חטאנו עם אבותינו חטא אדם הראשון שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איכה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זנה אחרי אלוהי נכר, את אניותו  העצמית עזב, זנח ישראל טוב, חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה,צמצמה את חילה...לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם העץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה לחשוב על דבר גורלות וקריירות, קטרגה הירח, איבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה וכה הולך עולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל." (אוה"ק, ג', ק"מ)

וראה עוד באוה"ת סוף פ"ו ומי מרום פרשת שלח.

 

קבל האמת ממי שאמרה,גם מעצמו וכמו"ש בספר אור לנתיבתי. ובאוה"ת פרק י"א, ג', כותב: "האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתוהו לא דרך, אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין שנשמה אלוקית שרויה בקרבו,

שעצמיותו כולה היא אות אחת מן התורה, ואות מן התורה הוא עולם מלא."

 

רק אדם שעובר בירור פנימי אמיתי, ועפ"י התורה, מגלה את עצמיותו האמיתית. ורק לאחר שזכה להזכך ולהתעדן ימצא באמת את מהותו הפנימית, את שעור קומתו.

 

וכתב בעל השפ"א (ואתחנן, תרל"ד) קושיית המפרשים בשם הרמב"ם על מצות 'ואהבת', איך שייך צווי התלוי בטבע האדם, והאמת כי הקושיה היא עצמה התירוץ, שמזה נלמד שיש בטבע כל איש ישראל לאהוב השי"ת בכל לבו ונפשו, ורק שנטמן בעומק הלב, וע"י הרצון והתשוקה למצוא זאת האהבה, על זה נאמר יגעתי ומצאתי וכו'. ובספרי, והיו הדברים, למה נאמר, לפי שנאמר 'ואהבת' איני יודע כיצד, אלא מתוך שאתה נותן את הדברים אל לבך תכיר את מי שאמר והיה העולם. פירוש, כנ"ל, שע"י שמשם האדם בא ללבו תמיד ומשתוקק לבוא לאהבת בוראו, נגלה לו רוח הקדושה אשר בקרבו. וראה באגרות א' אגרת מ"ד.

ישנם זמנים מיוחדים, בהם הזמן גרמא לאדם הפרטי ולכלל לגלות את מהותו, את אמיתת תוכנו הרוחני, ועל דרך שכתב הרמח"ל בספרו דרך ד' על מהות הזמנים, וכיו"ב כתב בעל השואל-ומשיב בספר דברי שאול על הפסוק: עת לרקוד וכו', וז"ל: שמעתי בשם הגאון בעל הנודע ביהודה, שהזמן בעצמו מרקד", וכ"ה בקול רנה וישועה להר"י מדובנא, כי אם נעשה  דבר מראש מקדם באיזה זמן מהזמנים כבר הוכשר אותו הזמן שיתפעל בו עוד לדור דורים הדבר ההוא בעצמו. (ועי' ריטב"א בע"ז על הנאמר שם ותישרנה הפרות, שאמרו שירה) ועוד, ועוד, "והימים האלה נזכרים  - ונעשים". וכתב החיד"א בפכ"ט מספרו לב דוד, בשם הרמ"ז, וז"ל: "כי מדי שנה בשנה בהזכר זכרם למטה נעשים בפועל למטה."

משנכנס אדר מרבים בשמחה, ופרש"י לפי שהם ימי ניסים לישראל, ניסים מיוחדים, ניסים נסתרים, ניסים שבתוך הטבע. מועד שבא מתוך איתערותא דלתתא, הכל בדרך סתר, אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר פני. והסבר הענין שמעתי כמדומני ע"פ מש"כ השפ"א בשם הרב מפשיסחא, פס' זה של 'ואנכי' בא לאחר שאמרו "על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני כל הרעות האלה", ולכן הרי חוזרים בתשובה כשמודים כי מעשיהם גרמו, והסביר הרב"ב כי זה עצמו חטא, כשב"י אומר כי אין אלוקיו בקרבו, וע"כ בא הסתר פנים, ומדה זו נתקנה ומתוקנת בכל שנה בימי הפורים. בני ישראל ראו וידעו כי אלוקים בקרבם, בגילוי האמונה שד' אלוקיו עמו ותשועת מלך בו, ע"ד שפירש בספר ישמח ישראל בביאור נפלא את בקשת יעקב אבינו, שלא יזכר שמו במחלוקת קורח. ומה הועיל בזה, והרי כל בר בי רב יודע שלוי בן יעקב, וכתב שם לבאר, שביקש שבעת החטא לא יגע החטא בעצמיות ופנימיות לבבם, היינו בחלק יעקב אשר בקרבם, כי יעקב אבינו הוא הבריח התיכון מקצה אל קצה, בתוך כללות ישראל...והקב"ה הקשיב לקול תפילתו, וכמאמרם: "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", שחלק יעקב אשר בקרבו לא חטא. (יעו"ש בדבריו בפרשת בלק)

 

וכתב ר' צדוק בספרו צדקת הצדיק כי ביאור הפס' "ויאמינו בד' ובמשה עבדו", שהאמינו שלכלל ישראל יש שייכות עם הקב"ה, ואדם צריך להאמין בכך, שיש  משמעות לכל מעשיו. וכפי שכתב בספר  נפש החיים, וז"ל:  "וידוע, שפורים הרי הוא ככפורים, ומתנאי יוהכ"פ להאמין בכפרתו, ולבטאו בשמחה,-עיין בזה ב"שם משמואל" (יום הכיפורים תרע"ח). ובגמ' מסופר, שכשעלה מרדכי על הסוס עלה על גבו של המן, ואז קוים בו ברכת משה רבנו "ואתה על במותימו תדרוך", וביאר השפ"א, תדרוך - מלשון דורך ענבים, שהוציא בלעו מפיו (שפ"א לפורים, תרס"ג, ד"ה חז"ל), דהיינו להוציא את כל התוכן הפנימי החבוי וקיים בכל, אפילו ברע עצמו, והרי מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ראיתי באחד הספרים על מה שאמר דוד המלך "תכלית שנאה שנאתים", שאין הכוונה ח"ו לשנאה עצמה, אלא שגם השנאה הנדרשת לפעמים היא בשביל תכליתה, להחזירם למוטב, אבל אין עצם השנאה תכלית לעצמה. ועל זה אמר דוד 'תכלית שנאה'. ובעמדנו בפתחם של ימים גדולים אלו, ימי נסים לישראל, נסים המלובשים בטבע, וכפי שהדגיש הגר"א בביאור למגילה, שגודל הנס לעומת חנוכה, כיון שלא היו בא"י, ומובא בספר מחזיק ברכה לחיד"א משמו של הרמ"ע מפאנו שע"כ נס חנוכה לא נתקן בו סעודה ומשתה כמו בפורים, כיון שהיה נס חנוכה בארץ ישראל, והיה קרוב אל הטבע שינצחו, ע"ש.

 

 והגאון רע"א כתב (מובא בספר חוט המשולש ועוד) עה"פ "ואהבת את ד' אלקיך", וצריך להבין דהלא אי אפשר לאהוב בכפיה, והאיך צוותה התורה לאהוב את הקב"ה. ונראה דאהבת ישראל להקב"ה הוא בטבע כיון שהקב"ה אוהב אותנו וממילא מתעוררים אנו לאהוב את הקב"ה כמים הפנים לפנים. והנה אנו חותמין קודם קריאת שמע 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' ואם הוא אוהב אותנו מתעוררים אנו לאהוב אותו", עכ"ד. והוסיף החת"ס: "...המתפללים מוצאים בכל יום אהבה חדשה, וכיון שאהבתו אותנו המה חדשים לבקרים, גם בלבנו יולדו חדשות בכל יום", עכ"ד.

ובכך מובן יותר ההבדל שבין קבלת התורה בסיני למ"ש הדר קבלוה בימי אחשורוש. קבלת תורה בסיני באה על ידי איתערותא דלעילא, ומתוך גילוי אהבת הקב"ה לישראל עורר בהם את אהבתם להקב"ה עד לדרגת נעשה ונשמע, וכדרך כמים הפנים לפנים. לא כן בדור מרדכי ואסתר, שהיה הסתר פנים, והיה זה מתוך מסירות נפשם כלפי שמיא גם בתוך הסתר הפנים. ועל כן היה זה דרגת רצון גדולה יותר, ועי' בתורה-אור לבעל התניא, מאמר חייב אינש לבסומי, בפרק ד' ובפרק ו' ז' ע"ד זה עניינים נפלאים.

ו

בצאת החוברת "לוחמים וחולמים" בחודש זה, בו כולנו היינו בדרגת היינו כחולמים, לשון חזון, ואף נס מרדכי נעשה ע"י בעל החלום כפירש"י במגילת אסתר עה"פ ויודע הדבר למרדכי, בעל החלום הגיד לו, וכפי שהגמ' דורשת, שאף על ההסתר פנים בשעתו "כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם", ואעפ"כ בחלום אדבר בו, ע"כ דברי הגמ'. דרגה מיוחדת של חלום בשעות גדולות בהם נצרך שגופו של נס יצטנע, ומתוך מסירות נפש זכו באותו הדור לגאולת דור ודור. "ותלבש אסתר מלכות". פירש"י שלבשה ברוה"ק, וביאור העניין הוא ע"פ מש"כ הרמב"ם במו"נ כי מי שיש בו מסירות נפש לטובת הכלל הקב"ה גומל ומעלהו לדרגת רוה"ק בגין מסירות נפשו, ע"ש היטב. ואסתר, שנכנסה אל המלך במסירות נפש, לבשה מלכות, הוא רוה"ק, ובימים ההם בזמן הזה כולנו חדורי אומן כי יד ד' עושה כל אלה, ומנהל עולמו גם בדרך נסתר.

 

כתב בעל הנתיבות בביאורו למגילת אסתר, כי מרדכי לא השתחווה על אף שהיה בזה סיכון לשאר היהודים, כי פעמים שהקב"ה מסיר את הבחירה ממנהיגי הדור ע"מ להוביל מהלך לגאולת ישראל, והדברים ארוכים, וקצר המצע מהשתרע.

               

ימי הפורים האלו הם ימי ההסתר וההתגלות, לכל הכלל ולכל אחד ואחד, ימים מיוחדים, וסיעתא דשמיא לכל יהודי ולכל תלמיד להגיע לגילוי ייחודו, לגילוי עוצמתנו, ולגילוי עצמיותנו הרוחנית, ישראל אשר בך אתפאר. ומתוך הדבקות בתלמידי חכמים שבכל דור ודור, וכמוש"כ השפ"א שבכל דור ודור ישנו איש יהודי אחד מיוחד הצופה לישועה ומשפיע על הדור. והקב"ה יסייענו לילך באורחות החיים בישיבתנו הק'.