תקיפי ארעא דישראל ומארי ארעא דבבל

תקיפי ארעא דישראל ומארי ארעא דבבל
כללי
הספד באזכרת השבעה


תקיפי ארעא דישראל ומארי ארעא דבבל

הרב שאר ישוב כהן שליט”א

ברשות רה”י, מרנן ורבנן ורבותי. “אחימו בהספדאי דהתם קאימנא”. איזה הספד ניתן לומר יותר מההספד הזה? אפשר לבאר את מה שאמר אותו אמורא קדוש לתלמידיו “דהתם קאימנא” במשמעות כפולה. משמעות אחת, ששם הייתי רגיל להיות תמיד מהמקום הזה, בבית הזה, מקום לימוד התורה הזה שהרבצתי בו תורה. שם הייתי עומד. ומרביץ תורה ברבים, מלמד את תלמידי, ועכשיו אף על פי שנאמר על אליהו שהוא חי ו”צדיקים במיתתם קרויים חיים” בכ”ז אלישע צעק ואמר “אבי אבי רכב ישראל ופרשיו” שואלת הגמ” שדנה בדיני הקריעה של תלמיד על רב מובהק והרי אליהו חי מה הוא צועק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו? מסבירה הגמ” לגביו בעולמות העליונים הוא ישנו אנחנו לא רואים אותו. זו היתה הכוונה “אחימו בהספדאי דהתם קאימנא” אני אהיה שמה. במקום הזה שתעמדו להספיד אותי תזכרו שאני עומד לפניכם. דוקא המילה עומד, לא יושב אלא עומד לפניכם. יש הלכה לגבי רב שלא עומדים במקומו מאותו הדין כמו כיבוד אב ואם, אבל לגבי הספד כבר מובא ברבותינו הפוסקים הראשונים והאחרונים שכן לעמוד וכן להספיד ואדרבא זהו הכבוד האמיתי שנותנים לרב.

ממש מתוך חרדת קודש אנחנו עומדים כאן עם כלות השבעה עפ”י ההלכה, להספיד עד כמה שידינו מגעת. עד כמה שפינו יכול למלל את הגדלות העצומה של מרן הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זכר צדיק וקדוש לברכה, שהתבקש לישיבה של מעלה בעיצומו של חג הסוכות. המושג של סוכה אצל צדיק הוא מושג מיוחד. לכל צדיק יש את הסוכה המיוחדת שלו סוכה של אש כמו שאומרים לנו רבותינו צריך להיזהר ח”ו לא להיכוות מהסוכה של האש. לכל אחד יש את הדרך המיוחדת שלו. יש סמליות רבה בהסתלקות הזאת דוקא בחג הסוכות. סוכה מצד אחד פתוחה לכל צד, כל אחד יכול להיכנס. מצד שני זה ענני כבוד שהקב”ה משרה את שכינתו עליהם. מה שציין את האישיות המיוחדת של מרן זצוק”ל היתה המציאות שמצד אחד היה אש מלהטת מסביב, תמיד אש של תורה, אש של קדושה, אש של יר”ש, ומצד שני מאור פנים, תמיד פנים מחייכות ושמחות מקבלות את כל האדם גם מי שלא שייך למדרגה המיוחדת שלו בסבר פנים יפות תמיד מתוך הרגשה שרק אתה קיים בעולם וכל תשומת הלב ניתנת לך כקטן כגדול – סוכה פתוחה, כל אחד יכול להיכנס.

זוהי הגדלות האמיתית שהתחילה אצל אברהם אבינו ע”ה. שמצד אחד האוהל שלו היה פתוח לארבע רוחות השמים, בלשון ימינו קוראים לזה פתיחות, פתוח, כל אחד יכול להיכנס, לא רק שכל אחד יכול להיכנס, מבינים את כל אחד, הולכים כנגדו של כל אחד, כל אחד ואחד לפי דרכו, בדרך שאפשר להגיע אליו פנימה לליבו, לנפשו, ולקרב אותו, דרכו של אברהם אבינו ע”ה. באים ממזרח וממערב, מצפון ומדרום גם אם זה חלילה נראה כמי שמשתחווה לאבק רגליו כאותם האנשים שהיו בעצם מלאכים שאומר להם רחצו רגליכם והישענו תחת העץ, העץ של ת”ח, רצים לקראתם, מביאים אותם הביתה ורוחצים להם את הרגליים. מכבדים אותם במאכל ובמשתה ואח”כ פותחים את השער תנו הודאה למי שהמאכל והמשתה שלו קבלו עליכם עול מלכות שמים, מידתו של אברהם אבינו ע”ה, שעליו נא” “גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה”. [יש שתי שיטות בגמרא גם אם נפסק כנראה כשיטה שהיא גדולה יותר] אל נא תעבור מעל עבדך כל אדנות שבתורה קודש חוץ מאדנות הזאת שהכוונה היא לחול עד כדי כך לקרב כל אחד ואחד.

מצד שני תקיפות של עמידה על הדעה בלי ויתור על קוצו של יו”ד. כמו שנא” בגמרא בהספד של ריש לקיש תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל למרי דארעא דבבל. אין ויתורים. אברהם העברי כל העולם כולו מעבר מזה והוא מעבר מזה. ומורי ורבותי, זאת לא סתירה, אדרבא ואדרבא, רק מי שיכול לדעת איך חלילה לא לטשטש ולוותר כמלא הנימה מדרך האמת והצדק, היושר והאמונה התמימה יכול להרשות לעצמו לפתוח את הדלת לכל אחד ולהכניס אותו הביתה ואין חשש חלילה שמשהו יצא שלא כשורה. “תקיפי דארעא דישראל” ואומרים רבותינו שיש אחד ת”ח שאפשר לומר עליו שהוא צנא מלא ספרא. זו מעלה גדולה מאוד. בקיאות, יודע הכל משנה תוספתא ברייתא, גמרא בבלי ירושלמי, פוסקים ראשונים ואחרונים, מלא אוצר כל כלי חמדה מצד שני יש מי שהכישרון המיוחד שלו הוא החריפות של הניתוח והסברא וההגדרה המדויקת של שתי תכונות שלכאורה נראות כסותרות זו את זו “תקיפא דארעא דישראל” – תורת א”י, שעליה נאמר וזהב הארץ ההיא טוב. אין תורה כתורת א”י, מיזגו את שתי האפשרויות יחד. השאלה שהגמרא דנה סיני ועוקר הרים, הי מינייהו עדיף לא קיימת אצלם. הם גם סיני וגם עוקר הרים. זאת התכונה המיוחדת של אדם גדול.

כאשר אליהו הנביא ע”ה עמד להסתלק מן העולם אומרים התלמידים בני הנביאים לאלישע הנביא “הלא תדע כי היום ד” אלקיך לוקח את אדוניך מעליך”. אם נדייק את המילה הלא תדע מה זה הלא תדע? היום ד” אלוקיך לוקח את אדוניך מעליך. עכשיו אתה לא מרגיש את זה, רק כשהוא יסתלק תדע מה אתה איבדת. באותה צורה של התבטאות הלא תדע אנו מוצאים אצל דוד המלך שבא להספיד את אבנר בן נר אמר לעם ישראל “הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל”, בחיים לא הרגשתם מספיק כמה הוא גדול. אולי קצת הבנתם, לא מספיק, בהסתלקות תרגישו הרבה יותר. “תדעו” – לשון עתיד, כי שר וגדול נפל היום בישראל.

ואני רוצה לומר על מרן זצוק”ל “שר וגדול”, מה הפשט “שר וגדול”? אדם שנושא משרה חשובה, וגדלותו וחשיבותו נובעת מהתפקיד החשוב שאותו הוא ממלא. יש בנ”א שהם שרים, הם חשובים, פרנסה לציבור, בלי המשרה הם אנשים רגילים כמו כל אדם אחר, יש מושג אחר של גדול, כן ממלא תפקיד, לא ממלא תפקיד, הוא עדיין אברך בישיבה, כשאני זכיתי להכיר את ר” אברום זצ”ל הוא היה צעיר בתחילת היותו אברך, כבר אז הוא כבר נראה כגדול, יודעים כבר שהוא גדול הדור. ומותר לספר כאן שבישיבת חברון בהקפות ציוה רה”י ר” יחזקאל סרנא הגאון זצ”ל על התלמידים לעמוד מסביבו של ר” אברום ולומר ר” אברום שפירא גדול הדור, כאן גדל גדול הדור, הכירו חבריו ורבותיו עוד כשהיה אברך צעיר. אני זוכר שמרן הרב הראשי הגאון הצדיק ר” יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ”ל יסד במכון הרי פישל את החבורה המיוחדת שקיוו שיציעו חוקה תורנית למדינת ישראל. אחד הגדולים שהוא בחר בהם היה הגאון ר” אברום, עדיין היה צעיר לימים, עוד לפני שהתמנה לדיין וכך היה הוא זה שיזם את מינויו כדיין, ואב בית דין, ודיין בבית דין הגדול, ונשיא בית דין הגדול, מדרגה אחרי מדרגה, המשרות הוסיפו לגדלות לא פחתו מהגדלות חלילה.

יש תוספות שמסביר שכאשר אמר ליהושע בן נון למשה רבנו “אדוני משה כלאם” אומרת הגמרא “הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם”. כך אומרת הגמרא ואומרים רבותינו הראשונים לא שהם כלים, נבואתם כלה. אדם שכל עול הציבור עליו רב ראשי לישראל, צריך לעשות עם כולם להילחם מלחמת ד” בשערים, להיות טרוד בפרנסות בהנהגת הציבור יומם ולילה. תורתו מתי נעשית? גדלותו מתי נעשית? גאון אמיתי הוא לא זה שהיה למדן שפעם למד הוא לא מפסיק לא פסק פומיה מגירסא. לכאורה תרתי דסתרי נבואה ופרנסות הציבור לא הולכים יחד. תטיל עליהם צרכי ציבור הם כבר לא יהיו נביאים יותר. כמה גדול הוא האדם שבכל המשרות ממשיך להיות בעל רוח הקודש ממשיך להיות בגדר של נביא, של גדול הדור, ממשיך בגדלותו בתורה ואין רגע פנוי ממנו שאיננו עוסק בתלמודו וחוזר עליו בכל יום ואומר את השיעורים שלו.

אבא מורי זצ”ל הרב הנזיר הקדוש זכותו תגן עלינו היה רגיל לומר בשם אור ישראל וקדושו מייסד הישיבה מרן הרב זצ”ל שצריך להשתדל שכל תלמיד ישיבה שמחנכים אותו שהוא עילוי שיגיע לשלוש מדרגות שלכאורה קשה למצוא אותם באדם אחד. הוא התבטא רב ואב”ד ור”מ. שיהיה רב זו תכונה מיוחדת היום קוראים לזה יחסי ציבור, צריך להתעסק עם התקשורת, עם הציבור, עם אנשים קרובים ורחוקים, רב, עם בעלי בתים זו תכונה מיוחדת. אב”ד תכונה אחרת, דיין לעמוד על קוצו של יו”ד ויקוב הדין את ההר. ולדעת מתי לעשות לפנים משורת הדין שחלילה וחס לא ייאמר שלא חרבה ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה ולא עשו לפנים משורת הדין, זה כוחו של דיין אמיתי. ראש ישיבה זה משהו אחר לגמרי, בד” אמות של הלכה, לא ברשות הרבים, לא באולם בית הדין ולא במשרדי הרבנות הראשית, זו תכונה אחרת רה”י. כמה נדירה היא התופעה שאדם מצליח להגיע לשיא של כל שלושת התפקידים שמרן הרב זצ”ל אמר שכל ת”ח צריך לשאוף להגיע אליהם. כשהוא הרב הוא הרב הראשי, כשהוא דיין הוא גדול הדיינים, כשהוא ראש הישיבה הוא גדול ראשי הישיבות, והכל עולה בקנה אחד.

“תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל למרי דארעא דבבל” מורי ורבותי, מי יתן לנו תמורתו. מי יתן לנו מי שימשיך את הדרך, אפשר לומר מה שנא” על אחד מגדולי האמוראים “בא השמש בצהריים”, הפשט הוא לא רק סתם שבאמצע היום חושך נעשה, את השמש צריכים בצהריים, זה הזמן שהיא צריכה למלא את תפקידה, להאיר את הדרך, לעמוד בשער. מרחפות סכנות על א”י, על ירושלים עיר הקודש, על הר הבית, מי יתן לנו מנהיג שיעמוד בשער כמו שעמד רבינו זצוק”ל. אנחנו מבקשים מאיתו שימשיך להיות רה”י, וילמד זכות על בנו ממשיך דרכו רה”י שליט”א, ועל הישיבה כולה, שתמשיך לפרוח ולגדול בגדלות התורה, על בתי הדין שלנו שלא יפגעו בסמכויותיהם ושירחיבו אותם, המשפטים, אמר מרן הרב זצ”ל זה קה”ק של עם ישראל. והרבנות הראשית שתרבה כבוד תורה וכבוד שמיים ותמשיך את הדרך של המייסדים הגדולים שלה. בכוחה של תפילתך ללמד זכות על הרבנית תבדל לחיים טובים וארוכים אמן, על הבנים ועל כל בני המשפחה ועל כולנו בני המשפחה ונזכה במהרה בימינו שיקויים בנו “ובלע המות לנצח ומחה ד” אלוקים דמעה מעל כל פנים” ותחיית המתים וביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.


 

כללי
השאר תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

נגישות