“מוסיף והולך”

“מוסיף והולך”
הרב יהושע מגנס

עיון בדברי מרן הרב קוק זצ”ל מספרו “עולת ראי”ה”


עיונים בדברי הרב זצ”ל: “מוסיף והולך”
עולת ראיה, ח”א, עמ” תלב-תלג
מסכת שבת (דף כא, ב): תנו רבנן: מצות חנוכה וכו” והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך וכו”. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל, זה נותן טעם לדבריו – כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו – דמעלין בקדש ואין מורידין.
דברי הגמ” צריכים ביאור: מה הקשר בין הידור בהדלקת נרות חנוכה, ובין פרי החג? ומדוע יש הידור בכך שמעלין ומוסיפים  נרות – הרי המצווה היא להדליק נר אחד?
ביאורו של הרב זצ”ל למחלוקת בית שמאי ובית הלל, בנוי על שני היעודים של עם ישראל: היות עם ישראל אור לגויים, שתפקידו לתקן עולם במלכות שדי; היות עם ישראל  עם ה”, עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב. [עיין בהרחבה במה שכתב הרב זצ”ל על שני יעודים אלו במאמר “המספד בירושלים” (מאמרי הראי”ה, ח”א, עמ” 94); ובשמועות הראי”ה, פרשת וישב, שנת תרץ. במקומות אלו הרב מבאר כיצד שני היעודים מושרשים ברחל ולאה, ביהודה ויוסף ובמשיח בין יוסף ומשיח בן דוד.]
שני יעודים אלו יושלמו לעתיד לבא, בעת הגאולה השלמה.
בית שמאי סוברים שפרסום הנס של נרות חנוכה בא להדגיש שאומות העולם יכירו את ד” – על ידי עם ישראל. על כן נרות חנוכה ממעטים והולכים, כמו ששבעים פרי חג הסכות שעם ישראל מקריב עבור אומות העולם ממעטים והולכים. ואילו ב”ה סוברים שפרסום הנס של נרות חנוכה בא להדגיש את יעודם הפרטי של עם ישראל המתגלה כעם ד”, ועל כן הנרות מוסיפים והולכים כמו שעם ישראל מתקדם לקראת הגאולה השלימה.
ישנן כמה שאלות המתעוררות בהבנה זו, והרב עונה עליהם במאמר קצר זה:
כיצד קשורה הדלקת הנרות לגאולה העתידה? מדוע משמעות הכרת האומות בד” היא “ממעט והולך”; כיצד אפשר לומר על עם ישראל “מוסיף והולך” כשבפועל אנחנו רואים נפילות רוחניות גדלות והולכות?

עולת ראיה ח”א עמ” תלב-תלג:

“מוסיף והולך. הנצחון שנתן ד” ביד עבדיו הכהנים נתגבר על היונים, כשבקשו לעקור, בשנאתם הרבה מאד לתורת ישראל, לא רק את עם ישראל ממעמדם החמרי, כי- אם את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות ע”פ שרשי התורה, שתהי” הטהרה והצניעות היסוד הראשי בחיי המשפחה, ואחריהן ימשכו יתר המדות ודעות הישראליות, והיונים ראו בזה צרה לתרבותם הם, שבה העמידו לנס את עליצות החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות. הפגישה היונית והנצחון של ישראל גרמו לתעודת ההשפעה הישראלית ביחש לעמי הארץ, שתתחיל לעשות דרכה ביתר אמץ, ובזה מהלך מגמת האחרית הרוממה ראוי הוא להיות מקושר בסדר נר חנוכה”

הרב זצ”ל מבאר מדוע דין הדלקת נרות קשור דווקא לבית, כלשון חז”ל “נר איש וביתו”. על פי דרכו, הבית היהודי, הבנוי על טהרה וצניעות, הוא השורש שממנו נמשכים יתר המדות והדעות הישראליות. על כן, הדלקה הקשורה לבית מדגישה את נצחון המאבק על חיי ההוללות היוונית, הבנוי על “עליצות החיים, הנאותיו הגופניות והדמיוניות”. נצחון זה הביא לתחילת תהליך השפעת ישראל על האומות. לאט לאט, אומות העולם השתחררו מהשעבוד לעבודה זרה, אף שעדיין הכרתם בד” ית” אינה שלימה אלא מעוותת. תהליך זה התחיל בכך שעם ישראל התגבר על התפיסה היוונית של החיים. סיום תהליך זה יהיה בעת הגאולה השלימה. אבל בינתיים ישנה התחלה. 
“והנה לעומת תכלית מגמתם של ישראל לתקון עולם במלכות שדי ולהעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ד”, מובן הוא שרבויי הצביונות שבלאומים, וחלוקתם לעמים רבים, ילכו הלך והתמעט, כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע, וכל שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלהית כן יתמעט פירודם הצביוני”.
בפיסקה זו הרב זצ”ל מבאר את דעת בית שמאי. השפעת ישראל על האומות, להכיר באלוקי אמת, גורמת למיעוט צביונם. “ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם”. כיום, אין כל מחויבת והכרח לאומות להתאחד, כי אין להן מטרה אחת המאחדת את כולן. על כן כל אומה מחפשת את דרכה להגביר את צביונה המיוחדת. אך לעתיד לבא, כשכולם תהיה מטרה אחת משותפת – להכיר בד” ית” ולהכתירו בכתר מלכות, אזי החילוקים וההבדלים בין האומות יתמעטו עד למיעוט הגדול ביותר. 
“אבל עומק כונת התורה בהכנתה את ישראל למעלתם, של החיים העליונים, אינה רק בשביל להיות כלי שימוש לעולם כולו, כי-אם מצד סגולתם של ישראל בעצמם שהיא נעלה על כל”,
בית הלל סובר שיש להדגיש את הסגולה הפנימית של עם ישראל, והוא עיקר הגאולה. אין ספק שהשפעת ישראל על האומות היא חשובה. אבל התורה אינה מעלה את ישראל למעלתם העליונה רק כדי להשפיע על האומות, אלא כדי להכין את ישראל להיות עם ד”. זו הסגולה המיוחדת של עם ישראל – “והייתם לי סגולה מכל העמים”.
ולמרות מה שלפי המראה החיצונה הדורות הולכים ודלים, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, הרי מדת הסגולה הפנימית שבכלל ישראל אינה נמדדת לפי ערך של כל דור ודור בפרטיות, כי-אם היא סוקרת בסקירה אחת את כל הדורות מראש ועד סוף”
עיין אורות התשובה פרק  ד סעי” ד.
וכל דור ודור, המחזיק בברית ד”, וביותר תחת סבל עול גלות וצרה רבה, הוא מוסיף יתרון אל הסגולה הכללית של עצם מציאות האומה הנפלאה הזאת, שאין דוגמתה תחת כל השמים. ולפיכך גם רבוי צביוני העמים, עם התכשרות כחותיהם, ראוי הוא שיהיה נערך בתור אמצעי לאותה הסגולה העליונה, שתתעטר בה המציאות באחרית הימים בהמצא הופעת העם השלם המוכן לחיי קודש ברוממותם הנשגבה”
דעת בית הלל שבכל דור ודור עם ישראל מוסיף מעלה מעשית לסגולה שבכוח. ישנם דורות שתוספת המעלה מגיעה מתוך גדלות רוחנית של תורה ומעשים טובים. וישנם דורות שתוספת המעלה מגיעה דווקא על ידי עמידה איתנה בברית ד”, גם תחת סבל עול גלות וצרה רבה. בזה מתייחסים דורות אלו דווקא לחשמונאים שכנגד הלחץ לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל, מסרו את נפשם להחזיק בברית אבות.
 “ומתקשר ערך זה בנר חנוכה, להורות שגם היסוד הכמותי הגדול, של מהלך ההשפעה הישראלית בעולם, שאמנם צעד צעדים הגונים על התחלת דרכו ע”י התגברות החשמנאים על היונים, נטפל הוא אל היסוד האיכותי של עצם סגולת קדושתם האלהית של ישראל, ו”מחשבתם של ישראל קדמה לכל”, ואור ישראל הולך ואור – ומוסיף והולך”
הגם שמבחינת הכמות, השפעת ישראל על העולם מקיפה המון אדיר ורוב רובו של האנושות, הרי שהאיכות שבגילוי סגולתם של ישראל חשובה יותר. כן יש להכריע, מפני שגם ביסוד הבריאה, ישראל עלו במחשבה תחילה וכל היקום אינו אלא טפל למציאות עם ישראל. על כן הלכה כבית הלל הרואים תמיד את אורו של ישראל מתגבר בעולם: ומוסיף והולך.
 
 

נגישות