קודם כל, נתחיל בעובדה שלא הוזכר בגמרא גדר אחר חוץ מהדלקה במבנה של בית. יש בעובדה הזאת כבר הערה כנגד הפוסקים שרצו לחדש שיש מושג של הדלקה בלי מבנה של בית.
פשטות הלשון של בית בחנוכה זה כמו שרש"י אומר בסוכה (ג:) ד"ה "הא לא וכו""- "דכל בית עשוי לדירת קבע תמיד." שם הוא מדבר על גדר כללי של בית בכהת"כ. דהיינו שצריך בית שאדם דר בו בצורה קבועה.
הסברא בזה היא עפ"י המדרש מעשה חנוכה. ראיתי להביא בתשובה את כל המדרש להראות שהיונים רצו לפגוע בחיי המשפחה הישראליים. הם נעזרו בצורה מעשית בגזירות שיש להם נגיעה בבתיהם ממש ובנשותיהם שהם עיקר הבית עפ"י הגמרא שבת קיח: וגיטין נב..
עכשיו נתחיל לפרוס את היריעה בראשונים שמצריכים בית דוקא.
רש"י: עיין ברד"ה "הרואה" (שבת כג:) וז"ל: "או ליושב בספינה"- צ"ע מה רש"י בא לחדש בזה שהוא מעמיד ביושב בספינה. אין לומר שכונת רש"י להשמיע לנו מקרה שאין לו נרות להדליק, כי מכיון שסתמא דמילתא שיש לאדם בספינה משהו להדליק בו, היה לו להזכיר שאין לו נרות להדליק. גם מלשון השו"ת שלו משמע כך וז"ל: "כגון שאין בדעתו להדליק בביתו, או כגון שהיה הולך בספינה או שהיה עובר בדרך, שלא יכול להגיע לביתו קודם שעת הדלקה." (וכן הוא בתניא רבתי). רואים שהמניעה היא מצד שאין לו בית מיוחס אליו. (נכון שנראה ברישא של השו"ת קצת סתירה לרישא של הרש"י אצלינו. אבל עיין בריטב"א ובטור שמדויק מהם שאין סתירה וכן עיין ט"ז ס" תרע"ו סק"ג, ואכמ"ל. חוץ מזה אם יש סתירה ברישא זה לא מעיד על הסיפא. וגם אם כל זה הוא לא מדברי רש"י לפחות רואים שיש ראשון שהבין כך.)
ההשלמה: כותב בפירוש שזה המניעה של היושב בספינה וז"ל: וכתב הרב דודי ר" אשר ז"ל נראה לי דיושב בספינה וכיוצא בו דוקא, שאין לא בית להדליק. וכן מדויק מהתוס" רי"ד ופסקי הרי"ד. ומפורש בסמ"ג. לכן נראה שרש"י רוצה להעמיד במקרה שאין לו בית להדליק בו.
עיין במהרש"ם (ד, קמו) שמעמיד בספינה כזו שאין שם גג. לכן הוא רוצה להגיד שברכבת שיש גג יצטרכו לברך. והוא מנמק את עצמו "לא נמצא בשום מקום שיהיה צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא." רש"י דיבר על כל מציאות של ספינה ולכאורה פשוט שהיו מקומות סגורים בכמה מהספינות שיכלו לאכול ולישון שם, לכן קשה להעמיד שרש"י דיבר דוקא על מציאות שאין גג בלי לפרש. על שאילתו מה הסברא בזה עיין מה שהבאנו מהמדרש לעיל. לכן נראה שרש"י רוצה להביא מקרה של אדם שיש לו מקום לדור אבל לא קבוע, ובזה הוא סובר שאין חיוב להדליק.
עיין תוס" ד"ה "הרואה נר חנוכה וכו"" (סוכה מו.) וז"ל: "בשאר מצוות כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך לרואה, אלא גבי נר חנוכה משום חביבות הנס וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה."- עולה מתוס" שמיש אין לו בית לא נכנס בכלל החיוב של הדלקת נרות חנוכה.
עיין ברמב"ם פ"ד ה"א וז"ל: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד." משמע מלשון הרמב"ם שהחיוב הוא על החפצא של הבית. וכן דייק מו"ר הרב פנחס שליט"א. אבל מהדין של אכסנאי ומהדין שצריך לחזר אחרי מצות נ"ח (עיין לקמן מה שהבאנו מהלכ" ברכות) נסתר ההבנה הזאת. ומוכרחים להגיד שכונת הרמב"ם במילה "בית" כתא משפחתי. אולם אפשר להוכיח שיש צורך בבית מהלכה יא" וז"ל: "אין לו בית להדליק עליו בו", משמע שיש צורך בחפצא של בית כדי להדליק נ"ח. אולם בניגוד לתוס" שמי שאין לו בית לא חל עליו חיוב להדליק נר חנוכה, לפי הרמב"ם צריך לחזר אחר המצוה כפי שעולה מהרמב"ם בהלכ" ברכות פי"א ה"ב-ה"ג.
המחלוקת ביניהם האם חכמים הטילו חיוב גם על מי שאין לו בית. נרה שהרמב"ם סובר שהטילו מכיון שנעשה הנס לכל ישראל בכלליותו. ותוס" יסברו שמכיון שעיקר הגזירה היתה על הבית הישראלי כפי שהבאנו את המדרש לעיל, לכן תקנו מנ"ח דוקא על מי שיש לו בית.
עיין בכל בו: "הרואה שאינו הדליק בביתו או שאינו עתיד להדליק, כגון שאין לו בית או אינו בעירו." עולה מהכל בו שמי שאין לו בית הוא לא בכלל חיוב כמו תוס". אבל מצד שני הוא כותב בפירוש שנר חנוכה הוא חובת גברא, לכן כשיש לאדם שתי בתים הוא מברך פעם אחת.
עיין בר"ן ד"ה "אמר רב ששת אכסניא" (שבת דף י. מדהרי"ף)" וז"ל: "אורח שאין לו בית תלא דימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטור מן המזוזה." אין ראיה מהר"ן הזה שאין צורך בבית, כי אפשר לפרש בו שלא שייך אליו הבית.
עיין באר"ח ה" חנוכה אות יח" וז"ל: "מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שולחנו ולא דמי לאכסנאי דאי מדלקי עליה בגו ביתיה דלא צריך להשתתף דשאני התם שיש פרסום הנס מהדלקת אושפיזו." עולה ממנו שהוא חולק על רש"י במקרה של ספינה ומחייב להדליק.
נראה שהמחלוקת ביניהם היא האם להגדיר את הספינה ע"פ רוב האנשים או ע"פ הספנים הקבועים שם.
עיין בב"י ס" תרע"א וז"ל: "ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבה"כ נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו."- רואים מהב"י שלאורחים אין חיוב להדליק מכיון שאין להם בית. והוא סובר כנגד התוס". ועל אף שהוא לא כתב טעם זה להלכה בשו"ע, כנראה שלא רצה לכתוב טעם שהוא חידש מעצמו.
(עיין בציץ אליעזר חט"ו ס" כט": שהוא רוצה להביא ראיה מהב"ח בס" תרע"ו שיש חובה על הגברא בלי בית. אבל רק כתוב שם בלי הסברו שיש חיוב על הגברא והב"ח לא מתייחס לשאילה האם יש גם חיוב או תנאי של בית. מלבד זאת, יש לדחות את ראייתו עפ"י הסברו של שו"ת הריב"א שם בב"ח.)
עיין בט"ז ס" תרע"ז ס"ק ב": "אין שום סברא לומר שידליק שם ולא בביתו, דזה הוה כאילו עומד בשעת הדלקה על רחוב העיר דאין שייך לו שם הדלקה."
עולה מכל הנ"ל שמכיון שעולה ברור מכמה ראשונים (וביניהם המפורסמים) שאפשר להדליק רק כאשר יש בית קבוע, ואין ראיה מראשון אחר שלא סובר כך, וכן נראה שהיא דעת הב"י והט"ז, וכן הסברא נותנת מכיון שלא הוזכר בגמרא מקרה של הדלקה בלי מבנה של בית, וסתם בית הוא בית קבוע, לכן כל המברך בלי בית קבוע, לא קיים מצוה וברכותיו לבטלה.
