משיב הרוח ומוריד הגשם

משיב הרוח ומוריד הגשם
הרב דוד הלפרין



משיב הרוח ומוריד הגשם דוד הלפרין     

“מאימתי מזכירין גבורות גשמים”. (תענית ב” ע”א).

ישנם כמה הבדלים בין דיני הזכרת גבורות גשמים לבין שאילת גשמים.

הראשון הוא תאריך ההתחלה – ההזכרה בכ”ב תשרי (שמח”ת) והשאילה בארץ בז” מרחשוון ובחוץ לארץ יום ששים לתקופה.

השני הוא שהזכרת גשמים צריכה הכרזה כדי להתיר להגיד אותה ובשאילה לא.

השלישי ששאילה אפשר להשלים בשומע תפילה והזכרה זהו מחלוקת ראשונים.

הרביעי שהזכרה אפשר להזכיר טל ולצאת ידי חובה ואילו בשאילה חייבים להזכיר מטר.

השאלה היא מהו ההבדל העקרוני בין הזכרת גשמים לשאילת גשמים שבעטייה נובעים שינויים אלו?

ונשאלת גם השאלה הרי הזכרת גשמים אפשר כל השנה כמו הזכרת תחיית המתים כדעת ר” אליעזר בתענית דף ב” ע”ב ומה הסברא של רבי שחולק?

בברכות דף כ”א ע”א כתוב שבעיקרון בשבת אדם היה צריך להתפלל י”ח ברכות ולהזכיר של שבת בעבודה אך לא אטרחוהו רבנן משום כבוד שבת. אך לעומת זאת מצינו בברכות דף כ”ט ע”א שבתענית מתפללים עשרים וארבעה ברכות וזה ממש נוסח חדש והראייה שאומרים ברכות נוספות בשם ובמלכות וכן שהגמרא כוללת את סוג התפילה של עשרים וארבעה ברכות עם הסוגים האחרים כמו תפילת שבע ותפילת תשע (בר”ה) שהם כאמור התחדשו כן כנוסחים מיוחדים לאחר התקנה של לא אטרחוהו רבנן. ולכאורה זה לכתחילה מצריך נוסח חדש לעומת שבת שזה בגלל לא אטרחוהו שהרי לעניין תענית לא מוזכר לא אטרחוהו ומה ההבדל? צריך לומר לפי המשך הגמרא שם ששואלת אם כן למה לא יגידו כל יום עשרים וארבעה ברכות? ועונה הגמרא שכיוון שזה רחמי אז אומרים את זה ביום רחמי. כלומר עצם מהותם של ימי התענית הם רחמי ומהותו של היום הוא תפילה מעצם המציאות שבאותו יום לא יורד גשם או משהו שקרה בעבר שגרם ליום זה להיות יום רצון ולכן יש נוסח מיוחד של תפילה אך בימי שבת ויו”ט ור”ח היום אמנם מיוחד בגלל התאריך, אך אין מהותו תפילה ולכן לכתחילה אין נוסח מיוחד. אבל הזכרה צריך כי התפילה באופן כללי הוא חובת כל יום ויום ולתפילה של יום מיוחד יש מחייב מיוחד ואותו צריך להזכיר אך אין זה משנה את מהות התפילה.

ואפשר לומר שהיסוד בזה הוא שכאשר הקב”ה שולח צרה לאדם ביום מסויים סימן שזהו שעת רצון וממילא ישנו חיוב להתפלל על צרה זו.  

ניתן לומר שימות הגשמים הם כעין תעניות שתיקנו נוסח מיוחד של תפילה ולא רק הזכרה וזהו בעצם אותם י”ח ברכות עם “ותן טל ומטר” כעין יום התענית וזה בגלל מהות הימים כימי רצון לבקשה על גשם ולא בגלל התאריך אלא המציאות שבאותם ימים ישנו פוטנציאל לירידת גשם והם תלויים בתפילה, כמו שאומר רש”י בראשית ב” ה” “ומאי טעמא לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם” וזה עצמו הופך ימים אלו לימים שמהותם תפילה והרי הם באופן קבוע כאילו יש צרה וממילא סימן שזהו שעת רצון. וכמו שבתעניות הברכות הנוספות עוסקות בנושא הגאולה שזהו מהותם של ימים אלו, ימי רצון על הגאולה כך גם בימות הגשמים אלו ימי רצון על הגשמים וממילא הנוסח הנוסף עוסק בגשם.

אכן מצינו שהתעניות נקבעו על הגשמים א”כ למה הם עוסקים בגאולה ונוספים בברכת הגאולה? התשובה היא שמצינו תעניות לעניין גשמים ולעניין החורבן ועניינם שווה ועצם אי ירידת הגשמים הופכת ימים אלו שדומים לחורבן לימי רצון על הגאולה וזהו מציאות הסתר הפנים שיש בימים אלו של החורבן והבצורת שהופכת ימים אלו לימי רצון. לעומת ימות הגשמים באופן כללי שבהם המציאות שממנה נובעת מהותם של הימים כימי תפילה היא פוטנציאל ירידת הגשמים ולא הסתר פנים. וממילא מובן למה בתעניות זהו תפילת ציבור ובימות הגשמים גם היחיד כי הסתר הפנים נמדד בציבור לעומת אפשרות ירידת הגשמים שהיא קבועה לכל יחיד ויחיד באופן פרטי.

ויש לעיין אם בזמן שהיו תעניות ציבור אמיתיות ולא ממנהגא כמו היום אם הנוסח הזה עיכב בתפילת חזרת הש”צ או כמו שאילת גשמים או שבדיעבד יצא.   

ואפשר לומר שבימות הגשמים קיימים שני הדברים גם מהות ימי תפילה כמו תעניות וגם ימים מיוחדים ומובדלים משאר ימות השנה כמו שבתות ומועדים ור”ח. והשאילה היא ממש חלק מהנוסח ולא הזכרה בעלמא ונובע מהמציאות ומהותו של היום הנובעת ממנו. אך לעומת זאת נוסח ברכות השבח לא משתנה ומוסיפים הזכרה (כמו יעלה ויבוא) בגבורות וזה בגלל התאריך המיוחד של ימות הגשמים ולא מהותו של היום אלא מיוחדותו מכל ימות השנה והבדלתו מכל ימות השנה ע”י הזכרה ויש לזה דין הזכרה ולא ממש נוסח התפילה.

ממילא מובנים כל ההבדלים.

התאריך של ימות הגשמים אכן מתחיל בשמח”ת ולכן כבר שייך להזכיר כי זהו זמן הגשמים אך לשאול לא ניתן עדיין בגלל עולי הרגלים ולכן אין עדיין שעת רצון. ההכרזה באה כדי לקבוע את הזמן של ימות הגשמים. כיוון שלמרות שברור שיש תקופה כזו של ימים מיוחדים בשנה שקוראים להם ימות הגשמים, אין להם תאריך מוגדר בתורה ולכן כולם צריכים להסכים על התאריך וזהו הקובע אותו כמו “ישראל דקדשינהו לזמנים וזה בעצם מהווה קידוש הזמן של ימות הגשמים כמו קידוש החודש. אך בשאילה שזה עניין שבמציאות הימים הם ימי רצון אין צורך בהכרזה כדי ליצור מציאות.

ממילא שאילה אפשר להשלים בשומע תפילה כמו שבדיעבד אם ש”צ התפלל שמונה עשרה ברכות בתענית ואמר עננו בשומע תפילה יצא וכן יכול בדיעבד לכלול את כל הברכות בשומע תפילה וזהו תפילת הביננו שאחריו “כי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי” (ברכות ל” ע”א) אך הזכרה צריכה להיות במקומה וראייה גם מהביננו שאי אפשר לכלול לא את שלושת הראשונות ולא את שלושת האחרונות בהביננו.

וממילא הזכרה יוצאים בטל בלבד וזה מספיק כדי להוות שבח על מיוחדותם של ימות הגשמים משאר ימות השנה שמתבטא בשינויי מזג אוויר וגם טל הוא סוג של מזג אוויר.וממילא מובן מה סברת רבי שההזכרה היא דין כמו יעלה ויבוא כדי להבדיל תפילת יום חול זה מיום חול אחר ולא רק הזכרת שבח באופן כללי אלא שזה מקומה.        

שנזכה לגשמים בעיתם ולרפואה שלימה ולגאולה קרובה ונאמר אמן. (ברכת החודש).

 

נגישות