גמ" יומא (כט.): "אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים , והא איכא חנוכה , ניתנה לכתוב קא אמרינן"
ויש להבין מה בין מהות הניסים עד אסתר ועד בכלל שניתנו להכתב , לבין מהות נס חנוכה שלא ניתן להכתב , בפרט, ובכלל מה ענין כתיבת הנס או אי-כתיבתו, ומה הקשר לעצם מהות הנס של פורים ושל חנוכה.
וכבר הרחיבו האחרונים במהות נס פורים שענינו תורה שבכתב בחינת משה רבינו, לעומת נס חנוכה שענינו תורה שבע"פ, יאירו הנרות בחינת אהרון הכהן.
אלא שאין בכך כדי לקשר בין מהות הנס של פורים שהוא סוף כל הניסים לכך שניתן להיכתב, ובין מהות נס חנוכה לכך שלא ניתן להכתב, ועדיין יש מקום לביאור נוסף.
בשו"ת הריב"ש (שכ"ח) בנידון מכירת הבכורה מעשו ליעקב כתב וז"ל:
"עוד כתבת שראית כתוב בשם הרב רבינו יעקב בן הרא"ש ז"ל, שכתב בשם אביו הרא"ש ז"ל, דהמקנה דבר שלא בא לעולם אם נשבע על ככה, שקנה הקונה, ואפילו מת המקנה, המקח קיים. וראייתו, ממכירת הבכורה שמכר עשיו ליעקב, וכתיב השבעה לי, ואמרת שהודיע דעתך.
תשובה: לאו הרא"ש ז"ל ולא הרב רבינ יעקב חתימי עלה, ואיני רואה לתלות בגברי רברבי כוותיהו סברא זו, ואין לה על מה שתסמוך. גם הראיה שהביאו בשמם אין לה עיקר, לפי שהיה קודם הדיבור, ומאן לימא לן שלא היה אדם מקנה אז דבר שלא בא לעולם , והשבועה היתה לרווחא דמילתא, שלא יערער עשו בדבר, כי הכירו יעקב כזד יהיר ואיש זרוע, לפיכך השביעו".
והובאו דברי הריב"ש גם בספר דברי אמת להג"ר דוד בכר, דרוש יא.
נמצא ששיטת הריב"ש היא, שלפני קבלת התורה היה חל קנין אף בדבר שלא בא לעולם.
וצריך להבין את חידושו של הריב"ש דבשלמא אם טעם החסרון בדבר שלא בא לעולם הוא שאין חפץ עליו יחול הקנין , אם כן הלכה היא, ויש לומר שלפני מתן תורה טרם התחדשה הלכה זו. אבל אם טעם החיסרון בדבר שלא בא לעולם יסודו בכך שחסרה גמירות דעת בקנין, שאין דעת האדם מתבררת לקנין אלא בדבר הקיים ולא בדבר שאינ וקיים עדיין, א"כ מה בין לאחר מתן תורה ללפני מתן תורה, וכי הדעת ביחס לכך השתנתה מלפני מן תורה לאחריה ?
ופירוש דברי הריב"ש מצאתי בליקוטי תורה פרשת תולדות בשו"ת ישועות מלכו להגר"ר יהושע מקוטנא זצ"ל, וז"ל:
"האחרונים מביאים את דברי הריב"ש לתרץ קושיה הידועה היאך היה יעקב יכול לקחת את הבכורה מעשו, הרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מטעם דקודם מתן תורה היה דבר שלא בא לעולם בר קנין.
ויש להסביר הדבר אחרי דמבואר בדברי חז"ל דדרשו על המקרא ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי דכל הבריאה היתה תלויה ועומדת עד יום השישי מתן התורה, נמצא דקודם מתן התורה כל הבריאה היתה עוד דבר שלא בא לעולם, ודבר קבוע לא היה עוד בנמצא רק הכל תלוי במתן תורה שיבוא, לכן היה דבר שלא בעולם בר קנין, מאאמו"ר ז"ל."
דהיינו שכל עוד לא קבלו ישראל את התורה , כל הבריאה היתה בגדר ובחינה שלא בא לעולם, שהרי אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזיר הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו, כדברי הגמ" ע"ז (ג.) וז"ל:
"אמר להם הקב"ה: שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה. אומרים לפניו: רבש"ע, שמים וארץ נוגעין בעדותן , שנא" אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארת לא שמתי , ואר"ש בן לקיש מאי דכתיב: ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית , ואמר אם ישראל מקבלין את תורתי – מוטב , ןאם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובבוהו, ואמר חזקיה מאי דכתיב: משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה, אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה.
נמצא ששייך קנין בדבר שלא בא לעולם, בעולם שגם הוא בבחינת לא בא לעולם.
שלפני מתן תורה כאשר עדיין לא היה לעולם קיום וקביעות סופי , דעת האדם אכן היתה נתונה אף לדבר שלא בא לעולם, ואילו לאחר מתן תורה שהעולם קבל מכבר בקבלת התורה תוקף לקיומו ונחשב מעתה לבא לעולם, אין דעתו של האדם נתונה אלא לדבר שבא לעולם.
אם כן נמצא כי הגמ" בע"ז דהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו" , שתוצאותיה שאין העולם בבחינת בא לעולם כל עוד לא קבלו ישראל את התורה, מופנית גם היחס לחלות קניינים.
ויש לציין כי דברי הגמ" שבריאת העולם וקיומו תלוי בקבלת התורה, הינו בקבלת התורה בשלימות, וכיון שאמירת "נעשה ונשמע" שהיא יסוד קבלת התורה, נמשך מס" שניות אם כן קיום העולם נקבע בסוף הקבלה הנ"ל.
לפי זה , יש לומר בהתאם לדברי הגמרא,שבת פח, וז"ל:
ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה- מוטב , ואם לאו- שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעה רבה לאוריתא.
אמר רבא: אעפ"כ, הדור קיבלוה בימי אחשורוש, דכתיב קיימו וקיבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.
אמר חזקיה: מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה, אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה – כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ויהיה ערב ויהי בוקר יום השישי, ה"א יתירה למה לי- מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר להם אם ישראל מקבלין התורה- אתם מתקיימים, ואם לאו- אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
דקבלת התורה בשלימות הרצון, התחיל במעמד הר סיני באמרם נעשה ונשמע, והסתיים בזמן מרדכי ואסתר דהדור קיבלוה בימי אחשורוש לאחר שנעשה לעם ישראל נס.
אם כן הליך קיום העולם, התחיל אמנם באמרם נעשה ונשמע, אבל הסתיים בנס פורים בזמן מרדכי ואסתר שאז נקבעו חוקי שמים וארץ בלא תנאי ונקבע ונקבע קיום העולם כחוק.
ודייק בגמ" שבת פח: שהביאה הגמרא ענין זה דתנאי הקב"ה עם מעשה בראשית, רק לאחר שהביאה הגמרא את ענין קבלת התורה באונס בהר סיני וקבלת התורה מרצון בימי מרדכי ואסתר. דמשמע מיניה, שהוקבע הטבע לחוק רק לאחר סיום קבלת התורה מרצון, וזאת משום שקבלת התורה היתה קבלה מתמשכת.
ודומה הליך קבלת התורה המתמשך, לחלות קנין ד"מעכשיו ולאחר שלושים יום", שבו הליך חלות הקנין מתמשך לאורך שלושים יום, וכדברי ר" יוחנן בגמ" (קידושין ס.) בהרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלושים יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום וכו", דאפי" מאה תופסים בה קידושין, ד"שוו נפשיה כי שרגא דלבני, דכל חד וחד רווחא לחבריה שבק", והבן.
ויש לציין, כי ההבנה שקבלת התורה היתה קבלה מתמשכת, בעצם יסודה בהבנה הרגילה דקבלת התורה היתה מיידית. שהרי גם קבלת תורה מיידית מתמשכת לזמן מסוים, שכל קבלה אף בשניה אחת מתמשכת היא, ששניה נחלקת גם היא למאית השניה ואלפית השניה, ומה לי זמן המתמשך שניה ושתי שניות ומהלי זמן המתמשך ממעמד הר סיני עד ימי מרדכי ואסתר והבן.
בהתאם לאמור לעיל, שקיום העולם וסדרי חוק הטבע הקיים, נקבע סופית לאחר נס פורים כאשר עם ישראל קיימו ברצון מה שקיבלו באונס במעמד הר סיני, נמצא שנס פורים שקדם לנס חנוכה שהיה לאחר שהעולם נקבע בחוקי הטבע, התקיים בטרם קביעת קיום העולם וחוקי הטבע.
אם כן גם אם נס פורים יוצא מגדרי הטבע והיה נס על טבעי, לא היה נס פורים סותר את חוקי הטבע, שהרי עדיין לא נקבעו חוקי הטבע אלא רק לאחר נס פורים וקבלת התורה מרצון.
בזמן נס פורים בעצם לא היה הבדל בין נס היוצא מגדרי הטבע לבין נס בגדרי הטבע והנסתר בטבע, שהרי גם נס למעלה מן הטבע לא סתר את הטבע בנקודת זמן זו, שהרי עדיין לא היה הטבע בבחינת טבע שהגדרתו מציאות קיימת וחוקית המחויבת להשתנות, והבן.
לעומת זאת נס חנוכה שנעשה לאחר קבלת התורה מרצון, כאשר בנקודת זמן זו נקבעו מכבר חוקי הטבע בעולם כקיימים וקבועים, והוגדרו חוקי שמיים וארץ כ"טבע" , יש להגדירו כנס למעלה מן הטבע.
ודומה הדבר לדברי הריב"ש ביחס לקנין בדבר שלא בא לעולם ,שכל עוד שלא נקבעו חוקות שמים וארץ והעולם היה בגדר דבר שלא בא לעולם, גם גדרי הקנינים נקבעו כחלים בדבר שלא בא לעולם.
ועתה יש להבין בהתאם לאמור לעיל בהגדרת נסי פורים וחנוכה, מה הקשר בין נסי פורים וחנוכה, להא דנס פורים ניתן להיכתב ונס חנוכה לא.
ויש להבין זאת בהקדם הבנת מהות הכתב לעומת דיבור.
דהנה במסכת אבות פרק ה" משנה ו" נאמר:
"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.
ופירש רש"י: בין השמשות: בע"ש . והכתב: גוף האותיות נבראו מששת ימי בראשית. והמכתב: עט סופר שבו חקק עשר הדברות על הלוחות שניתנו למשה, אותו עט נברא מקדם.
וברמב"ם בפירושו שם:
והמכתב: הכתיבה שעל הלוחות כמו שאמר והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות.
ובדרך חיים למהר"ל שם, וז"ל :
"עשרה דברים נבראו בין השמשות: יש לשאול למה יחדו הדברים האלו שהיו נבראים בין השמשות ולא ביום, ודווקא בבין השמשות של ערב שבת.."
ובעמוד רל"ו ד"ה "ופירוש" כתב המהר"ל:
ופירוש המשנה הזאת, מה שהוצרכו חכמים לומר כי יש דברים נבראו בע"ש בין השמשות , דבר זה הזמן של ע"ש בין השמשות הוא הגורם. וזה מפני כי שאר בין השמשות שהוא לא יום ולא לילה , ממה נפשך אם הוא יום הרי הוא זמן של ששת ימי בראשית ואם הוא לילה גם כן הוא זמן של ששת ימי המעשה ואין כאן חידוש. אבל בע"ש בין השמשות מצד שהוא בין השמשות של קדושה הוא יותר במדרגה משאר ימי הטבע שאינם כ"כ במדרגה. וא"א לומר שלא יהיה נברא בו דבר שהרי אינו שבת גמור, ואי אפשר שיהיה בו נברא כמו שנברא בששת ימי המעשה שהרי אינו ימי חול גם כן, ולפיכך נבראו בע"ש בין השמשות דברים שהם למעלה מן הטבע ואינם טבעיים כמו שנבראו בששת ימי המעשה שכל אלו דברים אינם טבעיים . וכל זה כי בין השמשות של ע"ש הוא למעלה מששת ימי הטבע כמו שהשבת מצד קדושתו הוא למעלה מן ששת ימי בראשית. ולפיכך בין השמשות של ע"ש אי אפשר שיהיה בלא בריאה כי עדיין לא נכנסה השבת שהוא שביתה גמורה, ואי אפשר שיהיה נברא בו הדברים הטבעיים שהרי הוא יותר במדרגה מששת ימי המעשה, ולפיכך נבראו בו אלו דברים שאינם טבעיים לגמרי והם קרובים אל הטבע. כי כל אלו דברים הם דברים גשמיים ומצד שהם גשמיים הם דברים טבעיים , ומצד שאינם כמו שאר דברים טבעיים הם יוצאים מן הטבע ונאמר על זה שנבראו בין השמשות של ע"ש.
ועיין עוד במהר"ל שם בהרחבה.
נמצא לפי דברי המהר"ל, שהכתב,שענינו המקשר בין והמחבר בין החול לקודש ובין הגשמי לרוחני, נברא בע"ש בין השמשות, שגם הוא המקשר בין החול והקודש, בין ששת ימי המעשה לשבת.
וא"כ עד לנס פורים, כולל נס פורים , בו שמשו הטבע ומעל הטבע , העולם הגשמי והעולם הנבדל , בערבוביה, שהרי התחילו כבר לקבל את התורה בזמן מעמד הר סיני אבל עדיין לא הסתיים הליך קבלת התורה עד שקיבלוה ברצון בימי מרדכי , יש מקום לנס, להיכתב ע"י כתב שנברא בזמן ערבוביה בין חול לקודש, בין השמשות של ע"ש כאשר גם הכתב כולל בתוכו גשמי ורוחני כאחד, דהיינו הדיבור הרוחני הנשמת חיים –הרוח ממללא (בראשית ב,ז ע"פ אונקלוס שם), והעברתו לכתב למציאות גשמית.
לעומת נס חנוכה שהיה בעת בו שמשו הטבע ומעל הטבע , העולם הגשמי והעולם הנבדל , בהפרדה גמורה , שהרי כבר קיבלו ישראל את התורה ברצון והעולם הגשמי קיבל את קיומו בחוק. נס זה שבו דלק שמן המנורה מעל הטבע הנוגד את חוקי הטבע , אין ענינו כלל לכתיבה אלא דווקא לאמירה שכולו שייך לעולם הרוחני –לרוח ממללא – ולכן לא ניתן להיכתב.
אלא שלפי האמור לעיל, יש להבין את ענין נס קריעת ים סוף , שהגדרתו נס למעלה מן הטבע בשינוי הטבע, בטרם קיבלו ישראל את התורה כאשר חוקי הטבע עדיין היו בגדר חוקות שמיים וארץ לא שמתי , ואיך שייך להגדירו כנס מעל הטבע?
ויש לציין כי הגדרת נס קריעת ים סוף בנס בשינוי הטבע מובא בפירוש המלבי", יהושע ג,יג ד"ה ויעמדו נד אחד:
כי בקיעת ים סוף היה הנס בשני הצדדים והמים עמדו כשתי חומות כי המים עמדו בשווה , מה שאין כן מי הירדן שהלכו מלמעלה למטה לא הוצרך שינוי טבע המים רק בצד הגובה , ועל זה אמר הירדן יסוב לאחור.
דמשמע מיניה דבקריעת ים סוף היה צריך לשינוי הטבע בשני הצדדים "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"
וכן בספר גבורות ה" למהר"ל פרק מ":
"..שכל הדברים הבלתי טבעיים הם במדבר…וכן הניסים שעשה הקב"ה עמהם הכל במדבר ובים סוף ולא בישוב העולם .. שכל הדברים היוצאים מן הטבע שייכים למדבר.. כי קריעת ים סוף היה בשביל שישראל קשורים ודבוקים בקב"ה ..כי קריעת ים סוף הוא עכ"פ על ידי כח הנבדל דוחה הטבע.. וכאשר גברו ישראל על הטבע של ים ונבקע הים , נחשב זה התגברות על עולם הטבעי שהוא חומרי.."
ועוד יש לציין כי שאלתנו מופנית לנס קריעי"ס שקדם לקבלת התורה בסיני , ולא לניסים שנעשו במצרים בעשר המכות שגם הם קדמו למעמד הר סיני , משום שהגדרת נסי עשר המכות במצרים כניסים מעל הטבע והנוגדים את הטבע אינה פשוטה כלל ועיקר, אף שהוגדרו ע"י הרמב"ן בפירוש לתורה , כניסים גלויים.
דהנה פירוש התורה והמצווה להמלבי"ם שמות ז,כה, כתב:
והנה הרי"א )הרב אברבנאל) חיפש לתת למכות סדר טבעי.. ולא ידעתי למה יקטין את הניסים ויתן להם שלשלת טבעית .
וכן שם, ח, יג: "בל יטעו שהוא ענין טבעי כמו שכתב הרי"א".
וע"ע שם, ט,כג,, ובהקדמה השניה לגבורות ה" למהר"ל . לכן לא כיוונתי שאלתי אלא לקריעת ים סוף כנ"ל ואכמ"ל.
וי"ל שקדמה לנס קריעת ים סוף , קבלת מצוות קידוש החודש ברצון, שמעמדו כתחילת מעמד קבלת התורה , כדברי רש"י (בראשית, א,א) :לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שהצטוו בה ישראל.
וא"כ כבר בשלב הזה קבע הקב"ה את חוקי הטבע כקיימים וכחוק , וממילא מנקודת זמן זו , היה באפשרות הניסים להיות נגד חוקי הטבע.
אלא שבמתן תורה קלקלו וקיבלו את התורה באונס בלבד , כדברי התוס" _שבת פח.) וז"ל:
"ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאה נשמתן"
וחזרו שמים וארץ להיות קיימים בתנאי , עד זמן מרדכי ואסתר דהדור קיבלוה ברצון.
אלא שא"כ דגדר נס קריעת ים סוף היה כגדר נס חנוכה מעל הטבע ונוגד את הטבע ושייך לעולם הנבדל, מדוע ניתן להכתב בתורה , והרי היו צריכים להישאר בגדר אמירה השייכת לעולם הרוחני בלבד, ללא עירוב של כתב שיש בו מן הגשמיות כאמור לעיל.
וי"ל לפי זה , דכוונת הגמרא ביומא דף כט. ד"ניתנו להיכתב" היינו בנביאים וכתובים, אבל התורה שבכתב שגם היא נתנה להכתב , מכל מקום כולה רוחנית בלבד ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה והמכתב מכתב אלוקים, לנביאים וכתובים שניתנו ע"י נבואה בתוספת הבנת הנביא ולא באספקלריא המאירה כמשה רבינו.
וכפי שהרחיב מרן הרב מבריסק זצ"ל בחידושי מרן הרי"ז הלוי על התורה , ריש ספר שמות, עה"פ מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכו" ויאמר כי אהיה עמך , וז"ל:
"..דשאלת משה מי אנוכי וגו" היתה משום דיציאת מצרים היתה צריכה להיעשות ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, כדדרשינן ויציאנו ה" ממצרים לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא הקב"ה בכבודו בעצמו , וזהו ששאל מי אנוכי וגו" .. והקב"ה השיב לו על זה כי אהיה עמך, ר"ל דבכל המעשים שתעשה אהיה אני עמך בזה וכמו שאמרו חז"ל דשכינה מדברת מגרונו של משה , ושפיר תהיה הגאולה והיציאה ע"י הקב"ה בעצמו.
והנה שמעתי מאאמו"ר הגה"ח (מרן רבי חיים מבריסק) זצוקללה"ה שהקשה על הא דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו" לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה" לעשות בארץ מצרים, דאין שייך לומר ולא קם וגו" על האותו והמופתים של ארץ מצרים , והלא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שגם לעיד לבוא יהיו אותות ומופתים כמו במצרים, ואין שייך לומר על זה ולא קם. ותירץ דאין הכי נמי דגם לעתיד לבוא יהיו נפלאות כמו במצרים , אבל לא יהיו נעשין על ידי נבואה כזו של משה, וזהו דכתיב בהאי קרא ד"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".. רק לעתיד לבוא יהיו נעשין הנפלאות על ידי נבואה סתם ולא ע"י נבואה כזו של משה עכ"ד.
דבארץ מצרים היו האותות והמופתים ע"י נבואה כזו של משה , משום שהיו צריכין להעשות ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו שתהא שכינה מדברת מתוך גרונו כמש"כ , וזה אפשר רק ע"י נבואתו של משה, ולא ע"י נבואת שאר נביאים, שהיא ע"י מלאך כמבואר ברמב"ם פ"ז מהלכות יסודי התורה הל" י, עכ"ל.
וע"ע רמב"ן על התורה שמות פ"ג פס" ה-ו , וז"ל:
"לא הגיעה עדיין למעלתו הגדולה בנבואה , כי בהר סיני "נגש אל הערפל אשר שם הא-לוהים""
לפיכך, אין כתב התורה שבכתב שהוא מכתב אלוקים מפי הגבורה, ככתב נביאים וכתובים שהוא בחינת ערבוביה של רוחני וגשמי, כאמור לעיל בדברי המהר"ל.
וההבדל שבין כתב תורה שבכתב לבין כתב נביאים וכתובים, הוא כהבדל שבין נבואת משה רבינו ששכינה מדברת מתוך גרונו באספקלריא מאירה, לנבואת שאר הנביאים שגם לאחר החלום ו/או החיזיון וכו" צריכים לביאור הנביא. (ובענין קדושת ס"ת וקדושת ספרי נביאים וכתובים עי" שו"ע יו"ד רפ"ג, א").
ולכן נס קריעת ים סוף , אף שהיה מעל הטבע , ניתן להיכתב בתורה , שעניינה של תורה שבכתב בעולם הנבדל – העולם הרוחני בחינת "תנה הודך על השמים" (שבת פח), ומעלה את העולם למעלות עליונות בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, לעומת נס חנוכה שבגלל היותו מעל הטבע, לא ניתן להיכתב בנביאים וכתובים, שהיא בחינת כתיבה המחברת בין רוחני לגשמי, ואינה יכולה להכיל נס מעל הטבע מעולם הנבדל והרוחני כמבואר לעיל. והבן היטב.
