ב"
במחיצת הרב
הנהגות קודש וזיכרונות ממרן הרב
רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
– ב –
בס"ד, שבת פרשת כי תצא, יד אלול
נכספה וגם כלתה נפשי
כתב מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל:
"ביום ג" אלול תרע"ט שעלה לירושלים, בקש מכל ההמון הגדול שיצא לקבל את פניו, שילכו לביתם ושהוא צריך ללכת למקום אחד קודם שיכנס לבית האכסניה שהכינו לו, ואני הלכתי איתו לכותל המערבי.
בהגיעו להמבואות נתלבנו פניו, ומלמל: "מה ידידות משכנותיך ד" צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד" ליבי ובשרי ירננו לא־ל חי". ובבואו שמה, קרע קריעה, והתייפח בבכי, ואמר בתפילתו: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". "ומפני חטאינו", "מלך רחמן". ומשם הלך לקבל פני גדולי העיר, ושב לביתו.
והיה איזה פעמים שבאמצע הלילה אמר שרוצה לטייל, והסיב טיולו לצד העיר העתיקה, עד שהגיע פנימה, ואמר: כיוון שהננו קרובים לכותל המערבי, הנה ניגש שמה. ואחרי התייפחו בבכיות הנ"ל "מלוך על כל העולם", "מלך רחמן", וכיוצא, חזר לביתו, ואמר: "היה לנו טיול טוב"".
(קובץ "מאבני המקום" חוברת י"א)
גבוה ונשגב הוא מכולנו
סיפר הגאון הרב שלמה זלמן זלזניק זצ"ל, מראשי ישיבת "עץ חיים":
"פעם אחת ביום שישי אחר הצהריים, הייתי מוכרח לגשת אל הראי"ה לסדר איזה עניין בקשר לישיבה. כשבאתי לביתו וניגשתי לדלת חדרו הקטן בו ישב, למד וכתב, לא דפקתי מיד אלא שמתי אוזן לשמוע אולי הרב לומד, ואין להפריעו.
והנה עולה באוזני קול המיה נרגשת. הרב לומד פרקי תנ"ך בהטעמה מרובה, וחוזר עליהם ביתר הטעמה. ופתאום קולו עולה והוא חוזר וקורא את הפסוק בהתרגשות גוברת, וכאילו נתגלו לו דברי הנביא בגילוי חדש. הוא עובר לפסוק נוסף, וחוזרים הדברים, והלימוד נמשך.
גדלתי בירושלים בין גדולים ויראים, צדיקים וחסידים. ראיתים בלימודם ושמעתים בתפילתם. אבל מעולם לא שמעתי לימוד תנ"ך כזה. היה זה לא לימוד, אלא תפילה. ולא תפילה רגילה, אלא עבודה שבלב. כך מתפללים קדושי עליון בעת רצון, בשעת התעלות, בדחילו ורחימו.
עמדתי נרגש וחיכיתי, וגם כאשר נגמר הלימוד, כשנדמה התפילה, עדיין נשארתי עומד רתוק למקומי עד אשר שבה נפשי למנוחתה, ורק אז העזתי לדפוק בדלת. כשנכנסתי היו עוד פני הרב מלאים ריגוש, אולם הוא קיבלני כדרכו במאור פנים, וכשרק שמע את משאלתי הזדרז למלאותה.
כשנפרדתי ממנו אמרתי לעצמי: ידעתי שהרב הוא גאון וצדיק, אולם כאן הוא נתגלה לפני כאחד קדמון, שלא מהעולם שלנו. וכל אלה שמרשים לעצמם לבקר את מעשיו או את דבריו, אינם מכירים אותו כלל וכלל. מי שמסוגל ללמוד כך פרק תנ"ך, לא רק שאסור לדבר בו סרה, אלא שאסור גם להרהר אחריו. לא לנו למדוד דרכיו בקנה מידה רגיל, כי גבוה ונשגב הוא מכולנו".
בדור אחרון
מרשימות הגאון רבי יצחק אריאלי זצ"ל על מרן הרב זצ"ל:
"כשטיילתי עמו בהר הכרמל משכתי דיבורים על דבר הקץ, ורציתי להוציא ממנו דבר אם עסק בסוגיא זו, השיב, שראה מה שכתב המהר"ל מפראג בכת"י שבדור האחרון יקומו בישראל חלוצים לגאולה שיחבבו את הארץ והשפה".
המומנט המכריע של ארץ ישראל
כתב הגאון ר" יצחק הוטנר זצ"ל (בשנת תרפ"ט):
"ואני בעצמי כמעט תמיד רוחשים ולוחשים בי הרהורי געגועים וכיסופים קלים על "ארץ ישראל", אולם לעיתים תכופות יש אשר יתלכדו כולם לשטף אחד ועברוני ושטפוני על כל קרבי ועל כל הוויתי. ולאמיתו של דבר רק אחרי צאתי את הארץ נתחוור לי המושג "ארץ ישראל" לכל מלא היקפו.
– – – ומעין הרגשת סבי דבי אתונה, בהריחם בניכר את ריח עפר ארצם ותחי רוחם, הנני מוצא עכשיו בעיוני בספריו של הרב שליט"א [זצ"ל]. יש לי הרושם כאילו נתקפל בהם, בעמודיהם, בטוריהם, הרבה הרבה מאוירא דארעא דישראל, ובכל פעם מדי עייני בהם עולה באפי ריחה של ארץ חמדה, וכל כגון דא כולי עלמא מודו דריחא מילתא היא.
ברי לי עכשיו שעל ידי מי שלא טעם מטעמה של ישיבת ארץ ישראל לא ניתנו ספרים כאלו להכתב. אותה התפיסה האורגנית את אחדותה הכללית של כנסת ישראל לכל דורותיה ולכל שדרותיה ובכל הופעות הרוח השונות והמשונות שבאו על ידה לידי גילוי מקצה אחד ועד קצהו, וכל אותם סגנוני הציורים ודרכי ההסברה שבהם היא באה לכלל ביטוי בספרים הנ"ל – אי אפשר להם שיוולדו כי אם על הרי יהודה וירושלים. ומכיוון שעמדתי על המומנט המכריע של "ארץ ישראל" החי בכל עורקי מחשבותיהם והשקפותיהם – נכנסו אצלי בהחלט לכלל "תורת ארץ ישראל".
ובאמת, בימים אלה נפגשתי פה עם אדם חשוב אחד, יודע דבר ומבין מדע בהלכות דעות אשר בתורה, ודברתי אתו קצת ברוחן של ההשקפות הנ"ל, וכשהלז הביע לי את התנגדותו ואת השגותיו עליהן, עניתי לו קצר ומפורש: עלה לארץ ישראל, ואחר נדבר".
("אגרות לראי"ה", עמ" תקס"ז)
בימי המאורעות
