גדול הדור / ה:

גדול הדור / ה:
הרב דביר אזולאי

גדול הדור / ה:

 

פתיחה[1]

פעמים רבות אנו נפגשים עם המושג  "גדול הדור".

מיהו, מה היחס ההלכתי אליו, מה הנפק"מ שיש במושג זה ובעיקר, מה המקור למושג זה.

בעז"ה, דרך הסוגיה בסנהדרין (ה:) באיסור הוראה בפני רבו, נשתדל לענות על שאלות אלו ואחרות.

 

א. בגמ" סנהדרין (ה:) מבואר, שרבי גזר שתלמיד אל יורה אא"כ נוטל רשות מרבו. וגזר כן משום מעשה שהיה, שתלמיד אחד דרש הוראה, והשומעים לא הבינו היטב את הוראתו, וטעו בדבר הלכה. לכך צריך רשות מרבו כדי שרבו ידקדק בו ויראה שלשונו פתוחה, ולא יטעו השומעים בדבריו[2]. ומיד לאחר מכן, מספרת הגמרא, "תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר, דרש להו וכו", אמרו לו, לאו ר" מני דמן צור איכא הכא, ותניא  תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, אא"כ היה רחוק ממנו ג" פרסאות כנגד מחנה ישראל? אמר להו לאו אדעתאי" עכ"ל הש"ס.

דהיינו שהודה להם שטעה ואסור היה לו לדרוש בהלכה, ומה שגרם לו לטעות זה מחמת שלא ידע. או לא ידע שר" מני היה תוך ג" פרסאות, או שלא ידע את ההלכה הזו, שאסור להורות במקום רבו. ויותר נראה כפירוש ראשון, מפני שהלכה זו ידועה מאוד.

ומבואר מברייתא זו בפשטות, דאיסור הוראה בפני רבו הוא מן התורה, שכך היה הדין עם בנ"י ביחס למשה רבינו ע"ה[3] והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמים[4].

ונחלקו רבותינו הראשונים, מה היחס בין הדין דאורייתא דתלמיד אל יורה הלכה במקום רבו, לגזירת רבי שלא יורה אא"כ נטל רשות מרבו. וביישוב הסתירה בין הסוגיה הזו בסנהדרין, לסוגיה  בעירובין סב" ע"ב סג" ע"א. ומתי אסור וחייב מיתה, ומתי אסור ואין חייב מיתה, ומתי מותר[5].

ויל"ע מי מוגדר כרבו לעניין איסור הוראה בפניו מן התורה, ולעניין נטילת רשות ממנו מתקנת רבי.

רבו מובהק, היינו  שרוב חכמתו ממנו[6]. ובתלמיד חבר נחלקו הראשונים.

דהנה, התוס" בעירובין כתבו שתנחום בריה דרבי אמי היה תלמיד חבר לרבי מני דמן צור[7].

אך מהר"ן, הרשב"א והריב"ש מוכח שהיה תלמידו המובהק.

ולי עני היה נראה לדקדק מלשון הש"ס לא כך ולא כך. (אלא שר" תנחום היה קטן מר" אמי, אך לא תלמידו. כדלקמן.) דאם היה ר" תנחום תלמיד ממש של ר" מני (בין מובהק, בין חבר) אז לא היה לאנשי חתר לומר לו  "לאו רבי מני דמן צור איכא הכא", דאם הוא רבו, היה להם לקצר בלשונם ולמקד דבריהם ולומר לו "לאו רבך איכא הכא". ולמה להם להזכיר שמו בחינם[8]? ובפרט קשה כן לענ"ד למ"ד שהיה רבו מובהק. ודו"ק.

ומיד כשבאתי לבטל דברי מפני רבותינו הראשונים, בס"ד מצאתי סמך גדול לדברי. שביד רמ"ה (ד"ה תנחום, בגליון. ולא ידעתי מיהו) איתא כך "י"מ לאו רבו ממש, אלא גדול ממנו בחכמה ובמניין" עכ"ל. וזה קאי באיסורא דאורייתא[9]. יוצא לפי"ז שהאיסור להורות הוראה בפני רבו,  הוא לאו דוקא רבו, אלא בפני כל הגדול ממנו בחכמה ובמניין.

שוב ראיתי שכ"כ בפירוש המאירי בעירובין (ד"ה למדנו דדווקא), וז"ל:

"למדנו דבפניו ממש לא סוף דבר ברבו, אלא אפ" באדם חשוב הימנו איכא איסור, אע"ג דלא הוי רביה. ויראה, דאם הרשהו בכך  מותר".

ומש"כ המאירי בפניו ממש, אין הכוונה כשרואה את הרב, אלא בכל עירו. כדמוכח ממה שהמאירי קאי ביה, בהא דרבינא בא לאתריה דרבא, כלומר לעירו[10].

וכ"כ הרשב"א (שו"ת ח"א סי" קיא) בהדיא (לגבי רבו) וז"ל: "ובפניו, פניו ממש, או במקומו ובעירו".[11].

ולפי דברי הגליון ברמ"ה והמאירי, דאסור להורות הלכה בפני חכם גדול ממנו, ק"ו לגדול הדור, שהוא ודאי מופלג בחכמה ובמנין. ולפחות בעירו, או תוך ג" פרסאות. אך לאיסור חוץ מזה, דהיינו בסוף העולם, עדיין לא שמענו.

ב. במסכת ברכות[12] חז"ל דורשים מקראות בעניין חנה אם שמואל.

כתיב "אל הנער הזה התפללתי"[13], אמר רבי אלעזר שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר וכו", אמר ליה (עלי לשמואל) מימר שפיר קא אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה".[14]

והקשו שם התוס" (ד"ה  מורה)[15]. ואע"פ שלא למד עדיין בפניו (שהרי באותו היום הגיע שמואל עם אמו לפני עלי) מ"מ גדול הדור היה, ובא ללמוד לפניו" עכ"ל.

ויל"ע מה כוונת התוס" במה שסיימו "ובא ללמוד לפניו". דבפשט התוס" משמע שחיוב מיתה בהוראה בפני גדול הדור  היינו דווקא כשבא התלמיד ללמוד בפני גדול הדור. אך בלא תנאי זה אין חיוב מיתה (וצ"ע אם עכ"פ אסור מן התורה, או מדרבנן.) או שבעצם התוס" קיצרו מאוד בלשון קודשם, וכוונתם לתרץ בשני אופנים, או מכיון שעלי גדול הדור היה  ולכן חייב שמואל מיתה. או אף אם אינו גדול הדור, כיון שבא אדם ללמוד לפני רב,[16] אף שעדיין לא למד ממנו אסור להורות בפניו, וחייב מיתה.

ואחר חיפוש נמצא שנח" בזה אחרוני הראשונים:

המהרי"ק (שורש קסט ד"ה ואשר הבאת ראיה מעלי) אחר שהביא דברי התוס" בברכות כתב "משמע דבעינן תרתי, שיהיה גדול הדור מפורסם בדורו כעלי, וגם שיבוא ללמוד בפניו".[17]

מוכח מדבריו, דכל שלא בא ללמוד לפני גדול הדור אין חיוב מיתה אם מורה הוראה בפניו[18].

אבל תרומת הדשן (סי" קלח) כתב להיפך, וז"ל:

"שאלה, בעה"ב הסועד בלילי פסחים אצל ת"ח מופלג בדורו בעי הסיבה  הואיל ולא למד כלום לפניו, או לא.

תשובה, יראה דלא בעי הסיבה וכו" וכ"ש אם הת"ח נחשב לגדול הדור, דחשיב לכל מילי כרבו אפ" לא למד כלום מלפניו. והכי אמרינן פ" אין עומדים במסכת ברכות, דהא קאמר עלי הכהן לשמואל הנביא אתה מורה הלכה בפני רבך, ומקשו שם התוס" והא לא למד כלום לפניו, ומתרצין דגדול הדור היה. וגם בא ללמוד לפניו. נראה דתרי שינויי נינהו, דלא שייכי אהדדי לצרף לחד שינויה. הא קמן דחשיב כרבו מובהק, מדקאמר דהיה חייב מיתה על הוראתו בפניו".

ונראה, שמה שגרם לת"ה להבין שיש שני תירוצים שונים בתוס", זה הסברא "דלא שייכי אהדדי לצרף לחד שינויה". שהבין שכבוד גדול הדור זה עניין עצמי, ואינו תלוי במה שבא ללמוד לפניו. אלא עצם זה שהוא גדול הדור זה מחייב אותנו ליראה מפניו וזהירות יתרה בכבודו. אך המהרי"ק מקשר את גדול הדור עם מה שאני הולך לקבל ממנו תורה. שת"ח רגיל, כל שלא למדתי ממנו בפועל אין חיוב יראה מפניו. אך גדול הדור שאני מתכוון להיות תלמידו בפועל זה כבר מחייב אותי ביראתו ובזהירות מהוראה בפניו[19].

וראיה חזקה לשיטת תרומת הדשן היא מדברי התוס" ב"ק (מא: ד"ה לרבות),[20] שכתב וז"ל:

"וי"ל דהכא ברבו מובהק, כדתנן מורא רבך כמורא שמים. או ברב מופלג, דהוי כעין רבו".

וכאן התוס" לא הזכירו כלל "רב מופלג שבא ללמוד לפניו", רק רב מופלג. ויתכן שאף זה גרם לת"ה להסביר בתוס" ברכות שיש שם ב" תירוצים, ודו"ק[21].

ובנידון מח" התרומת הדשן והמהרי"ק, כתב הטור (יו"ד רמא, י) [22] בשם רבינו פרץ שאם הוא מופלג בחכמה, אפי" אינו רבו דינו כרבו מובהק.

ומרן הב"י הביא דברי המהרי"ק וסיים בדברי התרומת הדשן. ומשמע שהב"י פוסק כתרומה"ד[23].

ובשו"ע (יו"ד רמד, י) כתב מרן וז"ל: "אם הוא מופלג בחכמה אפ" אינו רבו דינו כרבו מובהק".

והגיה הרמ"א: מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך נקרא מופלג בחכמה" עכ"ל. ונראה שרבינו הרמ"א מסביר דברי מרן, שמופלג בחכמה היינו דווקא שהוא מפורסם לגדול הדור. הא קמן דמרן

ורמ"א פסקו בהדיא כתרומת הדשן[24].

וגם בב"י (או"ח הלכות פסח, תעה, ב) מוכח דפסק כסברת תרומת הדשן, ודלא כמהרי"ק.

וז"ל הטור שם: "בן אצל אביו צריך הסיבה אפ" הוא רבו מובהק. תלמיד לפני רבו א"צ הסיבה אפי" אינו רבו מובהק אא"כ יתן לו רבו רשות" ע"כ. וכתב מרן הב"י, "כתוב בתרומת הדשן" וכו". ולא הביא סברת רבינו המהרי"ק ולא שום חולק אחר.

וכתב ע"ז הדרכי משה (ס"ק ג): "וכ"ש אם החכם נחשב לגדול הדור, דהרי הוא כרבו לכל דבר.

ועי" ברכ"י (או"ח תעב, ו), דאין שום מח" בין מרן להרמ"א[25]. וכן סתם מרן בשו"ע: "ות"ח מופלג בדורו אע"פ שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו" עכ"ל[26].

 

א"כ מצאנו ג" עניינים במפורש בפוסקים שגדול הדור חשיב כרבו מובהק:

א. לעניין להורות בפניו[27].

ב. לעניין הסיבה בפניו בפסח[28].

ג. לעניין קימה מלא עיניו[29].

 

ג. וצ"ע אם לכל הדינים ממש יש למופלג שבדור דין רבו מובהק. איברא, שמלשון התרומת הדשן והרמ"א מוכח שכן, שכתבו בהדיא: "לכל מילי חשיב כרבו".

ברם, ברמב"ם (ת"ת ה, א, ט)[30] לא נזכר דין זה. וכן בטור ושו"ע (יו"ד רמב) כשפסקו כל פרטי דיני רבו מובהק לא הזכירו דין גדול הדור. ואדרבה, הרמב"ם (ת"ת ה, ט), ומרן (יו"ד רמב) כתבו דכל הלכות אלו דווקא ברבו מובהק שרוב חכמתו ממנו, ולא הזכירו דין גדול הדור. ורק בדין קימה[31] הזכיר השו"ע דין גדול הדור כנ"ל. וצ"ע.

ובפרט שלא מסתבר כ"כ לומר שאסור להורות (מהתורה) בלי רשות מגדולי הדור. (ולא מצינו שכל הרוצה להורות והגיע להוראה מבקש רשות מגדולי הדור.) גם לא נראה שגזירת רבי הייתה שצריך לקבל רשות גם מגדול הדור, חוץ מרבו שלו. וכ"כ בהדיא

הרשב"א (ח"א קיא) כתב שבקבלת רשות מרב אחד א"צ רשות רבותיו אחרים (בגזירת רבי, לא בדינא דאורייתא). משמע ק"ו, או לפחות ה"ה שלא צריך רשות גדול הדור.[32]

עוד קשה, דדעת כמה ראשונים דנטילת רשות לא מהני תוך ג" פרסאות[33], ואם צריך נטילת רשות אפי" מגדול הדור דחשיב כרבו, א"כ לעולם יהיה אסור להורות בתוך ג" פרסאות לגדול הדור[34] וזה דבר חידוש, לא מצאתי כן בפוסקים. וצ"ע.

אא"כ נחלק ונאמר דבסתמא כל כה"ג ודאי אין גדול הדור מקפיד, וסומך הוא על כל רב

שיבדוק בתלמידו שיודע להורות כראוי בצורה ברורה. אלא שעדיין קשה מדינא דאורייתא, מדין כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, איך מורים הלכה תוך ג" פרסאות לגדול הדור. ולא מצינו שמבקשים ממנו רשות, כ"ש לרמ"א שלא מהני רשות.

וע"כ צ"ל סברא חדשה, שודאי מסתברא שאין גדולי הדור מצפים שכל שאלה קטנה המתעוררת חדשים לבקרים יבואו כולי עלמא אליהם לדין תורה, דודאי אין בהם כח לזה, וכבד הדבר מהם לא יוכלו עשוהו לבדם. ע"כ ודאי הם מוחלים מראש על כל אותם שאלות קטנות (וגדולות קצת). וודאי דזה שונה מנטילת רשות בעלמא דלא מהני לרמ"א. כדמוכח לכל מבין. וכן שמעתי ממקצת חכמים לבאר כעי"ז.

ולפי"ז יוצא, דבאמת בדינים חמורים לא ניתן להורות בפני גדולי הדור, שע"ז ודאי אין דעתם שכל בר בי רב, או צורבא מרבנן, או אפ" ת"ח חשוב, יורו באותם הלכות. ובזה באמת מצינו שכן הולכים לגדולי הדור, כגון בענייני עגונות החמורות, או ממזרים ושאר פסולים, ושאלות כלליות גדולות, שבזה ודאי חובה לילך לגדולי הדור[35].

פש גבן לבאר אם דין הזה שגדול הדור הוא כרבו מובהק הוא לכל מילי ממש, או לא. ואם לא אז מהו הכלל בזה. וצריך לשאול את גדולי הדור[36].

 

ד. והנה בשאלה מי נכנס בתואר "גדול הדור", כמעט ולא מצאתי מדברים בעניין זה[37], מלבד מש"כ התרומת הדשן והרמ"א שצריך שיהיה מפורסם. משמע שלא די במה שהוא גדול בתורה יותר מחכמי דורו, רק צריך שחוכמתו בתורה ויראה תהיה מכרזת עליו ויהיה מפורסם בכך.

ומצאתי להגר"מ צוריאל שליט"א בספרו אוצרות המוסר (עמ" 644-645) שכתב, שבדורנו רבו המחלוקות מיהו הנחשב גדול הדור וכו" "אבל האמת היא שבדבר זה לא קובעים בעלי-בתים ואף לא אברכים צעירים, אלא דווקא סגל של חכמים רשומים שבדור, אותם אשר שואלים אותם בדבר ה" זו הלכה, ופסקיהם משמשים מגדל אור לשואליהם המרובים.

דוקא את מי שרובם של הרבנים הת"ח הללו נועצים בו לברר ספקותיהם דוקא הוא גדול הדור. יש סמך לזה מדברי החזון איש וכו". ולכן רק סגל נבחר שהם גדולי ההוראה אשר יום יום דופקים בדלתותיהם לשאול שאלות (בכל ד" חלקי השו"ע) רק מה שמוסכם על רובם יקבע לנו מי הוא גדול הדור" עכ"ל. ודבריו מתקבלים על הדעת, ישרים ונכונים בטעמם[38].

והנה אח"ז ראיתי בשו"ת מהר"ם מינץ (סי" צט) שכתב, שאיזה ת"ח אחד גזר בגזירת נח"ש על כל העולם איזה גזירה כנגד כמה חכמים. וכתב ע"ז מהר"ם מינץ: "הגם אם החזיק את עצמו גדול הדור וכו" לא מפיו אנו חיים שיחזיק את עצמו גדול הדור, כי אין זה הסכמת העולם שהוא גדול בדורו" עכ"ל. מוכח שצריך הסכמת העולם. ומסתבר שהעולם אינם עמי-ארצות, אלא ת"ח אחרים, שיסכימו עליו שהוא גדול הדור. וזה כעין מש"כ הרב צוריאל שליט"א.[39].[40]

 

סיכום[41]

נחלקו הראשונים אם לגדול הדור יש דין "רבו מובהק" כלפי כל בני דורו. לדעת רוה"פ דינו כרבו מובהק. ולדעת המהרי"ק ועוד אין דינו כרבו מובהק, רק אם בא ללמוד לפניו. מרן ורמ"א בשו"ע פסקו כרוה"פ דדינו כרבו מובהק.

ראינו בס"ד כמה וכמה נפקותות הנגזרות מפסיקה זו. ולכל הדעות חובה לנהוג בו כבוד, יותר מת"ח רגיל[42].

 



[1] למותר לציין שעל אף שהמאמר הוא הלכתי, ודאי לא באתי לפסוק הלכה למעשה. גם לא באתי לחדש חידושים משלי, אלא לסכם ולסדר דברי רבותינו. תודה רבה לרב שלמה הירש שליט"א שהעיר את הערותיו החשובות. וכן לחברותא ר" ניר אייזלר הי"ו.

[2] רש"י (ד"ה  נוטל).

[3] עי" רש"י (ד"ה  כנגד), וערוך לנר ע"ד, ומרגליות הים ומראה כהן. וכן משמע בסוגיה בעירובין (סג.) דילפינן כן מבני אהרן שהורו הלכה בפני משה. עיי"ש. עי" ר"ן סנהדרין (ה: ד"ה  באותה). וריטב"א עירובין (סג.).

[4] גמ" עירובין (סג.).

[5] עי" תוס" בסוגיין, תוס" רא"ש, ר"ן, תוס" עירובין (סב:), רשב"א (שם סג.), מאירי וריטב"א שם. ושו"ת הרשב"א (ח"א סימן קיא), ורמב"ם (ת"ת ה, א-ב –ג-ט). והחונים עליו. ובשו"ת הריב"ש (סימן רעא) באורך.

[6] רמב"ם (ת"ת ה, ט). ועי" גמ" ב"מ (לג.). ובגדר רוב חכמתו, עי" ש"ך (יו"ד רמב ס"ק יב).

[7] עיי"ש בתוס" ההכרח לדבריהם, וכ"כ הריטב"א שם בשם ר"י. וכ"כ תוס" רא"ש בסנהדרין.

[8] והיה אפשר לדחות דמסתמא היו לו כמה רבנים, לכן אמרו את שמו. אך עדיין ק" מאי נ"מ איזה רבו זה בדיוק. ודוחק לומר דמסתמא הדרך לפרש שמו.

[9] שאנשי חתר הביאו את דברי הברייתא שלמדה כן ממשה, וכנ"ל.

[10] וכ"כ הרב המגיה במאירי.

[11] ע" מהר"ם (על תוד"ה  אלא בסהנדרין ה:). וכן מוכח בריטב"א בעירובין (סג. בד"ה ולטעמיך). וזכה לכוון לזה בספר שבילי דוד (זילברשטיין) (יו"ד רמב ס"ק ד). שם כתב דאם נטל רשות מרבו מובהק שוב א"צ ליטול רשות מאף אחד. ושוב כתב, שכיון שמבואר בסי" רמד ס"י שמופלג וגדול הדור ומפרסם דינו כרבו מובהק. חזינן דגם לעניין הוראה כן הוא, א"כ לכאורה לא מהני נטל רשות מרבו מובהק לחוד אם יש גדול מובהק בדור. ומכל שכן לפי מה שכתב הברכ"י או"ח תעב" סק"ו דלאו דווקא גדול שאין כמותו, אלא כל שגדול מסתם רבנים, א"כ יטול רשות מכולם. ונראה לי דדווקא בפניו נתנו לגדול הדור דין רבו מובהק, ולכה"פ תוך ג" פרסאות, לא יותר. וראיה לדבר וכו" (עיי"ש שראייתו צ"ע.) עכ"ל.

[12] (לא:).                                                                                                           

[13] שמואל (א פרק א פסוק  כז).

[14] ע" מהרש"א ח"א.

[15] וכ"כ תוס" ר"י החסיד, ותוס" רא"ש שם.

[16] ע" תוס" כתובות (סג. ד"ה אדעתא) ודו"ק.

[17] ולפני זה כתב בד"ה  ואשר כתבת וז"ל: "אלא ודאי פשיטא ופשיטא דאע"ג דאדם גדול מחבירו, אין הקטן חייב לנהוג בגדול כל דין תלמיד לרב" עכ"ל. ועי" הערה חשובה בדעת המהרי"ק בסוף המאמר. ועי" ש"ך (יו"ד רמב ס"י ס"ק ב). וכדעת המהרי"ק דאין חיוב מיוחד כלפי גדול הדור מי שלא בא ללמוד לפניו, כתבו ג"כ בספר עמודי הארזים על היראים (מצווה לה, אות ג). וכ"ד הרב ווי העמודים (מצוה לה אות א) ביראים. ודבריהם נגד דעת בעלי השו"ע מרן והרמ"א, ראה לקמן. ובשו"ת בנימין זאב (סימן רמח) מוכח ג"כ כמהרי"ק. ע"ע בערך לחם (יו"ד רמב). ודבריו צ"ע.

[18] אלא שצ"ע אם גם שרי לכתחילה או מיהא אסור מדאורייתא או לפחות מדרבנן. ויש להתיישב בדבר.

[19] ועי" מהר"ל גבורות ה" (פרק מח סוד"ה אישה), שתמה על דברי התרומת הדשן.

[20] וכ"כ הרשב"א שם. ותוס" רא"ש קידושין (נז.) והוא עצמו הביא דברי התוס" הללו.

[21] וגם בשו"ת מהרי"ל (סימן א) מוכח שהבין כתרומת הדשן עיי"ש. וכ"מ בחינוך (מצווה רצה). עיי"ש שיש לאו דלא תסור ע"ד גדול הדור. וכ"פ בהדיא בשו"ת ב"ח החדשות (סי" מב). וכ"פ בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי" רי). וכן מוכח בשו"ת שאילת דוד (סוף קונטרס מקור בית אב להלכה), עיי"ש. ועי" ברכ"י (או"ח סי" קכח) בשיו"ב שהוכיח שר"ת גם סבר לדינא כת"ה. ע"ע בספרו יוסף אומץ (סי" יד ד"ה והנה).

[22] הטור מיירי לעניין חיוב קימה בפני ת"ח. אם דווקא תוך ד"א או מלוא עיניו. שכעיקרון ברבו מובהק חייב לקום מלא עיניו. וע"ז הביא דברי הפוסקים שרב מופלג שבדור הוי כרבו מובהק לעניין זה.

[23] וכ"נ מסתימת דברי הפרישה (שם ס"ק יד). ועי" היטב בסמ"ק (סימן נב) ובהגהת ר" פרץ שם. והב"ח כתב שדעת ר" פרץ שיש ב" תירוצים בתוס" (כת"ה) ור" פרץ נקט כתירוץ קמא שכל גדולי הדור הוי כרב מובהק. ושהרמב"ן נקט כתירוץ ב" בתוס", עיי"ש.

[24] עי" משנ"ב (או"ח סי" צ ס"ק עג) דמוכח דפסק כתרומה"ד. וע"ע שו"ת שבט הלוי (ח"ט סי" קצח). גם בשו"ת יביע אומר פסק כן (עיי"ש ח"א יו"ד אות ד / ח"ד יו"ד טז אות ג / ושם יו"ד יז אות ב / ושם יו"ד יח אות ב / ושם ח"ו או"ח כב אות א).

[25] עיי"ש בברכ"י שרצה לקרב סברת מהרי"ק לתרומה"ד.

[26] וכ"כ בב"י י"ד ס" שלד" אות מז" ד"ה כתב הרמב"ם.

[27] תוס" ברכות להבנת תרומת הדשן, שנפסקה הלכה כמותו בשו"ע ורמ"א.

[28] תרומת הדשן שם, וכ"פ בשו"ע.

[29] ר" פרץ בטור, ותרומת הדשן וכ"פ בשו"ע. ע" בפר"ח (ליקוטים על רמב"ם הלכות ת"ת ה, א), שיתכן ויש דין גדול הדור אף לעניין לפרוק משאו קודם אביו וכו".

[30] עי" שו"ת מהריט"ץ החדשות (סי" ס) מא" שגם כתב שמהשמטת הרמב"ם נראה שאין דין גדול הדור כרבו מובהק. ולכאורה צע"ג בדברי מהריט"ץ, דלדבריו, מה יענה הרמב"ם על קו" התוס" בברכות מעלי. כלומר, מ"ט נתחייב שמואל מיתה. וי"ל דסבר כתירוץ" השני שבתוס", דבא ללמוד לפני עלי. אך אכתי צ"ע, דגם דין זה לא נזכר ברמב"ם. לכן נראה לענ"ד דמהריט"ץ יתרץ דאין אלו דברי הלכה, אלא דברי אגדה, ואין לומדים הלכות מן האגדות, כידוע. אך באמת עי" ב"י (יו"ד סי" שלד אות מז) שמוכח מדבריו דסובר בדעת הרמב"ם דיש לגדול הדור דין רבו מובהק. 

[31] כנ"ל, בסימן רמד" ס"י.

[32] וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן רעא). וכן הביא הרמ"א בהג"ה (יו"ד רמב, ד). ויש חולקים, עי" היטב בדעת הי"א בשו"ע ס"ד. ובש"ך.

[33] ע" ר"ן סנהדרין (ה:) בשם ר" דוד, וכ"פ הרמ"א בהג"ה (יו"ד רמב ריש סימן ד). וע"ע בכס"מ (ת"ת ה, ב) בשם כמה ראשונים. על אף שהש"ך (שם ס"ק ד) כתב בשם ראב"ד רשב"א וריב"ש (וכ"ד הר"ן עצמו, ועוד) דסברי דנטילת רשות מהני אפי" תוך ג" פרסאות. והיה נראה לי לתלות מחלוקתם בהא דאיתא בגמ" כתובות (ס:): "אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפי" ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום רביה, לא משום דמיחזי כאיפקירותא, אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא" ע"כ. עיי"ש כל המעשה. וכתב שם תהוס" דמיירי שמחל הרב, ואעפ"כ לא יורה. ועי" יעב"ץ בהסבר התוס". וכ"כ המאירי בהדיא. עי" היטב בתוס" רי"ד שם. אבל הרי"ף ורא"ש השמיטו כל זה. וכן לא מצאתי כן בהדיא ברמב"ם, אלא שהכס"מ העמיס כן בדבריו (ת"ת ה, ב). וכ"כ הפר"ח בדעת רמב"ם, עי" ספר הליקוטים. וסברי הראב"ד וסיעתו דאינו חיוב, כרי"ף (רמב"ם) ורא"ש. והראשונים דפסקו דלא מהני נטילת רשות תוך ג", סברי דגמרא זו חיובא הוא. אח"כ מצאתי כן בבאר הגולה (סימן רמב אות  יב), ותאזרני שמחה.

[34] אליבא דהרמ"א.

[35] וידוע מש"כ הרב צמח צדק הקדמון (סי" מ) מעין זה.

[36] עי" בהערה בסוף המאמר עוד כמה עניינים מפורשים דשייכי לגדול הדור. והראוני שבספר ברכת נפתלי (עמ" נז-נח) שאל את הגרי"ש אלישיב שליט"א בזה, ואמר שדין גדול הדור הוא כרבו מובהק לכל מילי ממש. אלא שמסתמא הם מוחלים למי שהם מכירים עיי"ש.

[37] אף שבש"ס נזכר ביטוי זה הרבה פעמים, עי" גמ" סוטה (יב.), גמ" מו"ק (כב:). מ"מ גדר לא מצאתי.

[38] עי" גנזי חיים (מערכת ר אות ה) שכתב כן בהדיא.

[39] והביא דברי המהר"ם מינץ, הגר"ח פלאג"י, בספרו גנזי חיים (מערכת ג אות ג). ומוכח דפסק כתרומה"ד. וכ"פ בהדיא שם (מערכת ר אות ה) כתרומה"ד מפי סופרים וספרים עיי"ש. עי" שו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג חו"מ סימן טו הערה ג) שהאריך מאוד בכ"ז, ופסק ג"כ כתרומה"ד. והוכיח כדבריו מהזוה"ק, עי"ש. וכיוצ"ב כתב בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי" סד).

[40] ומש"כ בשו"ת ברכת יהודה (ברכה) (ח"ב יו"ד סי" יג, סי"  יד / ח"ג יו"ד סי" יא) שאסור לחלוק על גדול הדור בחייו, וכ"ש לכתוב דבריו על ספר, הנה עיינתי בס"ד בדבריו, ואחהמה"ר אין דבריו מחוורים. ויש לפרוך כל ראיותיו, כאשר יראה המעיין. ולענ"ד מהרדב"ז שהביא מוכח היפך דבריו. וכן בשו"ת קול מבשר (ח"ב סוף סימן כח) מוכח דלא כוותיה. והודה דקאי דלא כהרבה פוסקים עיי"ש. שוב ראיתי שמו"ר הגר"י יוסף שליט"א (כללי הפוסקים אחרונים עמ" מז-מח) דחה דבריו. ואכמ"ל.

וכן בשו"ת אגרו"מ (ח"א או"ח סי" קט), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי" קלו), ובברכת נפתלי (עמ" נז) בשם הגריש"א שליט"א, ובספר גרגירים בראש אמיר (סי" טז) מתירים לחלוק בהלכה על דברי גדול הדור. והיינו דווקא לומר דעתו שהלכה כך וכך, אבל לא לחלוק עליו בהוראה הבאה לפניו, וכמש"כ בשו"ע (יו"ד רמב סעיף ז). וכעי"ז כתב בדרשות בית ישי (סו"ס טו בהערה). וכ"א מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל. וע"ע בהקדמת הספר נשמת אברהם.

[41] לא רציתי להאריך בגוף המאמר, לכן נציין בהערה כמה עניינים שמצינו בפוסקים בעניין גדול הדור:

א. אפי" לגדול הדור אין לגזור גזירה על כל ישראל. עי" רא"ש (שבת פ"ב סימן טו). ורא"ש (נדה פרק י סעיף יג). ושו"ת הריב"ש (סי" רעא) במה שדחה גזירת מהר"ם הלוי. ומ"מ (הלכות חמץ ה, כ). ושבילי דוד (יו"ד רמב, ד בסוף דבריו). ושו"ת קול מבשר (ח"א סימן יג). ואכמ"ל.

ב. יש חיוב לקרוע על גדול הדור אפי" מי שלא למד ממנו דבר. עי" מהרי"ל (שמחות אות ה). וצ"ע, דבשו"ע סימן (שמ, ו) פסק לקרוע על כל אדם כשר. ק"ו גדול הדור. וצ"ל, ששם פסק שת"ח פטורים מקריעה זו. ובגדול הדור אפי" ת"ח חייבים. והוי כעין מה שפסק שם מרן (סעיף ז) שחיוב כל אדם לקרוע על חכם ות"ח וכו". וצ"ל שאף הרמ"א שכתב להקל בחכם אא"כ הוא רבו, בגדול הדור יודה. דחשיב רבו. וזה החידוש שיוצא לנו ממהרי"ל. שו"ר שכ"כ בספר ברכת נפתלי (עמ" נט) בשם הגריש"א שליט"א. והגרב"צ אבא שאול זצ"ל.

ג. דיין שטעה וקם דינא, אינו יכול לומר לבע"ד החזר מה שנתן לך כי טעיתי. ואפ" הוא גדול הדור, דקנסוהו. עי" רא"ש סנהדרין (פ"ד סימן ה). וכ"כ הריטב"א (ע"ז ז.) ועי" טור ב"י (חו"מ סי" כה).

ד. במקום פלוגתא דרבוותא, רק גדול הדור רשאי לפסוק שודא. עי" הגהות אשרי (כתובות פ"י סימן יג).

ה. רש"י סוטה (יב.) כתב, שגדול הדור הכל נשמעין לדבריו. וכ"כ הב"י (או"ח קנג אות ז).

ו. בזמן הזה אין ראוי להניח ס"ת על מיטת ת"ח אפי" הוא גדול הדור. עי" ריטב"א מו"ק (כה.), שו"ת רדב"ז (ח"ג סי" תקטו).

ז. גדול הדור קורא בכהן. עי" ראבי"ה (ח"ב מגילה תקעז). וכ"כ מהרי"ק (סימן ט). ושבולי הלקט (תפילה סימן לב). ובאגור (הלכות קריאת ס"ת קפב). ועי" ב"י (או"ח סי" קלה).

ח. בב"י (יו"ד סימן שלד אות מז ד"ה כתב הרמב"ם), כתב:  "דגדול הדור כרבו חשיב" (לעניין לנדות החוטא לו. עי"ש). ועי" שו"ת נבחר מכסף (יו"ד סימן כד).

ט. גדול הדור שציווה לא להספידו אם שומעים לו. עי" פתחי תשובה (יו"ד שמד ס"ק א), ותשובה מאהבה (א" סי" קעד), שו"ת חיים ביד (סי" קה), שו"ת דעת כהן (סי" קצו).

י. בי"ד מכין ועונשין שלא מן התורה, דווקא גדול הדור. עי" מהרי"ק (סימן לב שורש קפד). אך כמדומני שהרמב"ם פליג ע"ז.

יא. הרשות נתונה ביד גדול הדור אפי" להפקיע ממון. עי" שו"ת הרד"ך (סימן יח ד"ה ואל יאמר). ומקורו טהור בדברי המרדכי (פ"ק דב"ב סי" תפא). הביאו בתרומת הדשן (סי" רנג).

יב. "תולה בדעת גדול הדור שהורה לו להיתר, פשיטא שאין לך שוגג גדול מזה". עי" שו"ת בית יהודה (אה"ע סימן יח).

יג. "גדול הדור יכול לגזור ותהא גזירתו קיימת גם על דורות הבאים אחריו". עי" נוב"י (קמא יו"ד סי" ח ד"ה ומעתה נחזי). ע"ע שו"ת חיים שאל (ח"א סימן ל ד"ה תשובה). אך עי" אגרו"מ (אה"ע ח"ד סימן ק ד"ה ומה שהקשית).

יד. בשו"ת חיים ביד (סימן סט ד"ה כל זה), כתב דגדול הדור כב"ד הגדול. וע"ע בסימן צג". אך עי" יביע אומר (ח"ב חו"מ סי" ב אות ח).

טו. אם גדול הדור דינו כנשיא. עי" דברי יציב (יו"ד רלא).

טז. גדול הדור יכול לבטל כל מנהגי העיר בין להקל בין להחמיר.עי" מהרשד"ם, הבי"ד הפר"ח או"ח תצו". וע" יבי"א (ח"ב או"ח כה אות  י).

יז. חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. עי" גמ" ר"ה (טז:). ולכן חייב להקביל פני גדול הדור ברגל. עי" שו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג חו"מ סי" טו). וכ"כ בברכת נפתלי (עמ" נח-נט) בשם הגריש"א שליט"א. אלא שמסתמא מוחלים עיי"ש.

[42] כתב מהר"י וייל (סי" קסג): "צריך לשמוע לגדול הדור שלא יסרב נגדו על הוראתו ועל תקנתו". וכ"כ כעי"ז ממש המהרי"ק עצמו (שורש קסג). מוכח דאף דהבין בתוס" כמו שהבין, לעניין זה מודה. וע"ע מהרי"ק החדשים (סי" ו / ט).

נגישות