השלום והברכה ממקור הרים, לתלמידים החביבים הנמצאים עתה בצבא בשבועות אלה אנו קוראים בתורה על מצות בנין המשכן, שהיא בעצם מורה דרך לכל יחיד ויחיד מהי משמעות החיים בכלל, ולצורך זה כדאי לחזור ולשנן מה מלמדת אותנו תורה שבכתב ושבעל פה.
כתוב בתורה "ויקחו לי תרומה"(שמות כה,ב)
אמרו על כך במדרש רבה (לג, ז):
"זה שאמר הכתוב (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב דרש רבי שמלאי, תרי"ג מצות נתנו לישראל על ידי משה, שכן מנין תורה (שש מאות ואחת עשרה) ושנים היכן הם, אלא אמרי רבנן, אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום, ותרי"א אמר להם משה, שנאמר, תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא ירושה. ירושה היא לישראל לעולם. משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר. כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים, אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור, אינו בוש, מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר. דבר אחר, מורשה, אל תהי קורא מורשה, אלא מאורשה. מה חתן זה כל זמן שלא נשא ארוסתו הוא הווה פראדרון לבית חמיו (הולך לבית חמיו בכבוד). משנשאה, הרי אביה בא אצלה. כך עד שלא נתנה תורה לישראל, ומשה עלה אל האלוקים. משנתנה תורה, אמר הקב"ה למשה, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. דבר אחר, אל תהי קורא מורשה, אלא מאורשה, מלמד, שהתורה ארוסה היא לישראל, שנאמר (הושע ב) וארשתיך לי לעולם".
התורה נקראת ירושה, ונקראת ארוסה. יש לדבר משמעות גדולה, שהנה התורה שהיא אלוקית, באופן טבעי אינה קשורה לאדם, ואין אפשרות לזכות בה. לא בזה שאי אפשר לקרוא בתורה ולהבין פשט הכתובים, שהרי כל ילד שיודע עברית יכול לקרוא ולהבין מה שכתוב. אלא, המעלה העליונה שהתורה מקנה לישראל, שהיא פועלת על נפש האדם וגופו, לקדשו ולקרבו לבורא עולם, סגולה מיוחדת היא, שנתנה לנו, בזה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה. מתנה זו היא ירושה. משמעותה, שאין צורך לעשות פעולה מיוחדת כדי להיות שייך לתורה. כמו ירושה, שאדם זוכה בה בלא קנין ובלא שישקיע דבר כדי להכניעה לבעלותו.
לפיכך גם תינוק שנשבה לבין הגויים וחונך בתרבות הגויים שסותרת את קדושת התורה, אינו מאבד את הקשר הפנימי-נפשי שיש לו עם התורה. ולא רק זה שלא ידע מתורת ה', יכול בכל זמן לשוב אליה, כי הלא תלמיד חכם שהיה קשור לתורה וזכה להתכתר בכתרה של תורה (שלכן הוא נקרא תלמיד חכם) אף על פי שפרש ממנה, יכול לחזור אליה מתי שירצה. כי התורה היא חלק ממהותנו, ואין אפשרות להנתק ממנה באופן מוחלט, כמו שאין אפשרות לאדם להנתק מעצמו ולהיות אחר.
אכן יש בתורה דבר נוסף שהיא נקראת מאורשה. מאורשה אינה קשורה לארוס מעצם טבעה, ואין אפשרות לזכות בה בלא שיעשה הארוס קנין בארוסתו לקנותה. לכן, גם לאחר שזכה בה, אפשר לקשר שנוצר שינתק.
לומר, שאף על פי שהתורה ירושה היא לנו מבחינת הבעלות עליה, אך כמו חפץ שזכה בו בירושה, אם יסתכל עליו ולא יעשה בו שימוש, לא תהיה ליורש כל תועלת בו ואם ישקיע ויטפח אותו יוכל להשתמש בו ולהנות ממנו. כך, אם אדם מסתכל על התורה ואינו משקיע בה, היא מעלה אצלו חלודה. וגם אם למד הרבה תורה, כל יום שעוזבה התורה מתרחקת ממנו יומיים ולא עובר זמן רב עד שהוא שוכח מה שלמד, אומר על אסור מותר ועל מותר אסור, ולא עוד, אלא שהוא מאבד כל מה שידע.
והנה אמרו במסכת מועד קטן (כה, א):
"תניא אמר רבי שמעון בן אלעזר, העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע. למה זה דומה, לספר תורה שנשרף. וביארה הגמ' שמדובר באדם שאינו כשר (שאפילו רקנין שבישראל מלאים מצות כרימון)".
רש"י פירש (הובא בריטב"א שם) מדוע כל יהודי נחשב כספר תורה, שהיה ראוי ללמוד תורה. (והריטב"א תמה עליו, שאין לדמותו לספר תורה, על שם העתיד כיון שסוף סוף לא למד ומת עם הארץ).
ר"י פירש, שמקיים מצות התורה חשוב כספר תורה. והרמב"ן פירש, שהנפש בגוף כאזכרות (שם ה' הכתוב) בתורה. וראוי לקרוע עליה כי היא נר אלקים, כמו שהתורה נר (ולכן גם אשה וקטן דינם כמו איש לענין זה). ע"כ.
נמצא שנפש יהודי דומה לתורה, ששניהם נר ה' הם. אפילו שלא למד, ואפילו אשה שאינה מצווה ללמוד תורה. שנאמר: ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. כי התורה ירושה היא לנו, שאנו והתורה דבר אחד הוא. אלא שלא די בכך, לפי שצריך להוציא לפועל מעלה זו, והדבר נעשה על ידי עמל בתורה, כתוצאה ממנה התורה נהפכת לארוסה.
מוסיף המדרש, שעד שלא נתנה תורה, משה עלה אל האלקים, משנתנה תורה הקדוש ברוך הוא בא לשכון במקדש.
כוונתו לבאר מדוע נאמר ויקחו לי תרומה ולא נאמר ויתנו לי, כי הקמת המשכן מאפשרת כביכול לקיחת הקב"ה ויקחו לי, כאילו לוקחים אותו יתברך – שהקדוש ברוך הוא, בא לשכון בתוך ישראל. כי המשכן והמקדש הם מקום הקנאת התורה לישראל (ע' בדברנו לקמן, סגולת חתן וכלה) והזכיה בתורה, היא עצמה מביאה את הקדוש ברוך הוא לגילוי, בלבו של כל אחד ואחד מישראל.
מסיים המדרש, דבר אחר, שהתורה ארוסה לישראל שנאמר, וארשתיך לי לעולם.
שיש להבין מה הוסיף המדרש על מה שאמר קודם. אלא, בתחילה אמר, שהקדוש ברוך הוא בא אלינו, כמו אב שבא לבית חתנו נושא בתו. ואילו בפסוק נאמר וארשתיך לי לעולם, שמשמע, שהארוסין נמשכים ואינם הופכים לנשואין.
אכן ההבדל בין מעמד ארוסין למעמד נישואין שארוסין מעותדים להיות נשואין, כלומר, יש התקדמות בקשר שנוצר בשעת הארוסין שהוא הופך למעמד הדוק יותר. לעומת נישואין, שהוא מצב שאין אחריו התעלות נוספת.
וארשתיך לי לעולם, מלמד שתמיד יש התקדמות למעמד הדוק יותר עם הקדוש ברוך הוא, אך לעולם לא יכולה להיות התאחדות. קדושתי למעלה מקדושתכם. זה שאמרו חכמים, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והם כביכול רואים את הקדוש ברוך הוא ואומרים, זה ה' קוינו לו ויושיענו, (סוף מסכת תענית). מחול הוא מסביב כמו הכוכבים שמסתובבים מסביב לשמש, מפני כוח המשיכה של השמש, אך אינם מגיעים אליה (וכמו כל אטום של כל העצמים שנבראו, שגרעין האטום הינו המרכז והאלקטרון או אלקטרונים, מסתובבים סביבו ואינם מתמזגים עמו). כלומר, הצדיקים לעתיד לבוא יהיו מושפעים מהקב"ה, אך ישארו בעצמיותם.
נמצא ששני המצבים קיימים. מצד אחד, הקמת המשכן היא כביכול נישואין של ישראל לקדוש ברוך הוא.
ומאידך, נשארו כארוסה, שתמיד יש לפעול לעלות למדרגה גבוה יותר. שאם לא כן, נשארת סגולת ישראל, חמדה גנוזה, שאין נהנים ממנה.
ולפום צערא אגרא, כאשר נמצאים רחוק מהישיבה ובכל זאת אור התורה מאיר לכל אחד ואחד מאיתנו ושומרים על דיני התורה וקביעת עתים לתורה, מתקיים מאמר הנביא "ישראל אשר בך אתפאר".
