ד"

זָקֵן וְיוֹשֵׁב בַּיְּשִׁיבָה

לדמותו של מרן ראש הישיבה

הרב אברהם אלקנה כהנא־שפירא זצ"ל

– ד –

גׇּדוֹל שִׁמּוּשָׁהּ – במחיצתם של גדולי התורה

(מעובד על פי מאמרו של הרא"י סילבצקי שליט"א בספר הזכרון "אשל אברהם")

בשיפולי גלימת ה"לבוש מרדכי"

לאחר פרעות תרפ"ט, עלתה ישיבת "כנסת ישראל – חברון" מסלבודקה, לשכון בירושלים עיה"ק. רבים מלומדי התורה ור" אברהם בתוכם שמו פעמיהם ללמוד בישיבה החשובה והמפורסמת, שבראשה עמד הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין זצ"ל, בעל ה"לבוש מרדכי".

באחד מימיו הראשונים בישיבה, בשנת תרצ"א, תוך כדי שיעורו הכללי של הגרמ"מ עפשטיין, הקשה הנער הצעיר קושיא עצומה מדברי הרשב"א בגיטין על מהלך השיעור. ראש הישיבה הנערץ הפסיק את שיעורו לכמה רגעים, חשב על הדברים ולאחר מכן המשיך בשיעור. בתחילת השיעור הבא, פנה ראש הישיבה לתלמידיו שסבבוהו ושאל: "ווער איז דער קליינער?" (איפה ה"קטן"? בשל גילו הצעיר ובשל קומתו הנמוכה של ר" אברהם). מיד קראו לעילוי הצעיר לפני ראש הישיבה, אשר יישב את קושייתו ועליה בנה את כל שיעורו. מאז נתפרסם שמו של ר" אברהם בישיבת "חברון" לשם ולתהילה.

בחיר התלמידים

והימים ימי עוני ומחסור בירושלים, ומשפחתו הגיעה כמעט לפת לחם. בצר לה, בכתה אמו הצדקת מרת הענע רייזל על מצבם הקשה בפני בעלה. רבי שלמה זלמן, שלא הייתה פרוטה בכיסו ובכך לא היה יכול להקל על צערה, סיפר לה שזה עתה פגש את ה"משגיח" הדגול של ישיבת "חברון", הגה"צ רבי לייב חסמן, ובתוך דברי התשבחות על בנם, אמר: "פון די איגע ער איז דער בעסטר" ("הוא הבחור המובחר מכל תלמידי הישיבה"). בשמעה את דבריו של ה"משגיח", מחתה מרת הענע רייזל את דמעותיה ופניה אורו משמחה.

כשהיה רבנו מספר זאת, היה אומר, שהסיפור הזה מראה על גדלותם של שלושה. על גדלותו של ה"משגיח" שהקפיד לשמח את אביו ולגרום לו נחת, על גדלות של אביו שעל ידי סיפור זה ביקש לשמח את ליבה של אשתו ועל גדלותה של אמו הצדקת, שלמרות כל העוני והדוחק, עמלות בנה על התורה והתגדלותו בה, היו ששון ליבה ואושרה, יותר מכל דבר אחר. ואנו למדים מכאן לימוד נוסף, מעבר לגדלותו של רבנו בתורה, אף על מידת ענוותנותו.

היזהרו בבני עניים

פעם בהיותו בשכונת "כנסת" בירושלים, בשעה שיצא מניחום אבלים בביתו של המקובל הגה"צ ר" יוסף לייב זוסמן זצ"ל (תלמידו של מרן הגרי"מ חרל"פ), הסתכל סביבו ואמר למלווהו: "תראה את הבתים הללו, בתים ישנים ורעועים, אבל מבתים אלו יצאו תלמידי חכמים גדולים. מהמגדלים הגדולים עוד לא הוכיחו שאפשר להוציא לתמידי חכמים ברמה כזו…".

עם זקן ראשי הישיבות

באותן השנים בישיבת "חברון", פקיע שמו של ר" אברהם בכל עולם התורה. חיבה יתירה חיבבו הגאון ר" איסר זלמן מלצר, ראש הישיבה הדגול של "עץ חיים" וזקן ראשי הישיבות בדורו, והיה משתעשע עמו רבות בדברי תורה.

הגרא"ז אף ביקש מר" אברהם שיעיר את הערותיו על ספרו "אבן האזל" על סדר קדשים, קודם הדפסתו, ואף הדפיסן עם תשובותיו עליהן. במכתבו, הוא פונה אליו בחיבה ובהערצה: "לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה אברהם שפירא שיחי" ממצויני ישיבת חברון" – וזאת, בהיותו בשנות העשרים לחייו.

ר" אברהם היה נוהג לומר לתלמידיו, כי רוב תלמידי החכמים בני תקופתו נחשבים לתלמידיו של ר" איסר-זלמן.

עם גאון ההוראה

באותן השנים, ביקש ממנו רבה הגדול של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, שיכתוב הערות על דברים שפרסם והיה נושא ונותן עמו בכתב. חלק מן ההתכתבויות הללו נדפסו שנים אחר כך בספרו "מנחת אברהם".

אצל ה"חזון איש"

קשר מיוחד במינו היה לר" אברהם עם הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ ה"חזון אי"ש". הוא התכתב איתו בדברי תורה, וה"חזון איש" שלח את הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל, שלמד באותם ימים בישיבת "חברון", להזמינו לביקור אצלו בבני-ברק. ר" אברהם נסע ל"חזון איש" ודיבר איתו בלימוד, ומאז היה פוקד מפעם לפעם את ביתו.

בשערי פוניבז"

בכמה מביקוריו, לאחר שדנו בדברי תורה, ביקשו ה"חזון איש" לסור לביתו של הרב מפוניבז" הגאון רבי שלמה יוסף כהנמן זצ"ל, לדבר גם עמו בדברי תורה ולשמח בכך את לבבו. ר" אברהם אכן פנה לביתו של הרב כהנמן ודיבר עמו בלימוד, אלא שאז נתבררה כוונת החזו"א – הרב מפוניבז" הפציר בו שיואיל להרביץ תורה בישיבת פוניבז". ר" אברהם סירב לבקשתו משום מצוות כיבוד אמו האלמנה שגרה בירושלים.

אמיתת התורה

כל כך יקרה הייתה תורתו בעיני ה"חזון איש", עד שכתב לו באחד ממכתביו – "הגיעוני דבריו החביבים עלי מאד באשר עיקר מגמתו לאמיתת התורה". ופעם, בעת ביקורו של ה"חזון איש" בירושלים, בביתו של הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, יצאו תלמידי הישיבה לקראתו, לקבל את פניו. משראה ה"חזון איש" את ר" אברהם בין הבחורים, הביע את מורת רוחו והוכיחו על שעזב את לימודו לשם כך.

על שולחנו של הרב מבריסק

מעת שהגיע לירושלים הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ"יק, רבה של בריסק, היה ר" אברהם מבאי ביתו. הרב מבריסק מיד עמד על טיבו והכיר את חילו הגדול לאורייתא.

כאשר היו מביאים לפניו חוברות חידושי תורה כגון "התבונה", "כנסת ישראל" ו"תל תלפיות", שיצאו לאור בשנים ת"ש–תש"ה, מיד היה שואל: "האם יש כאן דברי תורה מר" אברהם אלקנה?". כך היה מודד ומעריך את חשיבות החוברת שלפניו.

סיפר רבי אליהו חיים שפירא (בן דודו של הגרי"ז), שכאשר הביאו לפניו את ספר הזיכרון לגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי "בית מדרש", קרא בכל מאמר רק את הקטעים הראשונים ודילג הלאה למאמר הבא, אבל את מאמרו של ר" אברהם קרא מתחילתו ועד סופו.

ופעם התבטא על כך בנו של הרב מבריסק – הגאון ר" משולם דוד סולובייצ"יק שליט"א – ואמר: "אבא היה מעריץ של ר" אברהם אלקנה שפירא".

חיבתו של הגרי"ז לר" אברהם נודעה ונתפרסמה, והוא אף זכה לקבל ממנו שמן שריפה לנרות חנוכה, בהיותו כהן מיוחס. ואמנם ר" אברהם, שחשש מאוד שלא לגרום להפסד תרומה, דקדק ביותר בנתינת השמן לגביעי החנוכייה ביגיעה רבה ובזהירות מיוחדת. ולשנה אחרת, סירב לקבל שוב שמן שריפה מהגרי"ז, משום הטורח הכרוך בכך.

במלחמתה של תורה

גם בניו של הגאון מבריסק ותלמידיו היו מיודדים עם ר" אברהם והרבו לעסוק יחדיו בדברי תורה.

כאשר נערכה סעודת המצווה לכבוד חתונת בנו של הגרי"ז – רבי יוסף דוב זצ"ל – שהיה חבר-קרוב של ר" אברהם, דרש החתן את חידושיו, כדרך שנהגו החתנים בדור הקודם. והנה, דממה, מישהו העלה קושיה עצומה על חידושו של החתן. כל העיניים מופנות אל עבר השואל – הלא הוא ר" אברהם, ידידו של החתן.

החתן שמע והשיב כדרכה של תורה, אך ר" אברהם פרך את תירוצו ושב והקשה. התעוררה המולה וחלק מן המסובים דרשו להפסיק את הוויכוח ולתת לחתן להמשיך בדרשתו, אולם דווקא הרב מבריסק שב ושאל בהתעניינות: "מה הקשה ר" אברהם אלקנה?" ומששמע את הקושיה, החל להשיב, ור" אברהם בשלו, המשיך להקשות. וכך הקשו ותירצו, בנו ופירקו, במשך שעה ארוכה.

עדיו לגדולות

הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר העריץ והעריך מאוד את ר" אברהם. באחת משיחותיו עם הגה"צ רבי שלום נתן רענן־קוק זצ"ל, אמר לו רבי אליעזר־יהודה, כי ברי לו שר" אברהם עתיד להיות אחד מגדולי ראשי הישיבות בישראל.

ומעשה שהיה, בעת שיצא ספרו "דברי אליעזר", ביקש ר" אברהם מנכדו הרב משה פינקל, שהיה שכנו, שישיג עבורו את ספרו של הסבא. כשחזר עם הספר בידו, סיפר הנכד, כי כשאמר לסבו שהוא מבקש את הספר עבור ר" אברהם שפירא, קם ר" אליעזר־יהודה ממקומו, נתן לו את הספר ושיבח את ר" אברהם בשבחים מופלגים, שהוא – הנכד – מתבייש לספרם בפניו, והזהירו לבל יקבל ממנו תשלום עבור הספרים.

בביתו של ראש הרבנים

באותם ימים יצר ר" אברהם קשר מיוחד במינו עם מרן הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל הרב הראשי לישראל. גדולי תלמידי החכמים של ירושלים, נוהגים היו לפקוד את ביתו של הרב הרצוג בימי שישי ולהשתעשע עמו בדברי תורה.

הגראי"ה הרצוג, שהעריך את רוחב דעתו של ר" אברהם גם ב"אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", היה מוסר לו מדי פעם בפעם שאלות בהלכה שעלו על הפרק, וחלק מתשובותיו לשאלות אלו נדפסו לימים בספרו "מנחת אברהם".

* * *

זקן ויושב בישיבה

"אחת שאלתי מאת ה" אותה אבקש". השאיפה האחת היא להיות קבוע בבית ה", ובית ה" זו הישיבה. ישיבה איננה רק מקום של לימוד תורה, ישיבה זהו המקום שבו נמסרת התורה מדור לדור. ישיבה בנויה מרב, חבר ותלמיד. מטרת הישיבה לבנות את שיעור הקומה האישי של האדם, ומתוך כך לבנות את כל העולם כולו.

הגמרא אומרת, שמימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה. ומוסיף שם רבנו חננאל לפרש: "כלומר, שכינה עמהם". הישיבה איננה רק מקום של לימוד תורה, הישיבה היא מקום השראת השכינה, מקום בו נמסרת התורה מדור לדור.

(מדברי מרן ראש הישיבה זצ"ל באזכרה למרן הרב קוק זצ"ל)

מצורפות קריאות מ"איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שהוקם ע"י הרב זצ"ל יחד עם רה"י הרב שאול ישראלי זצ"ל והרב משה נריה זצ"ל למען שלימות הארץ. במאבק על הגולן, על יהודה ושומרון וחבל עזה. באדיבות מועצת יש"ע. כל הזכויות שמורות.

דעת תורה בעיניין פינוי מאי תשנ"ג