יוסף במצרים וציון

יוסף במצרים וציון
הרב יהושע מגנס




 

יוסף במצרים וציון – הרב יהושע מגנס

           

 

“וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה”  (בראשית מב, ו)

אנו מוצאים השפעת ישראל על מצרים בשתי מערכות.

האחת, על ידי יוסף שהוא שליט, והוא המשביר. ויוסף הוא הקורא בשם ה’ במקום שהוא מוגדר על ידו כ”ערות הארץ”. וכפי שמפרשים מה ששלח יוסף להודיע ליעקב (לקמן מה, ט):

“מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:”

היינו שיוסף שם את ה’ להיות לאדון לכל מצרים.

המערכת השניה של השפעה, היא כשישראל עבדים לפרעה ולמצרים, עושים את מלאכתם ובונים להם ערי מסכנות. ובאותה עת, ישראל, בהשפעת מצרים, יורדים למ”ט שערי טומאה.

כשיוסף מלך, ההשפעה היא מועילה וטובה. יוסף מחיה את מצרים, ומעשיר אותה. אך כשההשפעה היא במצב של עבדות, ואין השפעת ישראל לקרוא בשם ה’ במצרים, אזי אין השפעה אלא לבנות ערי מסכנות, את פתום ואת רעמסס. אך בסופו של דבר, ישראל יוצאים ממצרים עם כל עושר מצרים בידם: “וינצלו את מצרים“- ורוקינו. (שמות יב, לו וברש”י שם).

והיינו, שלישראל יש תפקיד להשפיע על כל העולם. וכפי שביאר מרן הרב זצ”ל, שההבדל בין יוסף ובין יהודה, שיהודה הוא המייצג ומגשים את צדו המיוחד של ישראל כ”עם לבדד ישכון  ובגוים לא יתחשב”.

 ואילו יוסף תפקידו להיות קשור לאומות העולם, ומכוח זה להשפיע עליהם ולהאיר להם בשם ה’.

גם המציאות הגשמית קיימת אך ורק מצד ישראל. וכשאומות העולם מכירות במעמד ישראל בעולם כמודיע את שם ה’, אזי ההשפעות, גם הגשמיות תהיינה ברות-קיימא.

 

אך אם כל ההשפעה באה כשאין האומות מכירות במעמדה של ישראל כמודיע שם ה’ בעולם. אזי ההשפעות תהיינה צדדיות, ואינן מתקיימות לאורך זמן.

גם במשמעות ירושלים וציון, לימד אותנו מרן הרב זצ”ל שמדובר על שני היעודים של ישראל. ‘ציון’ היא עיר המלכות, שבמצד זה יש דמיון בין ישראל ובין העולם. ואילו ‘ירושלים’ היא מצד קדושתן היחודית של ישראל.

[וזאת צריך לדעת, שהזהות שמצאנו בדברי מרן הרב זצ”ל בין מדריגת יוסף ובין ענין ציון, אינו מקרי, שכן מופיע כבר בכתבי ר’ אברהם בן הגר”א קשר זה, שהגימטריא של יוסף ושל ציון הוא זהה. וכמו שנאמר על יוסף שהוא המשביר, כן על ציון נאמר (תהלים קג: “…כי שם ה’ את הברכה חיים עד העולם”]

והנה, ודאי הוא שלאומות העולם יש קשר עם מקום המקדש. שהרי מציון נברא העולם. ששם אבן השתייה. כמבואר ביומא (דף נ”ד ע”ב). ועבודת בית המקדש מכפרת על האומות, עד שאמר ר’ יוחנן (סוכה נ”ה ע”ב): אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן. אמנם קשר זה חייב להיות דוקא על ידי ישראל, שהם המודיעים את שם ה’ בעולם, ורק על ידם אומות העולם יכולות להשיג את ה’ ית’. אך אם אוה”ע מנסות לבסס את הקשר שלהן למקום המקדש בלא אמצעות עם ישראל, וכמו שאנו רואים היום, סופם לאבד את הכל. כמו שקרה למצרים, שניסו להשיג השפעות מישראל בדרך עבדות, מתוך השפעת טומאת ע”ז על ישראל, וסופם שאיבדו את הכל,וישראל זכו  בכל עושר מצרים.

 כן עתה, כל ההשגות והשפעות שהאומות מסוגלות לקבל מבית ה’, אם ימשיכו לעווית ולכפור במעמדם של ישראל בקודש, סופם להתנתק משם לגמרי. ועל כרחם של האומות, ישראל הם שיזכו לגלות את ה’ ממקום קדשו. , כמו שאמר הנביא (ישעיהו ב):

“וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלִָם:”

והנה, כל פרטי ירידת ישראל למצרים היו בכוונה גדולה מאת ה’ ית’, כמבואר על ידי המהר”ל באריכות. ועל כן, עלינו לבאר, מדוע תחילת הירידה של ישראל למצרים היתה באופן זה שיוסף מתגלה כשליט וכמשביר, ואילו סוף ירידתם היתה בעבדות ובשעבוד גשמי ורוחני גם יחד.

ונראה לומר על פי מה שמבואר בדברי חז”ל (נדה דף ל’ ע”ב) בענין נשמה היורדת לעולם, שמלמדים אותה את כל התורה. ואח”כ בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכיח ממנו את כל מה שלמד. וכן בדומה לזה, שמראים לנשמה את גן-עדן [ומביט מסוף העולם ועד סופו], ושם משביעים אותה תהי צדיק ואל תהי רשע. אך שוב משכיחים ממנה את כל מה שרואה. וא”כ קשה, בשביל לה לנשמה לעבור את השלבים האלו של לימוד התורה ושל ראית גן-עדן. 

וכתב ר’ יצחק איזיק חבר שענין השגות האדם לפני הלידה, הם כדי להיות שורש לכל מה שיעשה אחר כך. ואין הקשר שלנו לתורה כולה, ולכל מנעמי גן-עדן רק משום עבודתינו. אלא קשר זה הוטבע בנו כבר לפני  שבאנו כאן לעולם הזה. וכל מה שאנו עובדים את ה’ במשך חיינו הוא מכוח שורשים אלו, וצמיחתם כאן בעולם הזה.

כעין זה הוא תפקידו של יוסף הצדיק במצרים. לפני היווצרות עם ישראל בעולם, כבר הוכן השורש של השפעת ישראל על העולם על ידי יוסף הצדיק, המשביר. והתכנים של השפעה זו גם הוקבעו: הכרת ישראל כשליטים המשפיעים מתוך הודעת שם ה’ בעולם.

ולאחר מכן, קם מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף, שהוא כנגד סטירת המלאך המשכיחה מהנשמה את כל לימודיה וכל מה שראתה. אבל השורש הושרש, ועכשיו, עם ישראל בצאתו לחירות יכול להאיר לעולם כולו את שם ה’.

אור חדש תאיר על ציון במהרה, ונזכה כולנו מהרה לאורו.

 

 

 

נגישות