פרשת משפטים פותחת במילים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". רש"י מביא לנו את דברי חז"ל האומרים: "ואלה – מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". נראה שחז"ל חששו כאן מאיזו טעות, ומצאו לנכון להדגיש שגם פרשת משפטים על ריבוי פרטיה והלכותיה נאמרה למשה בסיני, בדיוק כמו הפרשה הקודמת – פרשת יתרו, וצריך להבין ממה חששו חז"ל ומה רצו ללמדנו?
רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל בשיחותיו על התורה מלמדנו פעמים רבות, שפרשיות התורה בד"כ מסודרות בזוגות לפי נושאים, כשהפרשה הראשונה מדברת על הנושא מהיבטו הכללי, המהותי והאובייקטיבי, והשנייה מההיבט הפרטי, המתגלה אלינו, הסובייקטיבי. "אחת דבר אלקים שתיים זו שמענו". [עיין גם עקבי הצאן, דעת אלקים, עמ' קל]. לפי דבריו, גם פרשת יתרו וגם פרשת משפטים עוסקות במתן תורה, אלא שיתרו מדברת על האידיאל, על פגישת שמים וארץ, על המעמד המרומם של קבלת התורה כאיש אחד בלב אחד, על ההתקרבות העליונה של עם ישראל לה', ואילו פרשת משפטים עוסקת בפרוט האידיאל הגדול הזה של תורה לפרטי המצוות, הדינים והמשפטים.
יש אנשים בעלי נטייה לדברים רוחניים, אשר רק רעיונות גבוהים – ורצוי מאוד עם איזו נטייה מיסטית משהו – מדברים אל ליבם. וישנם איתם גם כאלה שמתוך עצלות רוחנית, מפתחים "תפיסה" האומרת שכל פרטי המצוות וההתפרטות ההלכתית מצמצמים, מגבילים ומנמיכים את הגובה שבו, לדעתם, הם שרויים ועל כן אינם צריכים לכל הדקדקנות הזו. אליהם מכוונים חז"ל ואומרים: "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". כל מי שאומר שאין לו אלא תורה (האידיאלית ואינו צריך את הקיום המעשי) – אפילו תורה אין לו. אין התורה אוסף ידיעות רוחניות או איזושהי חוויה מיסטית, התורה היא עצם החיים, התורה היא נשמת העולם, גילוי רצון ה' יתברך, שכל אלוקי, והמצוות המעשייות כולן כולל דקדוקי הסופרים, הן הדרך האמיתית היחידה להדבק בה', הן מהוות את צורת הקשר הבלעדית,
בין האדם במציאות הגשמית לבין הגובה המרומם של האידיאלים התורתיים, ורק על ידם יכול האדם לחיות חיים אלוקיים אמיתיים. כל מי שחושב שאפשר בלי הפרטים, בלי המצוות וההלכות, אלא רק עם תורה, באים חז"ל ואומרים לו: אפילו תורה אין לך. אתה חושב שאתה חי חיים נשמתיים, שאתה דבק בה', והאמת היא שאינך חי, אלא מדמיין, וחי חיים חיצוניים, זרים. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם – חיים".
וגם אם הדברים נובעים ממקום קדוש עליון, מבקשת חירות חפשית עליונה ומתוך שאיפה לעזוז כוחם של הגדולים הקדמונים, טרם ניתנה התורה והמצווה לישראל, אי אפשר אלא להכניס את הגבורה העליונה הזו בתוך דרך התורה המסורה לנו מדורי דורות (עיין שמונה קבצים קובץ כח, פכ"ב).
כל נסיונות יחידים מישראל או מאומות העולם, להעמיד חזון ואידיאל ללא קשר עם משפטי התורה, נידון לכישלון. ההיסטוריה תוכיח שבמקום חסד ורחמים קבלנו מסעי צלב ואינקויזציה, ובמקום המוסר האנושי, קבלנו צביעות. רק מצוות ה' יש בהן את הכוח לבקע את חומת הטבע העולמי, לעדנו ולרוממו – "יראת ה' טהורה עומדת לעד".
כח החיים הגדול הזה עם הדרך האלוקית המעשית לממש אותו, ניתן לעם ישראל במעמד קבלת התורה [הכללית והפרטית] בהר סיני. "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". נשמת ישראל ישרה היא ומרוממת ואתם לדבקות בשורש החיים, מוך קישורה אל נשמת העולם, שירת האלוקים – זו תורה.
