אופן הביצוע של מצוות ספירת העומר המוכרת לנו הינה ברכה "אקב"ו על ספירת העומר" ואז קיום המצווה שהיא מעשה הספירה "היום יום אחד לעומר". אך ישנה דעה של הראבי"ה שהנוסח הוא "אקב"ו על ספירת העומר שהיום יום אחד לעומר". כלומר המצווה של הספירה נכללת בברכה.
בספר הררי קדם להרב מיכל שורקין בשם הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון זצ"ל בחלק ב' סי' ק"ו רוצה לומר שזו גם דעת השו"ע המביא דעה זו בב"י.
ולכאורה דיעה זו תמוהה. בכל המצוות אנו מברכים ולאחר סיום הברכה מיד מתחילים במעשה המצווה ואין קשר מהותי בין הברכה למעשה. (להוציא אולי ברכות הדלקת נרות חנוכה שיש האומרים שהם מגלים שההדלקה היא לא לצורכו ובכך מתקיים הדין של פרסומי ניסא). ומדוע במצות ספיה"ע שהיא לכאורה מצוה ככל המצוות אין הדבר כך.
בכדי לתרץ את הדעה זו צריך להביא את דברי הרמב"ן האומר שימי ספיה"ע הם במהותם ימים שמחים ולעתיד לבוא יהיו כעין חול המועד ארוך בין פסח לשבועות.
לפי זה ניתן להסביר שמצוות הספירה אינה סתם ציון היום אלא כעין קידוש היום. כמו בשבת ויו"ט שהם ימים מיוחדים יש קידוש, גם ימי ספיה"ע שהם ימים מיוחדים טעונים קידוש.
אין להקשות מזה שאין כוס. ראשית כי לרוב הפוסקים הכוס הוא דרבנן וכאן לא תיקנו. שנית ניתן לומר כי חיוב הכוס הוא רק ביום שיש בו חיוב סעודה וממילא הקידוש בא כחלק מהסעודה והקישור בין הסעודה לקידוש נעשה ע"י הכוס.
עכשיו מובנת דעת הראבי"ה. כי הקידוש כפי שמזכיר שם ה"הררי קדם" הוא מצוות עשה להזכיר את היום בתוך טופס ברכה וזהו צורתו של קידוש. א"כ מובן שגם ספיה"ע שנחשב קידוש לכל יום בפני עצמו יחוייב להיות חלק מטופס ברכה וזו תהיה צורת קיומו.
כמובן פה ההזכרה צריכה להיות מספר היום מקרבן העומר כי הוא גופא מה שהופך אותו להיות יום מיוחד.
ממילא מתורצת השאילה המפורסמת למה אין שהחיינו על מצוות ספירת העומר. יש המתרצים על שאלה זו שבירכו כבר שהחיינו בקידוש של ליל פסח. ולכאורה קשה שהרי אין קשר בין מצוות פסח למצוות ספיה"ע. אך לפי דברינו יובן כי המצווה היא בעצם קידוש לחוה"מ פסח (עיי' ברמב"ן שהוזכר לעיל) וכמו שאין שהחיינו בקידוש של ליל שביעי של פסח בגלל שבירכו כבר בליל ראשון, כך אין צורך בברכת שהחיינו ל"קידוש" של חוה"מ פסח כיוון שבירכו כבר בליל ראשון.
אך בליל שבועות צריך ברכת שהחיינו כי זה יהיה לימי חוה"מ פסח הארוכים הללו כמו שמיני עצרת לסוכות שבה מברכים שהחיינו ולא מסתמכים על ליל ראשון כיוון שזה רגל נפרד.
יה"ר שעוד בימינו נזכה לחוות את ימי ספירת העומר כימי שמחה וחג "והפכתי אבלם לששון".
