על קודש הקודשים שבשיר השירים

בפרוש עלינו האביב, עם התקרב חג הפסח, מתבשמים אנו משפעת יופי החיים הסובב אותנו. החורף אשר כינס את הכל ואילץ אותנו לעטות ביגוד כבד ומסורבל, מסיים את תפקידו ובטיפותיו האחרונות נושא הוא ברכת שלום עד בואו בשנה הבאה.

קריאת מגילת שיר-השירים דווקא בתקופה זו מבטאת אולי יותר מכל את הערגה והציפייה להתחדשות החיים ורענונם, במישור הפרטי ועל אחת כמה וכמה במישור הלאומי.

ברם, הלומד את מגילת שיר-השירים נתקל בקושי מסוים עליו צריכים אנו לעמוד. בינות לתיאורי הנוף המרהיבים אשר מהווים בימת התרחשות לתיאור יחסי הדוד והרעיה ישנו חיסרון בולט, התגלות שם שמים אשר נעדרת מן המגילה באופן גלוי, זועקת-דרשני. הייתכן כי על מגילה זאת, אשר עליה אמר ר"ע כי היא קודש-קדשים לא יקרא במפורש שם שמים?

על מנת לענות על שאלה זאת בלא לשחות למעמדם של הגמדים טרוטי העיניים המתארים את גובהו של המגדל על -פי אמות המידה הזעירות שלהם-כפי שכינה הראי"ה את מבקרי המקרא השונים בהקדמתו לשיר-השירים, עלינו לנסות להבין את המונח בו משתמש ר"ע לתיאור שיר-השירים והוא -קודש הקודשים, כמו כן עלינו לבחון את היחס בין קודש הקדשים לבין הקודש אשר מציין את מעמדם של שאר הכתובים.

ר' נחמן מברסלב עמד בספרו על ההבדל בין שיר-השירים לשאר ספריו של שלמה המלך, וממילא על ההבדל בין מדרגת הקודש לקודש הקדשים:

דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבול , על כן הוא מתעלם מאד, ואין רואים ממנו שום קדושה ופרישות יתרה, זה מחמת גודל קדושתו מאד. וזה בחינת כל השירים קודש ושיר השירים קדש קדשים, נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים, והנה מצינו ששלמה המלך, עליו השלום, חיבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים, ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד. ומצינו בהם תיבות קדושה וטהרה כמה פעמים, אבל בשיר השירים אינו נמצא תיבות קדושה וטהרה כלל, פוק עין ותשכח, שבכל ספר שיה"ש אין נמצא שם בכל הספר שום תיבות קדוש וטהור. וזה מחמת גודל עצם קדושתו אינם רואים שם שום קדושה. על כן אינו נמצא שם תיבות קדושה וטהרה כלל.

ב

ר' נחמן מתאר בדבריו את הפרדוקס הקיים לכאורה בין שיר-השירים לכתבי שלמה המלך האחרים אשר בעוד הם מלאים-כלשונו: מוסר ויראת שמים, בשיר-השירים לא מצינו תיבות קדושה וטהרה כלל. אלא שכאן עומד ר' נחמן על מוקד מדרגת שיר-השירים, ההבדל בין הצדיק במדרגת הקודש לצדיק במדרגת קודש הקדשים, שבאחרון אין בולטת כלל צידקותו. סביר להניח שאם היינו פוגשים בצדיק זה היינו רואים אדם ככל בני האדם, לא היינו מוצאים אצלו פרישות יתירה או התבדלות מחיי העולם הזה. אלא שזוהי עצם גדולתו, מסוגל הוא לחיות חיי קדושה בלא להפוך אותם למתנגדים לטבעיותם של החיים.

נמצא אפוא שמדרגת קודש הקדשים הינה היכולת לחיות חיי קדושה בתוך עולם החומר בהרמוניה, בלא שכוח אחד יבוא על חשבון האחר. הצורך לבלוט החוצה ולהשתמש במידת הגבורה המתנגדת, נובע מן הקושי לחיות חיי קדושה בעומק חיי החומר. הקודש לכשעצמו מבטא את הפרישות, היכולת להימנע מההסתאבות שיש בשקיעה החומרית והשמירה על רום פסגת האידאלים, "קדשים תהיו" הוו פרושים מן העריות ומן העבירה  

בחיי בני זוג ניתן לדמות מצב זה לשלב לשלב האירוסין-בו אנו מציבים את האידאלים עליהם אנו רוצים להשתית את הקשר, הנביא הושע מתנה בנבואתו את חידוש הקשר בין עם ישראל להקב"ה בשיבה אל תקופת האירוסין והקומה הרוחנית אותה היא בונה: "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ד'". אולם, אידאלים אלה אינם מוצאים עד כה מקום בו ניתן לממש אותם, בני הזוג נמצאים במצב בו הם קשורים זה לזה ואסורים על העולם, אולם עוד אינם יכולים ליישם בחיים את האהבה השוררת ביניהם. מציאות זאת רוויה בשגב וקדושה המצפה להגשמתה.

חיי הנישואין לעומת זאת מהווים מימוש פיזי של הקשר הרוחני ששרר בין בני הזוג עד כה. בעינינו היה נראה בוודאי הקשר הראשון מקודש יותר, שכן אין הוא מתגשם ויורד לחיי המעשה המצומצמים המלאים בסיבוכים וקשיים, לפתע מעולם רוחני עליון נופלים בני הזוג לחיי החומר היצריים והחושניים. אולם, לאמיתו של דבר האירוסין הינם רק בערך הקודש ביחס לנישואין אשר יכולים להעפיל אל רום פסגת קדש הקודשים, שכן גם בנישואין הקודש איננו בולט, הוא מתקיים(במידה ולא שקעו האידאלים אל תוך חיי החומר והסתאבו) בהרמוניה בלא להתנגד לחיי החומר.

קודש הקדשים מגלה את היחס המתוקן בין חיי החומר וחיי הרוח אשר בשרשם אינם סותרים זה את זה כדברי הראי"ה:   

אי-השלום שבין הקודש ובין החול הוא האוכל את החיים בכל פה. הרעיונות ונושאיהם מוכרחים הם להכיר זה את זה. עד שכל אחד ואחד יעמד בגבולו וכל אחד ישלים את מה שחסר לשני. הקודש יעדן את החול, והחול יחסן את חסן הקודש, וכן ילכו הרעיונות ונושאיהם בהתאחדות, עד אשר יביאו את העולם והחיים למכון קודש-קדשים, שגם הקודש וגם החול הם סומכיו .          

ג

שיבת ישראל לארצו הקימה לתחייה את כל אותם כוחות חיים אשר חיכו אלפיים שנה לביטויים המעשי, השירה והספרות, הכלכלה והמסחר, הצבא והביטחון, וביטויים הנכון מתוך קדושת התורה. את היחס בינם לבין הקודש הגלוי בו עסקנו עד כה ניתן להגדיר במבט ראשון כיחס בין קודש לחול גרידא, חילוק אשר נכון לעשותו במידה וחיי החומר אינם מנוהלים בקדושה. ברם, אפשר להעלות את כל כוחות החיים הטבעיים הללו למדרגת קודש-קדשים, דבקות בד' גם בתוך אותם עיסוקים השייכים לעולם החול וקריאת שם השם עליהם, זאת בלא הבלטה חיצונית כי אם בעומק תודעת החיים אשר לשלמותה נגיע בעזרת ד' עם בניין בית קודשינו אליו עיניי כולנו נשואות. מדרגה זאת אליה אנו שואפים הולכת ומאירה לנו, הולכת ומתגלית, אט אט מפציע אורה של איילת השחר וחיינו הולכים ונעשים טבעיים יותר. ממגילת אסתר בה מסתתר גם כן שם השם ובה קיבלנו מחדש את התורה בשמחה-בעת מהיותה טבעית לנו, באשר איננה מתנגדת לחיים כי אם מרוממת אותם, אנו צועדים אל אביב חיינו הלאומיים בבריאותם, המתגלה בהדרה בשיר-השירים שהוא והם קודש-קדשים.