שאלות:
א. השפת אמת כותב בפורים תרמ"ד לגבי ענין הריח ולא מובן הקשר שבין הריח לבין פורים וכן הקשר של ביסומי לריח.
ב. במגילה י"ג. "הבן יהוידע" מסביר על הגמרא שהצדיקים נקראו הדסים שהצדיקים בגן עדן לא נהנים מאכילה ושתיה אלא הנאתם ומזונם בריח. מה כוונתו?
ג. הבני יששכר מביא במאמר ראשון באדר שכל חודש יוחס לאבר אחר בגוף, ואדר מיוחס לחוטם ולריח, ולכן מרדכי הוא ראש לכל הבשמים, ואסתר היא הדס. מה המשמעות העמוקה שחודש אדר שייך לריח? ועוד הרי פורים זו קדושה שבחיצוניות (בגוף) ולא קשור לריח.
ד. הגר"א על מגילת אסתר, פ"ב פס' ה', כותב שיש באדם ארבעה חושים: ראיה, שמיעה, דיבור וריח, שריח זו בחינת התפילה, כמו שכתוב:"אשה ריח ניחוח לה' ". ומרדכי הוא בחינת הריח, למה תפילה קשורה לריח?
ה.מה שחז"ל דורשים בשה"ש פ"ח 'על הרי בשמים- בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים זו גן עדן שכולה בשמים' האם בכל הצמחים שנותנים ריח יש בהם נטף מגן עדן ולכן מריחים מהם במוצאי שבת כי הנשמה מזהה בהם את ריח גן עדן?
תשובות:
א. ענין הפורים לדברי השפת אמת שם הוא לגלות כי אורם של ישראל וההשגחה עליהם מגיעים גם לעולם החיצוני החומרי מתוך כך מצוות הפורים מתקיימות באכילה ושתיה השייכות לכל הגוף. עניין הבישום הוא בסגנון המקובלים תיקון המידות הקשות הצרות והפיכתן למידות טובות, כמו הבושם שנותן בדבר בעל ריח רע שקשה לעמוד לידו והוא מתקנו ומוציאו מהמצב הדחוי למצב חדש רצוי. עניין הקדושה מגלה כי יש נעימות של טעם טוב וריח טוב גם בחומר שבעצמותו גס וטפל.
הריח הטוב המעיד על הפנימיות הנעימה יש בו הוכחה על הטוב והקדושה השרויים באותו החומר. מובן מאיליו שעוסקים במה שריחו טוב מצד עצמו ולא על ידי טיפול מלאכותי. זהו גם העניין הנזכר בחז"ל ( במס' שבת) שבמתן תורה נתמלא העולם בריח השושנים העדין המעיד על הקדושה שפשטה בו.
ב. עניין ההנאה מהאכילה ושתיה, הוא ההצטרכות לחומר, ואילו ההנאה מהריח הטוב עניינה השמחה וההסתפקות מהבחינה הפנימית העצמית
של העצם, והכוונה לכושר הקליטה של התוכן הרוחני הטוב והנעים שבאותו עצם. וזהו עניינם של הצדיקים המתייחסים לפנימיות הטוב ולא לחיצוניות, בבחינת "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל".
ג. לא ראיתי את הבני יששכר אבל אולי כוונתו שהחודשים הם המגלים את הבחינות הפרטיות שבשנה. כמו שחודש אדר עניינו השלכת לאחר הקור, ויש שמגלים אביב וזיו וקיץ וכדו'…, לפי זה בחינת החודשים מקבילה לאברי האדם, שכל אחד מגלה סגולה וכוח פרטי, ובכללות כולם הם הכלים להופעת הנשמה בעולמנו. ואם הזמן נועד ונברא לצורך האדם, הרי שיש הקבלה בין החודשים לאברים. וחודש אדר הוא המתאים לחוטם, כי בחוטם יש שני נקבים המתאחדים כאחד, וזאת מצאנו בחודש אדר שיש בו שני אדרים ועניינם אחד. ואם שליחות החודש לגלות את בחינת הריח, דהיינו פנימיות הטוב הגנוז בחומר לכן נתגלו בו פעולות הצדיקים המיוחדים, שגילו את אור ישראל גם בגלות ושמותיהם רמוזים בריח הטוב כי זהו עניינם ושליחותם.
ד. עניין התפילה לגלות את החיבור שיש בין האדם לבורא. וזהו פנימיות האדם החפץ בטוב הפנימי המאיר את החיים, וזהו דוגמת הריח הנעים המגלה את הטוב הפנימי הנמשך אל הטוב הכולל במקורו העליון.
ה. ענין הריח הטוב הוא לגלות את הנעימות המסתתרת בתוך החומר, ובזאת היא מעידה שעצמותו היא טובה ונעימה אע"פ שהיא נראית כבעלת חומר הידוע בחולשותיו. ע"פ הנראה מהתורה בפשט הדברים גן העדן עם כל מעלתו יש בו איזה קשר פנימי עם החומר העולמי ומדרגותיו, וע"כ נזכרו בו מושגי החומר כמו נטיעת העצים שבתוכו, והיות פירותיו טובים למאכל, וכן הנהר שהיה משקה אותו ועוד. ריחו הטוב של גן העדן כפי שמוזכר בברכת יצחק ליעקב בהריחו את ריחו כריח השדה אשר ברכו ה' (גן עדן), מעיד על החומר בצורתו המתוקנת האידיאלית כפי שהיה לפני החטא.
אבותינו ע"ה זכו לחיי קודש כאלה שגם גופם התקדש כנזכר במילים בשר קודש המיוחסות להם, וכן כידוע שהיו רגילים להשבע ע"י מגע בגופם, כשם שנשבעו בחפצי קדושה, ומתוך כך הם עצמם בבחינת גן העדן.
במוצ"ש בשעה שהשבת שקידשה אותנו בגופנו ע"י מצוותיה, סעודותיה ותענוגותיה הקדושים, וכאשר אנו עוברים אל החול המכאיב, אנו נעזרים בריחות הבושם המשיבים את הנפש, ויש בהם תמצית מתמצית נועם ה' שנזרע בגן עדן.
