מובא בגמרא במסכת שבת פח ע"א:" "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם… אמר רבא אעפ"כ הדור קיבלוה בימי אחשוורוש."
מסביר על כך הרב בעין אי"ה (שבת ב עמוד 192) שישנם שני יסודות בתכונת עם ישראל:
א. היסוד הטבעי שבקדושה ב. יסוד הבחירה החופשית.
מרגע שעמדו רגלי אבותינו על הר סיני אזי התגבר בישראל רק היסוד הטבעי של הקדושה ויסוד הבחירה החופשית כמעט ולא בא לידי ביטוי. ורק "בהשתערות רוח עועים של שכרות נוראה אשר ליצרא דע"ז ביסודו, היה אפשר לצאת אל הפועל מן תואר של בחירה בישראל " כלומר הירידות הטבעיות גרמו ליסוד הטבעי שבקדושה להחלש .(וזה היה במיוחד בימי אחשוורוש וההתנהות מסעודתו של אותו רשע) וממילא זה גרם ליסוד הבחירה החופשית להתגלות. רק אחרי התשובה שבאה לאחר גזירתו של המן שאז עמ"י גילה ב"פעולה בחירית הבאה מהכרעה חפשית שבנשמה" את היסוד הקדושתי שבו, אזי התברר למפרע ששני היסודות האלה מתגלים ביחד ולא סותרים האחד את השני,(שעד אותו מעשה דבר זה היה מוטל לכאורה בספק, האם עמ"י יגלה בפעולה בחירית את היסוד הקדושתי שלו). ואז "קיימו מה שקבלו כבר".(וע"ש שהרחיב בדבר הזה).
א"כ אנו רואים שפורים מבטא עלייה מהותית בדרגה, שמתבטאת לא רק בקבלת התורה מרצון גרידא אלא הרמוניה בין שני יסודות מרכזיים של עמ"י: הקדושה הטבעית והבחירה החופשית.
ולפי"ז אולי ניתן להסביר את עניין מלחמת עמלק וקשרו המהותי לפורים; כידוע המלחמה נגד עמלק אינה כמו מלחמה נגד כל עם אחר.אלא זוהי מלחמה של קדושה בטומאה.עמלק התנגד למציאות של הופעת קדושה בטבע.("היה חותך מילותיהם וזורקן כלפי מעלה"{רש"י,סוף פרשת כי תצא בשם המדרש}) הרב מסביר באגרות (ח"ג אגרת תתח) את עניין מחיית עמלק בתור "זיכוך כל ערכי המציאות בכל המערכות המסובלים ממשא הסיגים של זוהמת הרשעה", ז"א עמלק התנגד להופעת קדושה במציאות ע"י הבחירה החופשית של האדם. רק מתוך המלחמה בעמלק והנצחון המהותי של עמ"י ניתן להגיע לאחדות מלאה של שני היסודות.
מרן רה"י מזכיר את דברי הגמרא במסכת מגילה ט"ז ע"ב:" "ליהודים הייתה אורה"-אורה זו תורה",ואומר שגם לפני אחשוורוש הייתה תורה, אבל לא היה אור של תורה,מכיוון שלמדו בעצלתיים, למדו תורה מתוך חלקיות. ולעומת זאת לאחר פורים בנ"י קבלו את התורה מרצון, מתוך שלמות של היסוד הבחירי והיסוד הקדושתי הטבעי,ואז נוצר אור של תורה.(עיין מה שהרב כותב בעולת ראי"ה ,תלה, לגבי "להדליק נר של חנוכה", שישנם כמה אורות באומה:תורה, נבואה, חכמה, צדק, גבורה, שמחה, חסד, אהבה. ונכון לעכשיו האורות האלה נראים לנו בפרטיותם- כל אחד לעצמו. אבל כאשר יש פירודים אין הקדושה מתבססת בעולם, ולכן בסופו של דבר יכירו כולם שהכל בעצם נר אחד.ואולי זה מה שמרומז פה במילה "אורה"- הרמוניה של תורה בלי פירודים,אור אחד.וע"ש).
מכאן ניתן להסביר את עניין השמחה בפורים,שבא לידי ביטוי ביין דווקא. כמו שמובא במסכת מגילה בדף ז ע"ב: "אמר רבא מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ומעיר שם רש"י בד"ה: "לאיבסומי"-להשתכר ביין. הרב ב"מוסר אביך" (פרק א-לימוד היראה, מדרגת האדם בשמחה ובטוב לבב), מבאר את עניין השמחה. "ועל דבר שהוא למעלה ממדרגתו בעצם,ועם כל זה הוא יפה וטוב לו ודאי שראוי לשמוח"- עניין השמחה בא לידי ביטוי כאשר אדם עומד לפני עליית מדרגה- עדיין לא הגיע למדרגה הזאת אבל יחד עם זה הוא מרגיש קרוב אליו, ולכן בפורים אנו מצווים לראות את עצמינו עולים ממדרגה של התגלות יסוד אחד בלבד בעמ"י,להתגלות של שני היסודות;יסוד הקדושה הטבעית,שמוטבע בעמ"י ויסוד הבחירה החופשית שמגלם אותו. ואנו מצווים להגיע לשמחה הזאת מתוך יין-"נכנס יין-יצא סוד". תכונת היין היא לגרום לחיצוניות האדם לבטא את פנימיותו,וכך גם עמ"י בזמן המן בעזרת החיצוניות הנראית (יסוד הבחירה החופשית) מבטא את פנימיותו(יסוד הקדושה הטבעית).
יה"ר שנזכה לגלם במעשינו היום-יומיים את יסוד הקדושה הטבעי שמוטבע בנו, ומתוך ימי הפורים נגיע לאורה של תורה-הרמוניה של תורה.
