פרשת ויקהל פקודי – פרשת החודש
הגר"א שפירא זצ"ל
פרשה זו, פרשת החודש, החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ראש וראשן הוא לכם. פרשה זו ניתנה לישראל בהיותם בתוך טומאת מצרים. וכתב הריטב"א בהגדש"פ, כי היתה התגלות שכינה בזמן אמירת פרשת החודש הזה, מלבד ההתגלות שכינה בליל יציאת מצרים, ויסוד דבריו הוא כמ"ש בגמ" בסנהדרין (מב.) המברך את החודש בזמנו כאילו קיבל פני שכינה, דכתיב הכא החודש הזה לכם וכתיב התם זה קלי ואנוהו. אותה התגלות שבקריעת ים סוף היתה גם באמירת פרשת החודש. ובזה יל"פ מש"כ בהגדש"פ "יכול מראש חודש" ומה הקס"ד לספר ביצי"מ מר"ח ניסן. ונ"ל ע"פ האמור, כיון שהתגלות השכינה וניצוצי הגאולה החלו כבר מר"ח, באמירת פרשה זו, קידוש החודש שניתן במצרים, מבטא את כוחם של ישראל למעלה מהטבע. כידוע מדברי הירושלמי כתובות פ"א, שסנהדרין בכוחם לשנות את המציאות הטבעית, [ע"ש לגבי קטנה פחותה מבת ג"] וזו ההקדמה ליציאתנו ממצרים, שנבחרנו לעם שיש עמו הנהגה חדשה, וע"ז אנו משבחים: אלו לא הוציאנו ממצרים הרי אנו משועבדים וכו", לולי יציאת מצרים היינו נתונים למציאות הטבעית שבעולם.
ובפרשת פקודי (מ" א") מבואר כי הקמת המשכן היתה "ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את המשכן", וכמוש"כ הרמב"ן, כי עם הקמת המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם ואז נחשבו גאולים, ור"ח ניסן הוא תחילת התגלות השכינה, וע"כ הקמת המשכן שהוא גמר הגאולה ע"י השארת השכינה בו.
ובפרק (ל"ה ד") ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה. וצ"ב פשיטא שיצאו, הרי משה סיים דבריו. ונ"ל דמלמדנו שהיתה ניכרת על פניהם מהיכן יצאו, היה ניגר שיצאו מלפני משה- הכרת פניהם ענתה בהם.
ובימים אלו, לומדי התורה מתחילים את ימי בין הזמנים. כהפסקות שניתנו למשה להתבונן בין פרשה לפרשה (רש"י ריש ויקרא) צריך שיהיה ניכר שיצאנו מלפני משה, מעיסוק תמידי בתורת משה,
"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" ופרש"י: למחרת יום הכפורים. השפעה של רוחניות ניכרת ומתבטאת גם למחרת, יש מחר שהוא לאחר זמן. לא רק לאותה שעה, אלא גם לאחר יציאתם מלפני משה.
הקב"ה יזכנו להיקהל גם למחרת, ולהיות דבקים בתורתו, ויהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה, וישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה לגאולה שלמה.
