בס"ד
שיחת מו"ר ראש הישיבה
הגאון הרב יעקב שפירא שליט"א
יום ירושלים תשס"ט
ברשות רבותי הרבנים ברשות הרמי"ם אנשי הצבור, הקהל הקדוש ואחרונים חביבים התלמידים.
בפעם הראשונה שעמדתי פה לדבר ביום ירושלים, היה זה לפני 12 שנה, היה עפ"י מה שציווני אבי מורי זצ"ל, באותה סיטואציה כמו היום, שרה"מ הגיע לישיבה וכבדנו אותו בכבוד גדול כנאה וכיאה, בלי פקפוקים ובלי תהיות. מפני שאנחנו מאמינים, וכך חונכנו, לשמור על כבודה של מדינת ישראל, וכבודה היא גם הכבוד שלנו, ולא היו לנו מעולם שום ספקות בנושאים האלה, ולא רק זה, אלא אנחנו מתפללים, וחוזרים ומתפללים, שאלה שנבחרים לנבחרי צבור תהיה להם באמת סע"ד, ובמיוחד בימים טרופים, שנה טרופה כזאת ש"על עמך יערימו סוד ויתעצו על צפוניך".
המהר"ם בן חביב שהיה רבה של ירושלים, כותב בספרו על ר"ה על הנאמר במשנה "וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שישראל משעבדין ליבן לאביהן שבשמים היו נוצחין".
במה זה תלוי, בזמן שישראל משעבדין או בזמן שמשה מרים את ידיו? אם זה תלוי בזמן שמשעבדין שיהיה כתוב רק השעבוד, ואם זה תלוי בידיו של משה רבנו, וכי משה רבנו היה חייב להוריד את ידיו שח"ו לא יגבר ישראל? אומר המהר"ם בן חביב, שאנחנו צריכים לדעת שכל אדם שנבחר להנהיג בכל מישור שהוא, הוא שואב באמת את הכוח שלו להרים את הידיים ע"י זה שהצבור נותן לו כוח, ואם ח"ו יש לפעמים חולשה בצבור זה גם מחליש את אלו שעומדים בראשם. זה מה שאומרת המשנה בזמן שישראל משעבדין ליבן לאביהן שבשמים אז משה רבנו מנצח, מפני שברגע שרואים שידיו של משה רבנו לא מורמות כלפי מעלה אז זה סימן שאנחנו לא באמת משעבדין ליבנו לאבינו שבשמים, וכך כותב השפת אמת במילים אחרות אותו רעיון בשבת זכור תר"ן על המשנה הזאת וכי ידיו של משה עושות מלחמה.
וזכרנו באותו מעמד מה שכתב הגר"א מפני מה זכה בנימין בנו של יעקב אבינו שיבנה המקדש בחלקו מפני שהוא היחיד שלא השתחווה לעשיו ומשום כך זכה למקדש שהוא גאון עוזנו.
בשעה שיהושע בן נון יצא למלחמה הראשונה על א"י, נפל חלל אחד, יהושע נפל על פניו והתפלל להקב"ה "מה נעשה לשמך הגדול" יהושע הרגיש שהוא פעל בשם ה", "בשמך הגדול" , ואם יש ח"ו איזה כשלון או איזו שהיא חולשה זה כאילו פגיעה בשמו הגדול, ולא רק בנו. לכן דרשו חז"ל במסכת סנהדרין (מד, א) על הכתוב בספר משלי ""ועשיר יענה עזות" זה יהושע", שאמר "ומה תעשה לשמך הגדול". "עשיר יענה עזות" אין הכוונה שיהושע היתה לו איזו עזות במובן השלילי של המילה, אלא שיהושע היה מלא זכויות, ולכן היה לו גם את הזכות לקבול כלפי הקב"ה. כך מפרש ה"יד רמה" בסנהדרין, והוא כותב שמי שלא מפרש כך עתיד לתת את הדין.
"ועשיר יענה עזות" הכוונה היא שהיות והיה מדובר על לשם שמים, "למען שמך הגדול" ושמדברים על שמך הגדול יש מושג שנקרא עזות דקדושה, החלטיות, וזו היתה שפתו של יהושע בתחילת המלחמה על א"י. ולכן חז"ל אומרים במקרה ההפוך "ושברתי את גאון עוזכם", זה ביהמ"ק. בעל הטורים כותב: "גאון עוזכם" זה בגימטריא ירושלים, מפני ששבירת העוז זה בעצם שלב של הנסיגה שהיא תחילת נפילה ח"ו. ירושלים שאחד הכינויים שלה הוא "עיר עוז לנו" לא בכדי נאמר עליה "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים", "עומדות" הכונה עמידה יציבה בלי גמגומים וכפי שיאה וכפי שנאה לעיר הזאת.
הערב כפי שהעיר הרב שטינר שליט"א דיברו הרבה על ירושלים, ושלא לחלק את ירושלים, ולשמור על שלמות א"י, וב"ה הרבה הבטחות קרובות למציאות בע"ה. הזוהר כותב שכל א"י מקופלת מתחת ירושלים, שירושלים היא הכוח המעמיד והמייצב של כל הארץ הקדושה, ולפיכך שאנחנו אומרים ""והנצח" זו ירושלים" הרי ודאי שכלול בתוך אמירה זו "כי נצח היא נחלתנו", וכל הדבורים הנכונים על ירושלים, בעצם אמורים להיות כלולים גם על כל א"י.
הרבה תוכניות היו לאומות העולם על ירושלים, כולם כעלה נידף. ירושלים ב"ה עומדת לדור ודור, ואנחנו לא זוכרים אפילו את השמות של כל אותם שרים, וכל אותם אישים מאומות העולם, שהציעו כל מיני הצעות משונות יותר או משונות פחות על מה שאמור להיות בירושלים.
הרמב"ם בזבחים בפיה"מ כותב "כי לא יטוש ה" עמו ונחלתו לא יעזוב", "נחלתו" הכוונה על ירושלים מפני שיש בה קביעות של קדושה וקיומה לעולם, אנחנו אמנם לא באנו עדיין "אל המנוחה" אולי באנו במידה מסויימת "אל הנחלה", אנחנו עדיין צריכים באמת להתאזר בגבורה ולשאוב באמת מעוזה של ירושלים, מהיציבות והעמידה בשערי ירושלים, שלא להתכופף ולא להרכין את הראש גם כשיש לפעמים איזהו שהם "מסעות של צלב" הרי על זה דרשו חז"ל במסכת מגילה (ו, א) "אמלאה החרבה", כשזו קמה זו נופלת, ולא בכדי הגמ" במעילה (יז, ב) אומרת "שאל מתיא בן חרש את רשב"י בעיר רומי מנין לדם השרץ שהוא טמא וגו"" זה מקום מיוחד שהגמ" אומרת ומדגישה לא רק את השאלה אל גם את מיקום השאלה, "מנין לדם השרץ שהוא טמא" את השאלה הזאת כמו שהגמ" מדגישה צריך לשאול בעיר רומי, והדברים ידועים.
כשאנחנו מתפללים על ירושלים, אנחנו אומרים נוסח מיוחד שאין בשאר התפילות, "בונה ברחמיו ירושלים, אמן", לא מצינו בברכות אחרות שאדם יאמר את הברכה וגם יאמר אמן על ברכתו, מלבד הברכה הזאת על ירושלים, משמע מכאן שעל מה שקשור לבנין ירושלים לא צריך להמתין ולחכות עד שאחרים יסכימו, עד שאחרים יעשו ויפעלו, אלא המברך עצמו, מי שהוא בעצמו מצפה לבנין ירושלים הוא זה שאמור להיות הראשון שיענה אמן, שיהיה הראשון לשותפים בבנין ירושלים.
הרב זצ"ל כותב באגרות ח"א: ח"ו שלא להקטין מעלת ירושלים כנגד שאר ערי ארץ הקודש שהרי זהו ממש איסור הבמות כי דוקא ירושלים כוללת את כל א"י ולא עיר אחרת וא"כ בכלל ירושלים נכלל גם קדושת חברון, ומקום קדושת חברון הוא מצד ירושלים, וזה מה שכתב רבנו בצלאל אשכנזי בתשובותיו שאם אין ירושלים ח"ו אין חברון, וראיה לכך בדברי חז"ל, "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבת ירושלים" ולמדים זאת מהפס" "ואשיב את שבות הארץ", משמע שא"י וירושלים הם כחדא מחתא הם קשורים בעבותות של אהבה שאינן נפרדות ועליהן נאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה" מירושלים". "דבר ה"" כותב הגר"א על הפס" הזה בישעיה, ""דבר ה"" זו הלכה, "דבר ה"" זו אגדה, "דבר ה"" זה הקץ".
ביום הזה שהוא יום חשבון הנפש של העיר הקדושה הזאת, אני חושב שראוי להזכיר את מעשיו ודבריו של מי שהיה הרב ראשי לא"י הרב הרצוג זצ"ל, בשעתו שפורסם הספר הלבן ובין היתר היה מדובר בו על הקמת מדינה בלשונם פלסטין, קרא הרב הרצוג באותו יום לכינוס גדול בביכ"נ "ישורון" בירושלים ובין דבריו הוא הזכיר את הפס" "אתה הוא האלוקים לבדך וכל ממלכות הארץ עבדי ה" אזנך ושמע", לאחר מכן קרע הרב את הספר הלבן ואמר כך: הספר הלבן נהפך לכתם ואני חושש ח"ו שעוד יהפך לכתם אדום, [וכך נהג אחריו בנו חיים ז"ל בעצרת האו"ם שהחליטה להשוות את הציונות לגזענות, והוא אמר בשעתו שהוא הושפע ממה שאביו עשה על פתחו של בית הכנסת ישורון]. האירוע הזה עם הרב הרצוג היה יום לאחר פרסום הספר הלבן ביום כ"ט באייר. יום ירושלים שהוא בעצם היום שבו פורסם הספר הלבן בשעתו הוא בעצם התיקון האמיתי לספרים לבנים שכאלו, לנו יש ב"ה את ספר הספרים, והתנ"ך הוא מפת הדרכים שלנו, וכל ההסכמים באשר הם כלולים בתוכו ממנו לא נגרע ועליו לא נוסיף.
ירושלים שלנו נקנתה ע"י דוד המלך בדמים, בדמים בתרתי משמע, נקנתה גם בדם בניה כמו שהגמ" אומרת בסנהדרין (עב, א) בדמים קננהו, [ואמר לי אבי מורי פעם בשמו של ר" אהרון קוטלר שאחרי מלחמת סיני ר" אהרון קוטלר אמר שלפי דעתו יש לו ספק האם מותר להחזיר את המקום, מפני שזה לא גרע מכל דמים קנהו של גזלן, אם דמים זה נחשב לקנין אז בדמים קנהו], ובשבילנו ירושלים נקנתה, לצערנו גם בדמם הרותח של שמונת הקדושים הי"ד.
אנחנו עומדים לפני חג מתן תורה, אנחנו נזכיר לעצמנו בכל פעם מחדש שכל חלק וחלק מא"י יש לו שייכות לחלק אחר בתורה, כפי שהבאנו בשנים קודמות בשם בעל הערבי נחל, והשפת אמת בפרשת בלק כותב כל גרגיר וגרגיר בא"י יש לו כנגדו נפש אחרת של יהודי וככל שנתחזק כולנו כאיש אחד בלב אחד בכנוס כל הכוחות אשר בתוכנו שעל זה חז"ל דרשו "כינוסו וכנוס בניו הצילו" אותו, את יעקב ובניו, בלי החרמות מצד כל שהוא, מתוך אמונה במה שכתב החת"ם סופר בדרשותיו שקדושת הקרקע בא"י היא יותר גדולה מקדושת שמים שנמצאת באיזה שהוא מקום בחו"ל.
כך נזכה בעז"ה לקיום התפילה של "ותחזינה עינינו בשובך לציון", "ותחזינה עינינו" אין הכוונה לראיה גשמית בלבד, אלא לראיה מלשון של חזון "לכו חזו מפעלות אלוקים, ראו חזו וכו" בתהילים, ראיה שלא משועבדת לא למגבלות של זמן ולא למגבלות של מקום. גם בתנ"ך מצינו שמלך ארם בא להילחם הנביא ביקש מהקב"ה שהוא יפקח את עיניו של הנער, אותו נער שפחד כשהוא גילה שמסביבו יש רבים משונאי ישראל, התפלל הנביא שהקב"ה יפקח את עינו, וכשהוא פתח את עיניו, ראה אלפי סוסי אש מסביב למחנה. (עיין מלכים ב פ"ו) וראה מה שכתב בעל החובת לבבות בשער חשבון הנפש פ"ג החשבון העשירי: ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים ובמעלה הרמה ממעלות הצדיקים ויראה מאין עין וישמע מבלי אוזן וירגיש בענינים מבלי חושים.
אנחנו מייחלים לאותו היום שהכותל המערבי הוא לא רק יהיה רק הכותל של הבית השני, אלא יהיה הכותל הראשון של הבית השלישי "דברו על לב ירושלים", "לב ירושלים" אלו ת"ח, "אני ישנה ולבי ער", אומרים חז"ל "אלו ת"ח" אלו הם שתפקידם האמיתי לצקת תוכן רוחני, הם ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, אלו שגם בכל מציאות קודרת לא נחלשת בהם האמונה בחוסנה של כנסת ישראל, וגם בזמן ששממו עליה אויבכם, באזורים מסוימים אנחנו עדיין מייחלים כר"ע בשעתו. אנחנו עדיין מיחלים בכפלים לשלטון של מלוכה וממשלה שידעו שאת כל כוחם הם שואבים מהמלוכה והממשלה לחי עולמים.
וכותלי ביהמ"ד הזה, בעז"ה, ימשיכו להעיד ולהקרין על החוסן הרוחני מתוך שעבוד לאבינו שבשמים ומתוך אמונה אמיתית כי הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, ואור חדש על ציון תאיר במהרה בימינו.
