שיחה לפרשת שופטים

המצוה של מינוי שופטים ושוטרים היא מצוה לכלל ישראל היושבים בא"י, למנות שופטים סמוכים המושכים את סמכותם מדור לדור עד למשה מסיני, זוהי מצות הכלל.

אולם יש למצוה זו גם משמעות לפרט, כניסוח הכתוב תתן לך בכל שעריך. והוא החיוב המוטל על כל אדם למנות לעצמו שופטים על שעריו הוא. שכן יש לו לאדם שערים, שעל ידם הוא בא במגע עם הסובב אותו – העינים והאזנים, השערים שבהם הוא מתרשם מהעולם, הפה הרי הוא הדרך שבה מבטא הוא את אשר עמו. על אלה מצוה התורה "תתן לך…"

ואם הדברים נכונים לכל השנה, משמעות מיוחדת יש לימים הללו, החודש הזה שהוא חודש הסיכום וחדש התיקון ואף חודש ההכנה. וכפי מידת ההכנה, כן ההשפעה על הימים הנוראים, וכן התוצאות לכל השנה. שופטים – לעין שלא תסתכל מה שלא צריך, כשם שיש להסתכל במה שכן צריך, "והאר עינינו בתורתך". יש משמעות מיוחדת לבני תורה ולאלה אשר זכו להכנס לשערי הבית הזה.

"כבני מרון" – פירוש אחד בני אמרנא, פירוש אחר כחיילות של בית דוד. יש שעוברים ביום הדין כעבור הכבשים בדלת של הדיר. אין הם מכוונים את הליכתם ואת עבירתם, הם נדחפים, הם נסחפים, לא יודעים מאין לא יודעים לאן. אבל יש כחיילות של בית דוד, המכירים את מקומם, היודעים את תפקידם, היודעים את יעודם.

ישיבה אין לה שוטרים ושופטים בדרך כלל, התלמיד עצמו בן התורה הוא היודע לשפוט את עצמו, הוא היודע לבחון את דרכו ויעודו בתור אחד מחילותיו של בית דוד, של מלכות ישראל. ובתור שכזה יש לדעת להוקיר את הזמן ולתרום למען האוירה הכללית, אוירה של טהרה וקדושה, אוירה של התמדה, ושל רצון עליה. והרי הקב"ה אומר: פתחו לי פתח כפתחו של מחט וכו'. נדע, שבאותה מדה שתהיה אתערותא דלתתא תבוא גם אתעורתא דלעילא.

ובהתרוממות ציבור בני התורה, אשר יכירו את אחריותם כלפי הכלל כולו, גם הקב"ה יתעורר למדת הרחמים על כלל ישראל להכתב ולהחתם לחיים טובים של גאולה וישועה.