מצות שנת השבע, תכנה וענינה
רבת פנים היא מצוה זו של "שבת הארץ" שאנו מתחייבים בה עם כניסת השנה החדשה – שנת תשמ"ז הבעל"ט. אמנם חיובה בה בזמן הזה אינו אלא מדרבנן, ועל כן רישומה מצומצם, מכל מקום אין אנו פטורים מלהתעמק בהלכותיה, ולרדת לעומק מהותה וענינה.
במקוריותה היא באה להטיל חותם של מלכות שמים על החיים החברותיים של כנסת ישראל בארץ ישראל באותה מתכונת שיום השבת מכוון לפרט ברשות היחיד שלו. הן כך נאמר על יום השבת: "ויום השביעי שבת לה' אלקיך", וכיוצא בזה נאמר על שנת השבע: "ובשנה השביעית שבת שבתון לארץ – שבת לה'".
ראש לכל יש בזה הכרזה קבל כל עמי העולם כי "לה' הארץ ומלואה". ומכאן, שגם אותן ששת שנות שבהן זורעים ונוטעים, קוצרים ובוצרים, אין זה אלא ממתנת הבורא ועל פי הדרכתו ובכפוף לציוויו. כי אין העולם הפקר, כי בורא עולם אשר יצרו, ואשר נתן כוח ושכל טוב לאדם למשול בו. רק אז יש לו זכות קיום, אם ידע לשמור על חוקי המוסר האלקי אשר לפיהם נבראו שמים וארץ. ובהתאם לזה ניתנה לנו שנת "שבת שבתון" שבה נמחיש את בטחוננו בחי העולמים, ואף הוא לא ימנע ממנו את גילוי השגחתו וציווי ברכתו בשנה הששית ולא יחסר לחמנו בשנת השבת.
* * *
"גבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו", חז"ל דרשו כתוב זה על ישראל האוזרים עצמם בגבורה עילאית לשמירת מצוה זו, אשר נפלאת היא בעיני כל אומה ולשון, לאמור – העשיה והשמיעה, הלא הוא "הנעשה ונשמע" שאפיין וציין את עם ישראל בעמדו במעמד הר סיני לקבל התורה, עשיה ושמיעה זו היא המוצאה את ביטויה גם בקיומה של מצוה זו. ושמא משום כך מצאה התורה לנכון לציין במיוחד באשר למצוה זו את קשרה למעמד המיוחד הזה ככתוב בה: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר".
העשיה והשמיעה, והקדמת העשיה לשמיעה הוא סוד ייחודו של עם ישראל וסוד ייחודה של תורת ישראל. כי אם רוצים שרעיונות האמת והצדק אכן ידריכו אותנו בכל מערכות החיים יש לעמול לחוקם על לוח הלב למען ייהפכו להיות חלק ממהותנו. וזה ניתן להשיג על ידי המעשה. מערכת חוקי הטבע ומערכת חוקי המוסר נראין לנו מבחינה שטחית כמערכות נפרדות ובלתי קשורות זה בזה. רק אמונה עמוקה שהכל מרועה אחד ניתנו, ושעל כן בהכרח שיש קשר נסתר ביניהם, הוא פוקח את העינים לרווחה ומשכיל את הלב לראות במוחש כי אכן כך הם הדברים. ובכדי לזכות בפתיחת עינים זאת יש לעבור את מבחן המעשה. כן הדבר שאשר ליום השבת. וכן היה היעוד לשנת השבת. האם אין כל שומר שבת מרגיש זאת בחייו הפרטיים ? האם אין אנו רואים את משנה הלחם המוענק לשומר השבת עוד מלפניו, ממש כמו שהיה עם המן במדבר אשר לא הרבה המרבה ולא המעיט הממעיט! וכמה נואלים הללו החושבים להבנות מחורבנה של השבת, שבועטים במתנה הטובה שהוענקה לעם ישראל. להפוך את הפרוטה לעגל מסכה, להשתחוות לו ולהפוך את החיים לחיי בהמה וחיה אשר עיניה לאבוסה וזה כל תוכן חייה.
ובאופן מורחב יותר היה המכוון באשר לשנת השבת. "עושי דברו" הוא המבחן, ו"לשמוע בקול דברו" הוא השטר. לשמוע במובן של הבנה, לראות את האור הגדול הגנוז במצוה זו בברכה אשר תעניק ובהשפעה אשר לה על חיי האדם מישראל.
* * *
הן צורת החיים העיקרית אשר חזתה התורה לישראל בארצו היא – "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו", דהיינו, חיי איכר הנהנה מיגיע כפיו וקשור עם אדמתו, נהנה מזיו השדה משבולת הפורחת, מאילן מלבלב ומבעלי החי אשר בנחלתו. אמנם חיים אלה בריאים וטבעיים הם, אך תורה מה תהא עליה? האם נועד האיכר היהודי להיות מטומטם ומגושם, ורק יחידי סגולה יזכו לאור התורה ונועם זיו החיים הרוחניים? כן אמנם הדבר באומות העולם, אשר רוב רובו שקוע בהבלי הבלים ומאומה אינו נושא בעמלו. והנה באה התורה במצוה זו ופותחת בפני האיכר היהודי דרך השתלמות. שש שנים יעבוד אדמתו, ובשנה השביעית יקרא דרור לנפשו, ישים את אתו ומחרשתו במחסן, והוא יתפנה ללימוד התורה, כל כפר יהודי, כל ישוב נידח ומרוחק מהמרכזים יהפך לישיבה. קול התורה יתרונן בכל רחוב ובכל פינה ילמדו ארחות חיים, ילמדו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ילמדו מה לעשות בטוב וברכה אשר העניקו לו מן השמים, ילמדו איך לנצל את השפע החמרי למען יהפך למזון רוחני, בזה יקוים הכתוב "וכל בניך לימודי ה'". ואז בתום השנה, והיה סיכומה מעמד ה"הקהל" אשר המנהיג של מלכות ישראל – המלך יקריא לעם את דברי התורה!
* * *
עוד מגמה ניתן לראות במצות שבת הארץ, והיא תיקון העיוותים בחיים החברותיים המצטברים עם הזמן. בכניסת ישראל לארץ אמנם נתחלקה על בסיס של שויון "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו". אך במשך הזמן רבות מן הסיבות אשר האחד זכה לברכה ואחר לא הצליח ורבו ההבדלים. האחד עלה מעלה והאחר ירד מטה. ובזה, נוסף על הבדלי המעמד, הדבר מכניס קנאה ושנאה וצרות עין ומריבות ותהפוכות. באה שנת השמיטה ומוחה, ולו באופן זמני, את ההבדלים אשר צצו ועלו במשך הזמן. הנה פותח עשיר הנכסים את כרמו המטופח את אילנותיו נושאי הפרי ואין ניכר שוע בפני דל כולם ללא כל הבדל מעמד רשאים ליהנות מטוב הפירות שנשתבחה בהם הארץ. ושמא על ידי זה גם הנחשל יאזור אונים יילמד יתר חריצות בראותו הברכה אשר בעמל כפים. כן מלווה על מצות השמטת הקרקע גם השמטת החובות (שכן הפרוזבול לא קיים בהיות השמיטה מן התורה). נמצא גם אם שקע העני בחובות והיתה לו השמיטה למפלט, למען יוכל לפתוח דף חדש בחייו…
* * *
פנים חדשות, ארץ חדשה נפתחת לפני האדם מישראל אחר שנת השבת. וכשחוזר הוא אל חיי העבודה שוב אינו אותו אדם. גם אם בשש השנים הקודמות לא השכיל מספיק, שנת השבע נפחה בו חיים חדשים. כזאת היה היעוד של שנת השמיטה בישראל.
עכשו חסרנו כל זאת. מכל מקום ראו חכמינו ז"ל ברוח קדשם צורך לתת לנו שריד כמעט בדוגמת שביעית בזמן הזה, שיהא לנו לזכר למה שאיבדנו ונשתדל בכל עוז לחתור לחידוש ימינו כקדם. נזקקים אנו כיום לדרכי היתר שונים, אם ע"י היתר המכירה הידוע ואם בדרכים אחרות. נשתדל בכל האפשר לייחד עצמנו ללמוד ההלכות הללו, על כל פרטיהן ודקדוקיהן למען נחמוד את יופי המצוה הזאת, ונתפלל להחזרת עטרה ליושנה.
