לקראת החודש הזה לכם ראש חדשים בו מתחדשת הבאת הקורבנות מתרומה חדשה, משמיעין על השקלים באחד באדר. להכין את עצמנו להתחדשות פני האדמה בחודש האביב שומעין אנו את פרשת השקלים ומתחילים להכין את מחצית השקל שלנו שתצטרף עם כל חצאי השקלים לאגודה אחת לתרומה לה'. ודווקא מחצית השקל, אחד ממאה מערכו של העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ועד בן ששים שערכו חמישים שקלים (אלשיך). אותו אחד ממאה כמעשר מן המעשר אנו מרימים לה', וכמעשר מן המעשר שערכו קצוב ואין בו מדיני העין היפה והעין הרעה כך בשקלים אלו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אותה נקודת קודש הקבועה שאינה במידת הנדבה היא שניתנת ומכשירה את סדרי העבודה בבית אלוקינו לשנתנו הבאה, כשכל נפשות ישראל נותנים את תמצית חייהם, את הראשית, להכשיר את השראת השכינה בישראל.
שקלים אלו לא ניתנים במידת הנדבה אלא "בחמשה ועשרים בו כופין את מי שלא נתן עד שיתן וכל מי שלא יתן ממשכנין אותו ולוקחין עבוטו בעל כרחו ואפילו כסותו" (רמב"ם). כח הכרחיותו מתעצם עד כדי כך שכל קטן אפילו שאינו מצווה אם התחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק, שמשנתגלתה נקודת החובה הקבועה וקיימת, שוב אינה מתבטלת.
"היסוד הטבעי שבקדושה שמפעים בחוזקה בנשמתן של ישראל אינו מניח את היסוד של הבחירה להתגלות" (הרב). אך גם שקלים אלו כאשר נפגשים עם חודש אדר בו חזרו ישראל וקבלו את התורה ברצון, מתגלה גם בהם היסוד הרצוני ומכריזים על השקלים כבר באחד באדר כדי שלא לדחוק את ישראל. "ומכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו… ובחמשה עשר בו תובעין בנחת ומי שלא נתן אין כופין אותו ליתן " (רמב"ם). ומתאחדין הם ההכרח והרצון.
מכח הקדמת ההכרזה והתחלת ההכנה את תרומת ה', מתגברין ישראל על שקליו של המן ששקל עשרת אלפים ככר כסף ע"י עושי המלאכה . חמישים שקלים כנגד כל אחד מששים רבוא מישראל (מהר"ל). נתן הוא את ערכו הנאמד של כל אחד מישראל. ובגסותו חשב שיוכל לשלוט על ישראל ולהקיף את מדתם. במדתו העמלקית תפס את המציאות כמפורדת "אף שמודה במציאות של הקדושה, תפיסתו היא שיש הבדלה בין החול והקודש, והינם מפורדים זה מזה" (הרב) – שאף שיש קודש במציאות אבל הווית החיים עצמה אינה דורשת את ה'. להבנתו המלכות בישראל אינה כסא שלם אלא כס ללא אל"ף ללא ראשית. המלכות שהיא הרצון בהתערותא דלתתא אינה קודש לה'. אך חכמים ברצון קדשם תקנו להכריז על השקלים כבר בראשית החודש עוד לפני הגיע זמן החיוב והכפייה, כדי שנזמין את עצמנו ומצדנו נגלה את שייכותנו אל הראשית של חיינו, אל יסוד החמישים הגלויים שעליהם ניסה לשלוט המן. נברר שחפצינו הוא אל הפנימי הבלתי גלוי שמשקלו עשרה גרה כנגד עשרת הדברות. ונודיע כי "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו", וכך התברר במלכות אחשורוש שאין לראשית גויים עמלק שום שלטון על ישראל אפילו לא על גופם.
