הרב בנימין פלהיימר
ברצוני לברר ולהציג את השיטות במעמדו של ולד שנולד מביאה ראשונה של כהן לאיסורי עריות. האם נגדיר שכיון שהוא אינו חלל, כמו שהגמ' בקידושין אומרת "אין חללה אלא מאיסורי כהונה בלבד", וממילא הוא כהן כשר; או שמא נאמר שכיון שהוא ממזר אע"פ שאינו חלל הוא גרוע ממנו ונפקע מדין כהונה. בהשקפה ראשונה נראה לומר שפסול ממזר אינו קשור לכהונה וממילא כיון שהוא מוגדר כבנו לכל דבר כמבואר במשנה ביבמות ממילא הוא יהיה כהן (יאכל בתרומה, יעלה לדוכן וכו'). אולם נראה שכמה ראשונים והרבה אחרונים הבינו שהוא לא כהן כלל.
הגמ' במס' מסכת קידושין (עז:) אומרת:
"כהן הבא על אחותו – זונה משוי לה, חללה לא משוי לה, חזר ובא עליה – עשאה חללה".
המאירי על הגמ' אצלנו כותב:
"כהן שבא על אחותו עשאה זונה ולא חללה עד שהנולד ממנה ממזר ולא חלל ואוכל בתרומה לדעת המכשיר ממזר בתרומה אחר שאינו חלל כמו שביארנו בשביעי של יבמות במשנה רביעית אלא שלדעתנו ממזר כזר גמור הוא ואינו אוכל כמו שכתבנו שם וכמו שאמרו שם בהדיא בראש הפרק והרי ממזר דאינו אוכל ומאכיל וצריך לפרש בזו עשאה זונה ולא חללה עד שהנולד ממנה ממזר ולא חלל שאם בא על הכהנת עשאה זונה ולא חללה ואם בא עליה ביאה שניה הוא או אחר עשאה חללה והנולד ממנה חלל".
רואים שהמאירי הבין שממזר אע"פ שהוא לא חלל הוא עדיין זר גמור ודחה את אלה שרצו לומר על פי הסוגיה ביבמות שממזר לא מוגדר כחלל ויכול לאכול בתרומה.
ב] ועיין ברשב"א (בשו"ת ח"א סי' אלף רא):
"שאלת עוד כהן הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אותו הולד אוכל בתרומה או לא? מי אמרינן אין חלל אלא מאיסורי כהונה והאי ודאי לאו אסור כהונה וכו'. או דילמא איהי גופיה נמי הויא חללה בגמר ביאה. דאי לא תימא הכי כרות שפכה לא יפסל בביאתו. אלמא תנן פצוע דכא וכרות שפכה נשיהם לא יאכלו…
ומ"מ אפילו מביאה ראשונה היא פסולה לכהונה וולדה פסול. ולא תימא דווקא בבא על חייבי מיתות ב"ד דהולד ממזר לכולי עלמא. אבל בא על חייבי כרתות שאין הולד ממזר כדברי ר' יהושע. אלא אפילו לר' יהושע שויה זונה וולדה פגום דגרסי' בפרק החולץ (דף ע"ד ב') אמר רב יוסף אמר רבי שמעון ברבי הכל מודים בבא על חייבי כרתות שהולד פגום. מאן מודים רבי יהושע. ואף על גב דאמר רבי יהושע אין ממזר מחייבי כרתות נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי מק"ו מאלמנה. מה אלמנה לכהן גדול שאין אסורה שוה בכל בנה פגום. זו שאסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום. וכי תימא איכא למיפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון דבא עליה עשאה זונה".
כלומר רואים ברשב"א שהבין שממזר ודאי נחשב פסול ולומד זאת מק"ו מאלמנה לכהן גדול.
הרמב"ם (איסו"ב פי"ט ה"ה) כותב:
"כהן הבא על הערוה מן העריות חוץ מנדה או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה כמו שביארנו… לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה…".
צריך לברר למה הרמב"ם לא כותב מה דין הולד הנולד מן הערוה? המגיד משנה מסביר שהרמב"ם חיפש בהלכה זו ולד כשר אבל לא מצא אלא ולד שנולד משומרת יבם אבל בחייבי כריתות הולד ממזר. רואים שהמגיד משנה הבין בדעת הרמב"ם שהולד פסול לכהונה ולכן הרמב"ם לא כתב אותו משא"כ הולד הנולד משומרת יבם, וכן העיר הח"מ בדעת הרמב"ם. (אמנם עדיין אפשר להבין שהוא יהיה כהן שפסול לחיתון עם כהנים אחרים ולכן הרמב"ם לא כתב אותו ואין ראיה ברורה לענ"ד מהמגיד משנה, וכן מצאתי בס"ד שכעי"ז הבין בשו"ת משנה הלכות (ב,כה) במגיד משנה).
לעומת זאת נראה בגר"א (אה"ע ז סקנ"ג) שהבין ברמב"ם שהוא כשר לגמרי שכתב "אזיל (הרמב"ם) לשיטתו שס"ל דפ' שם והלכתא נכרי כו' אפילו לכהונה…". כלומר, הבין הגר"א שכמו שהרמב"ם פסק שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לגמרי, ודחינו את הק"ו מאלמנה לכהן גדול (יבמות מה.) כך הדין בנידון שלנו שהוא כשר לכהונה לגמרי. (הגר"א מאריך להוכיח שהעיקר להלכה לא דעת הרמב"ם אלא כדעת הרא"ש שמבין שהק"ו נשאר והוא פסול לכהונה וכמו שפסק השו"ע בסימן ד).
המנ"ח (מצוה רסד סקי"א) כותב שבפשיטות נראה שהוא כהן כמבואר במשנה ביבמות וכן הסברא נותנת שהוא בנו לכל דבר. אולם לומד ברמב"ם כמו הגר"א, כלומר כיון שהרמב"ם סבר שהק"ו של הגמ' ביבמות לא נפסק להלכה ממילא כל איסורי ביאה שאינם קשורים לכהונה הולד יהיה כשר לכהונה. וכן מביא שהרי"ף והרמב"ן הסתפקו האם הק"ו מאלמנה נפסק להלכה ואם כן יוצא שיש לנו כמה ראשונים שסוברים שהוא כהן.
ולכן מכריע המנ"ח שהוא ספק כהן כיון שזה תלוי במח' הראשונים האם פוסקים את הק"ו.
על דברי המנ"ח יש להעיר שלוש הערות:
1. מניין להחליט שדעת הרמב"ם והרי"ף מבוססת גם על הק"ו? זה שהרשב"א הוכיח משם לא מכריח להסביר כך ברמב"ם.
2. יוצא שהשו"ע שפסק בסימן ד (סעיף ה וסעיף יט) את דברי הרא"ש שהוא פסול יסבור גם שהוא לא כהן (או שנחלק בין הדין של סימן ד ש עוסק בדין ולד שנולד מגוי ואשה ישראלית האם הוא יכול להתחתן עם שבט הכהונה לבין מקרה של כהן שבא על ערווה שאע"פ שהוא ממזר עדיין לא יצא משבט הכהונה).
3. הסיבה שגוי ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר לכהונה היא שרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי, לפי זה נוכל לומר שבמקרה של כהן שבא על אחת מהעריות הטעם הזה לא שייך וממילא יהיה פסול גם למי שמכשיר בגוי ועבד שבא על בת ישראל.
4. דעת רבינו המאירי כדעת הרמב"ם שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לגמרי ולעומת זאת אצלנו בסוגיה המאירי כותב במפורש שהוא זר גמור. יוצא שלדעת המאירי ודאי שאין הכרח בהשוואה של המנ"ח.[1]
בספר יד דוד (ח"א ס: בהג"ה) הביא ראיה מירושלמי יבמות (פרק ו הלכה ב (דף לה:)) שם הגמ' מציעה ללמוד גז"ש לקיחה לקיחה שכמו שבעריות הולד ממזר כך גם באיסורי כהונה הולד ממזר ועל זה שואלת הגמ': "אמר ר' יוסה ליידא מילתא איתמר חלל לא? דממזר רוב מן החלל". ופירשו הקרבן העדה והפני משה שכוונת הירושלמי שממזר חמור מן החלל וא"כ למה היה צריך להיות כתוב לא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא כבר ממזר וזה יותר גרוע מן החלל (וממילא נדחית הגז"ש).
אמנם הרשב"א (יבמות מה. ד"ה וכולהו) והריטב"א (יבמות מה. ד"ה והא) דייקו מהירושלמי ביבמות (פרק ד הלכה טו) שדווקא בת של חייבי כריתות תפסל ותיהיה פגומה לכהונה ואילו ולד זכר יישאר בכהונתו[2]!
הטור אה"ע (ז, יד) מעתיק את הגמ' והפרישה שואל מה הנפק"מ שאינו חלל הרי הוא ממזר? ועונה שיש נפ"מ לעניין התראה ומלקות. לכא' רואים מדבריו שברור לו שהוא לא כהן (כעי"ז כתב גם הב"ח).
השו"ע (ז, יד) כותב:
"כהן שבא על אחת מהעריות, או על יבמה לשוק, ונתעברה מביאה ראשונה, אין הולד חלל, אבל עשאה זונה…".
הח"מ (סקכ"ג) והב"ש (סקל"ז) מביאים את הפרישה והב"ח ומצדדים בדעתם שאכן אין נפ"מ וכיון שהולד ממזר ודאי שגרוע מחלל וממילא עולה מדבריהם שהוא לא מוגדר ככהן. וכן נראה בערוך השולחן וכ"כ הבית מאיר בתור דבר פשוט שלא יכול להיות כהן שהוא ממזר והביא את שו"ת הרשב"א שהזכרנו לעיל. הט"ז (סקי"ד) מקשה את קושיית הפרישה ומתרץ שיש נפ"מ לעניין אכילת תרומה ולעניין טומאת מת שיש ספק בממזר כהן. כלומר הט"ז הבין שהוא מוגדר כספק כהן.
בפרי מגדים לכא' יש סתירה שכן כותב:
"והוי יודע כהן שבא על הממזרת או חייבי כריתות ונתעברה מביאה ראשונה אין הוולד חלל, ואף שהוא מפסולי קהל, ולפי זה אפשר נושא כפיו, ועיין אה"ע [סימן] ז' סעיף י"ד כהן שבא על עריות כו' כתבו החלקת מחוקק ובית שמואל, אות כ"ד [בחלקת מחוקק] ואות ל"ז [בבית שמואל], דאין נפקא מינה. ולכאורה נפקא מינה לפתוח ראשון ולישא כפיו דכהן הוא. ובחלקת מחוקק שם דגרע מחלל, ובב"ח [אה"ע שם יח, א ד"ה כהן] דאין כשר, ומכל מקום י"ל דלאו זר הוא".
כלומר רואים שהבין שהוא כן מוגדר ככהן. אולם בספר גינת ורדים (בסוף הפתיחה ד"ה עוד אבאר) כתב שאינו מוגדר ככהן אם הוא ממזר
השו"ע באו"ח (קלה, ט) כותב:
"וכן לא יעלו שני לויים זה אחר זה, כדי שלא יאמרו שאח מהם פגום".
הב"ח (אות ד) והפרישה (אות ו) וכן המגן אברהם (סקי"ג) [וכן הביא המשנ"ב] ביארו שהחשש של לוי פגום שאביו נשא ממזרת ופסליה לזרעיה מקדושת לויה. (דבריהם מבוססים על רש"י בגיטין נט: ד"ה "דמוחזק לן" שכותב: "היינו פגמא דאמרי אבוה נסיב ממזרת או נתינה מן הגבעונים… ואחליה מקדושת לויה והוי ישראל פסול…"), נראה שהם סברו שלא יכול להיות כהן שהוא לוי אלא הוא מחולל מקדושת הלויה והופך להיות במעמד של ישראל וא"כ אפשר לומר שק"ו שהם יסברו שכהן ממזר מחולל מכהונתו ויהיה מוגדר כישראל[3]. [וכן בס"ד ראיתי בקובץ הערות (סימן מד) שהוכיח מגמ' בערכין לג: "ואשר יגאל מן הלוים ולא כל הלוים פרט לבן לוי ממזר…", והוכיח שאם ממזר אין לו קדושת לויה ק"ו שאין לו קדושת כהונה].
הרמ"א באו"ח (רפב, ג) כותב שממזר יכול לעלות לתורה. רעק"א על המקום מביא את המג"א ואומר שבתור לוי הוא לא יכול לעלות כי חולל מקדושתו וכן כותב הברכי יוסף (רפב אות ח) בשם הבית דוד שממזר לא יכול לעלות בתור כהן או לוי כי חולל מקדושתו ואפילו כשאין כהנים לא יכול לעלות ראשון. רואים שגם האחרונים הנ"ל נקטו באופן פשוט שכהן שהוא ממזר מוגדר כזר ומחולל מקדושת הכהונה. (אמנם היה ניתן לחלק בין עליה לתורה שהיא עניין של כבוד הציבור כמבואר בגיטין נט ולא חלק מדיני כהונה ממש אבל מפשטות דבריהם של האחרונים נ"ל נראה שנקטו שהסיבה היא שמחולל מקדושתו ולא כבוד הציבור.)
טעם נוסף להגדיר שהממזר לא כהן מובא בקובץ הערות (סימן מד) שכותב שכיון שממזר יצא מקדושת קהל ממילא יצא גם מקדושת כהונה וכן הוכיח מדברי הריטב"א ביבמות (דף נג:):
"ממזרת שהיא בת כהן, כיון שאמה הייתה זונה ונפסלה מהכונה ומן התרומה, בתה נמי נפסלה מתרומה, כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה…".
וע"פ דברי הריטב"א ביאר את המגיד משנה בהבנת הרמב"ם.
סיכום
בהא נחתינן ובהא סלקינן שיוצא מרוב הראשונים המאירי, הרשב"א, הריטב"א, הרמב"ם להבנת המ"מ, (הרא"ש להבנת המנ"ח וממילא גם השו"ע והגר"א שפסקו כרא"ש) ורוב האחרונים פרישה, ב"ח, ח"מ , ב"ש, בית מאיר, מג"א, ברכי יוסף, רעק"א, קובץ הערות, חזו"א (אה"ע סימן טו אות יח), משנ"ב ועוד ששכהן ולוי שאביו ממזר מחולל מקדושתו וממילא אינו כהן ולוי, ולכן ודאי שלא יכול לעלות לתורה בעליית כהן או לוי וכן לא יכול לשאת את כפיו. לענ"ד אינו צריך לצאת מבית הכנסת בזמן שהשמש קורא לכהנים כיון שהוא לא עולה מחמת הספק וממילא לא נחשב כעובר על עשה ועוד שיש כאן כבוד הבריות.
הרמב"ם, להבנת הגר"א והמנ"ח, פסק שהוא כשר לגמרי (וכן דעת "יש מכשירים" במאירי), לדעת המנ"ח גם לרי"ף הוא יוגדר כספק. מי שהגדיר אותו כספק זה הט"ז. לגבי ספק ממזר הכרעת המנ"ח שכיון שמותר לבא בקהל הוא מוגדר ככהן כשר ולא כספק חלל.
כיון שיש פה ספק בדין (וכן השו"ע לא כתב באופן מפורש) ודאי שלא נוכל להתיר לו להינשא לפסולי כהונה או להיטמא למתים (זאת בלא להתחשב בדיעות הפוסקים שמגדירות את הכהנים בימינו כספק כהנים ואכמ"ל).
[1] יש להעיר שבאופן כללי המאירי בפירושו על הש"ס צמוד מאוד לרמב"ם ואם הוא חולק עליו הוא בדר"כ מציין זאת ואילו אצלנו לא הזכיר אפילו ברמז שהוא חולק על הרמב"ם.
[2] המהדיר על הריטב"א בהוצאת מוסד הרב קוק האריך לבאר את החילוק בין בן לבת.
[3] אולם מצאתי בספר דרך אמונה של הגר"ח קנייבסקי הל' שמיטה פרק יג הל' ח בביה"ל שרצה לחלק בדעת רש"י בין לוי שבא על ממזרת הולד פסול לבין לוי שבא על חייבי כריתות שהולד יישאר לוי ונשאר בצ"ע.
(מתוך החוברת פניני העזר – בהוצאת כולל הדיינות בישיבת מרכז הרב, תשעט)
