גאולתן של ישראל[1]
בפרשת שמות אנו רואים לראשונה כיצד הוא סדר גאולתן של ישראל.
משה רבינו מצטווה ע"י הקב"ה ללכת אל העם ולבשר שהגיע זמן הגאולה, וכשאנו מתבוננים בפסוקים אנו רואים שהדרך לגאולה השלימה רצופה בקשיים וקושיות לא מעטות הן מצד משה והן מצד העם.
גילויי ה' בסנה
כשהקב"ה מתגלה אל משה בסנה הוא מבקש ממנו ללכת ולומר לעם כי פקד ה' את עמו. על כך שאל משה בראשונה- ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם? אך לאחר מכן כשהקב"ה מבקש ממשה ללכת ולאסוף את זקני ישראל ולבוא לפני פרעה לבקש ממנו להוציא את ישראל ממצרים, אומר אז משה- והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'.
אך אם נלך על פי ההיגיון היה על משה לשאול בתחילה- והן לא יאמינו לי, שלא ידעו האם אכן נגלה אליו ה', ורק לאחר מכן לשאול- מה שמי, שלאחר שיאמינו שנגלה אליו ה' ישאלו לשם ה'. מדוע אם כן שינה משה את הסדר.
בשורת הגאולה
אלא שהעניין הוא בבשורה אותה משה צריך לשאת באזני העם.
בתחילה ה' מצווה אותו לומר לעם- פקוד פקדתי, וזו גם הבשורה לה כולם מחכים והיה ידוע להם שאיש לא ישתמש בה עד שיגיע הזמן האמתי. ולכן וודאי שיאמין העם למשה אך העם ירצה גם לדעת מי הוא ה' וכיצד הוא מנהיג אותנו לצאת ממצרים.
אך כאשר ה' מצווה את משה יחד עם הזקנים לבקש מפרעה לצאת לדרך של שלושת ימים, משה חושש שמא העם לא יאמין לו ואף יאמר לו שלא נגלה אליו ה'. וכל זאת משום שאיש לא אמר להם שיציאת מצרים היא רק לדרך של שלושת ימים.
הבטחת ה' לאברהם
כדי להבין את פשר הכפילות בבשורת הגאולה צריך לחזור להבטחה הראשונה שנתנה לישראל על כך- בברית בין הבתרים.
כאשר שואל אברהם את הקב"ה במה אדע? ה' משיב לו- ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם… ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי. ובכך יוצר הקב"ה את התכנית לגאולה בשני מישורים מקבילים.
מצד אחד יצאו עם ישראל ברכוש גדול כפיצוי על העינוי והעבדות.
ומצד שני הגוי אשר יעבידו אותם יענשו על מה שהתעמרו בעם ישראל.
ומכיוון שהקב"ה מודיע זאת לאברהם בידיעה ברורה, משמע שלא ניתן להשלים הגאולה בלא שני חלקים אלו, בה.
ולכן כאשר הקב"ה פונה אל משה בתחילה הוא מבשר לו על החלק הראשון הנוגע לגאולתן של ישראל ועל כך אכן העם מאמין ואף מודה ומשתחווה. אך על החלק השני של הפירעון שנפרע הקב"ה מפרעה- קשה הדבר למשה ולעם והם אף לא שומעים למשה המדבר עמם על כך.
אך מדוע העם לא שומע למשה בעניין זה של שלושת הימים?
ידיעת ה' שגילה יתרו
כאשר יתרו מגיע ושומע את השמועות על יציאת מצרים ומלחמת עמלק הוא אומר- עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים, כי בדבר אשר זדו עליהם. כך שהידיעה שיודע כעת יתרו את ה' היא ממש ההבטחה שהבטיח ה' לאברהם- ידוע תדע ומה שאמר ה' למשה וידעתם כי אני ה'. שע"י יציאת מצרים נתבררה אמיתות מציאותו של הבורא.
וכשנתבונן בעניין נראה שהדבר שהביא את יתרו לדעת את ה' היה העונש שנתן ה' למצרים- באותו דבר בו הם בקשו לפגוע בישראל הם עצמם נפגעו. אך לא רק כמידה כנגד מידה כי אם דבר גדול יותר.
המצרים הביאו על עצמם את מכותיהם אחת אחר השנייה.
לולי שהיו רודפים אחרי ישראל הרי שלא היו טובעים בים, וכן על זו הדרך בכל המכות כולם.
אשר התעללתי במצרים
הדבר העיקרי שגרם למצרים להתנהג כך היה משום שהם ראו שגם עם ישראל לא מבין את הנהגת ה' עדיין ועל כן הם לא שומעים אל משה ופרעה אף מדגיש זאת באזני משה.
כך שאם עם ישראל היה ישר מאמין בה' ושומע למשה לא היה לפרעה יכולת לטעון שמרפים הם את ידי עושי המלאכה בעם כיוון שהעם לא מרגיש נרפה כי אם גאול. אך כעת העם מרגיש שאין זו העת ולא זו הדרך ועל כן יוצאים הם נצבים בפני משה ואומרים לו שלא הגיע זמן הגאולה.
וזה מה שאומר הקב"ה למשה בתחילת פרשת בא- אשר התעללתי במצרים. והכוונה בזה היא לכל מי שנמצא כעת בארץ מצרים. הן ישראל והן המצרים.
לעם ישראל הקב"ה הראה את עניין שלושת הימים ולמצרים הוא נתן את המכות.
אלה גם אלה טרם ידעו את ה', כיוון שלא הושלמה הגאולה ולא הגיע סוף זמנה.
דבר זה יכול לעשות רק מי שמנהל את העולם ומנהיגו.
משגיא לגויים- ויאבדם
ולכן הקב"ה משגיא לגויים ומאבדם- שהרי הזהיר אותם כבר בהתחלה על כך שאם לא ישחררו את ישראל הם יוכו במכת בכורות. ובכך גרם הקב"ה למצרים שלא לשחרר את ישראל עד לקבלת המכה בעצמה.
שלולי שהזהירם על כך והיה בא משה ונותן מכה אחת פתאום- וודאי שהיו המצרים נבהלים ומשחררים את ישראל. אך כאשר הם יודעים שלא הגיע הזמן של המכה המאיימת ביותר אזי יכולים הם להמשיך ולהתעמר בישראל כאילו לא קורה דבר.
וזה מה שאומרים עבדי פרעה לו- הטרם תדע כי אבדה מצרים. ולמרות זאת פרעה לא שת לבו לזאת, משום שהוא עדיין מלך ואין לו סכנה מידית.
בדרך זו הוביל הקב"ה וסיבב סיבות שיפלו מצרים מכה אחר מכה עד שבאה מכת בכורות.
ובאותה העת בה נענשו מצרים היו ישראל עדיין משועבדים וטרם זכו לגאולה המובטחת. ולמרות שבכל מכה הייתה גם הרווחה לישראל הם לא הרגישו שהם בעיצומה של הגאולה, וכמו שאמר משה- והצל לא הצלת את עמך.
כור הברזל
וזאת משום שכחלק מהעונש למצרים היו צריכים ישראל לעבור גם כן כור היתוך שהכשיר אותם בסופו של דבר לעבוד את האלוקים על הר האלוקים כבר לאחר שלושה חודשים מיציאתם ממצרים. וזה האות הגדול ביותר שכל מה שעבר עליהם בין זמן ביאתו של משה בפני פרעה ועד למעמד הר סיני- היה תהליך הכשרה והכנה לקראת עבודת ה'.
על פי יסוד זה ניתן להסביר מדוע הורע מצבו של העם במצרים דווקא לקראת יציאתם וסוף שעיבודם.
בהתחלה כשבא משה לפרעה מיד הוא גוזר על העם שילכו לקושש קש לתבן והעם נפוץ על כל פני הארץ, ודבר זה הכשיר את העם לדעת להעריך את המשקל והכמות המדויקת שעליו להביא כל יום לנוגשי מצרים ושוטריהם- וכאשר הם באו להקים את המשכן, ידעו עושי המלאכה להעריך את הכמות הנצרכת לצורך ההקמה כבר לאחר יומיים בלבד.
קושי השעבוד הכשיר את העם כך שיכלו לסיים את מלאכת המשכן כבר לאחר שלושה חודשים.
מושיען של ישראל
גם משה רבינו הוכשר למנהיגותו בדרך הזו.
שכן משה רבינו גדל בבית פרעה ולומד ממנו את כל טכסיסי המלוכה ומיד לאחר מכן הוא הולך ומולך במדין עד שהוא שב למצרים ומנהיג את העם.
וכחלק מהנהגת ה' ופעולותיו במצרים הוא מראה לאצטגניני פרעה שעתיד להיוולד מושיע לישראל אך הם לא יודעים האם הוא מישראל או ממצרים וזאת משום שמשה נולד לאמו שאף מניקה אותו אך זה נעשה בבית פרעה כשבת פרעה מגדלת אותו.
וכדי למנוע את צמיחתו של המנהיג שיושיע את ישראל המצרים גוזרים גזרה שאף חרצה את דינם- להיות נידונים במים.
ומכוון שהמצרים עובדים לנילוס, בכך הם חשבו להתחכם למושיען של ישראל, שאלוהיהם יגבר עליו חלילה- ובדבר אאשר זדו עליהם, שנפרע מהם ומאלוהיהם דווקא בדבר בו הם ניסו לפגוע בישראל.
זכר ליציאת מצרים
מסיבה זו כל המצוות הם דווקא זכר ליציאת מצרים ולא זכר לבריאת העולם.
שכן אין איש שהיה בזמן הבריאה אף לא אדם הראשון שנוצר רק ביום השישי. ועל כן כל מה שאנו נוכל ללמוד מהבריאה יהיה רק בגדר אמונה.
אך את יציאת מצרים ראו כל עמי הארץ ואף הגויים הודו על כך, וכמו שאמר יתרו. ולכן אנו יכולים על ידי יציאת מצרים לא רק להאמין בה' כי אם גם לדעת את ה'.
שההפרש בין אמונה לידיעה נמצא בקשר של האדם לעניין.
כל אדם מאמין שהוא בנו של הוריו ואין הוא יכול לדעת זאת באמת כיוון שלא היה בר דעת בעת הלידה.
אך כל הורה יודע שאכן זהו בנו כיוון שראה אותו יוצא לאוויר העולם.
הידיעה היא חלק מהאדם עצמו וכמו שאומרת התורה על חיבור האיש והאשה- ואדם ידע את חוה אשתו. לעומת זאת האמונה היא חיצונית לאדם. לכן אנו מאמינים בדבר, אך יודעים את.
וידעתם כי אני ה'
ומכיוון שאין ידיעה לחצאין, לא ניתן היה להגיע לכלל הכרה וידיעת ה' ביציאת מצרים לולי שהיו בה את שני הדברים- ישועת ישראל והדין במצרים. ורק לאחר השלמת שני החלקים ניתן היה לדעת את ה' כיוון שראינו כיצד הן עם ישראל שוחרר מעול המצרים והן המצרים נענשו ושני הדברים נעשו בו שמנית באותה הפעולה, וכמו שאמרו ישראל על ים סוף- ימינך ה' תרעץ אויב שהיא אותה ימינך ה' נאדרי בכח. וכמו שפרש"י שהקב"ה הציל את עם ישראל באותה יד ימין בה גם נפרע מהמצרים. ודבר זה הוא ההוכחה הגדולה ביותר שאכן הקב"ה מנהיג את העולם ומשגיח עליו בכל פרט.
וכימי צאתנו ממצרים מראנו נפלאות שבאותה הישועה של הקמת המדינה נפרע הקב"ה מהאומות כאשר הם מרימים ידם כנגדנו.
ובזאת יבחנו האם לעזרנו או לצרנו הם.
וכשם שהיו מבין האומות חסידים המכירים בגדולתם של ישראל כיתרו ראש הגרים כך גם בימינו יש מהאומות המכירים בכוחנו ומחזרים לפתחנו, ויזכו הם כמו שזכה יתרו להיות מאלו הפועלים עם א-ל ויטלו שכרם.
יזכנו הקב"ה להשלים את גאולתנו ופדות נפשנו וידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
[1] שיחה זו נמסרה בישיבת מרכז הרב בשבת פרשת שמות תשע"ח
