ותצא אש
לאחר חנוכת המשכן שנעשתה ביום א' בניסן שהוא היום השמיני לימי המילואים, הופעת השכינה התעכבה מלהגלות.
משה רבינו מודיע לעם ישראל שהשכינה תרד רק כאשר ישמש אהרון בכהונה- זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא עליכם כבוד ה'.
כאשר ניגש אהרון ומתחיל את עבודותיו טרם יורדת השכינה ונותרה רק עבודת הקטורת שעל מזבח הזהב.
אהרון מבקש ממשה רבינו שיכנס עמו להיכל על מנת ללמדו על מעשה הקטורת וכן על מנת שיתפלל יחד עמו על הורדת השכינה לישראל ולמשכן.
באותה השעה חיכו גם בני אהרון נדב ואביהו מחוץ להיכל, אך הם נכנסו להקטיר קטורת ובזה הם מתו על הקרבתם אש זרה אשר לא ציווה ה'.
בדברי חז"ל ישנם מספר הסברים לחטאם של נדב ואביהו. החל מהקטרת קטורת שלא נצטוו עליה כפשט הפסוק, שנכנסו שתויי יין, גלויי ראש, מחוסרי בגדים. ובמדרש אחר נאמר שהם לא לקחו עצה אחד מהשני, לא נשאו נשים והורו הלכה בפני משה רבם.
בפרשת המקושש שהתורה לא גילתה את שמו נחלקו חז"ל במסכת בבא בתרא מי הוא. ר"ע אומר מקושש זה צלפחד, ועל כך אמר לו רבי יהודה בן בתירא- עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק.
ובוודאי כאשר מדובר בחטאם של נדב ואביהו השאלה קשה אף יותר. היתכן שהם חטאו בכל אותם חטאים? ובאם לא חטאו כיצד זה מעמיסים עליהם חטאים לא להם.
אם נתבונן היטב נראה שאכן כל חטאם הסתכם בהקריבם אש זרה לה' אשר לא ציווה אותם, אך היה בדבר סניפים נוספים בחטא זה.
משה ואהרון נכנסו יחדיו לשתי מטרות האחת לימוד חקטרת הקטורת והשנייה לצורך תפילה על כך שתרד השכינה למשכן.
מכיוון שהאש טרם ירדה מהשמים, חשבו נדב ואביהו שמשה ואהרון מתו בהיכל, ממש שכשם שקורה עם כהן גדול ביום הכיפורים, אם הוא אינו ראוי לכך. ועל זה אמרו חז"ל שנדב אמר לאביהו- מתי ימותו שני זקנים אלו ואני ואתה ננהיג את הדור.
כל אחד מהם בנפרד חשב שעליו להיכנס ולמלא את ידיו כמחליפו של אהרון אביהם, ככהן גדול.
אך הם לא היו נשואין ולכן לא התייעצו עם נשותיהן שבוודאי היו אומרות להם- תשאל את אחיך מי משניכם ראוי להיות המחליף, ומסיבה זו הם גם לא התייעצו האחד עם השני.
כאשר הם לקחו איש מחתתו, היה זה לאחר שכבר נאכלה החטאת שהוקרבה בתחילת היום וכל דרך אכילה יש שתיה עמה כדרך שהמלכים אוכלים. וכעת שהם נכנסים להיכל זה לאחר ששתו יין אף שפחות מרביעית, והיה בדבר משום שתויי יין.
לשיטתם שהם כעת הכהן הגדול היה עליהם להסתפר ביום זה כיוון שתספורת כהן הדיוט היא פעם בחודש וכך גם הם הסתפרו לפני שבוע בתחילת ימי המילואים, אך תספורת כהן גדול היא כל שבוע כשהמשמרות מתחדשות. אהרון אביהם אכן הסתפר באותו היום אך הם לא עשו כן ולכן נחשב הדבר כפרועי ראש.
גם בבגדים הם היו מחוסרי בגדים, לשיטתם. שכן כהן גדול משמש בשמונה בגדים ואילו הכהן ההדיוט רק בארבע.
כאשר הם נכנסו להיכל הם רואים את משה ואהרון עומדים על מזבח הקטורת ומתפללים על ירידת האש. מכיוון שהם לא חזרו לאחוריהם ואף שראו האחד את השני, הם הורו בזה הלכה בפני משה רבן.
כיוון שהם נכנסו באותו הרגע ירדה האש ושרפה אותם אך אותה ירידה ממש השכינה את השכינה בישראל.
על כך אמר משה לאהרון הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל כל פני העם אכבד. שכעת כולם רואים שנדב ואביהו היו גדולים ממשה ואהרון שכן רק כניסתם להיכל הורידה את האש אך גם בזה הם התקרבו יתר על מידתם ונשרפו בכך.
אהרון מצווה מיד אח"כ ע"י משה שלא לצאת מאוהל מועד וכל בית ישראל יבכו עבורו את השריפה אשר שרף ה'. ואכן אהרון נודם ולא מדבר.
גדולתו של אהרון בכך היתה לא רק בעצם השתיקה כי אם גם במה שהוא ראה את שריפת בניו ובכל זאת הבליג על העניין. בשכר זה נתייחד עמו הדבור בפרשת שתויי יין, כרמז לכך ש"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש", וניתן לו הדבר בדרך של כבוד על ידי הפרשה המדברת בעניין היין.
שני בני הארון הנותרים אלעזר ואיתמר זכו ונשארו למרות הגזירה שנגזרה על אהרון בכילוי בנים, משום שהם קבלו עליהם את הדין ושתקו, כמו אהרון אביהם.
יחד עם זאת הם נצלו גם בעקבות קבלתם את הנהגת משה ואהרון עליהם, וכמו שאומר רש"י על מה שקצף עליהם משה- אינו בדין שנשיב על כך בפני אהרון אבינו.
וזאת משום שנדב ואביהו הרגישו שתפילת משה ואהרון לא מספיקה להשראת השכינה ועל כן הם נכנסו לקודש פנימה אך אלעזר ואיתמר כן סמכו על תפילת משה ואהרון. מסיבה זו תפילת משה עליה נאמר- וגם בעד אהרון התפללתי בעת ההיא, הואילה אכן לשני הבנים שסמכו על תפילתו אך לא הואילה למי שלא סמך עליה.
ומאז בכל יום כיפור עלינו להתאבל על מות נדב ואביהו ולהרבות בהורדת דמעות על כך, כדי שנהיה בכלל אלו שהתפלל עליהם משה והואילה תפילתו ביום הכיפורים שלאחר חטא העגל ועל כך אנו שבים ומבקשים בכל שנה ושנה.
זכו נדב ואביהו להיות המוציאים לפועל של השראת השכינה בישראל ואנו תפילה להמשיכה בכל דור ודור ובכל בית ובית בישראל.
