האם מותר מדי פעם לחנות בחניית כחול-לבן שאמורים לשלם עליה כסף למשך זמן מועט בלי לשלם?

האם מותר מדי פעם לחנות בחניית כחול-לבן שאמורים לשלם עליה כסף למשך זמן מועט בלי לשלם?
הלכה, הלכה:חושן משפט, הרב מנשה צימרמן, רבנים, שיעורים

בס”ד

חנייה בכחול לבן/ הרב מנשה צימרמן

שאלה: האם מותר מדי פעם לחנות בחניית כחול-לבן שאמורים לשלם עליה כסף למשך זמן מועט בלי לשלם?

תשובה: יש להימנע מלחנות בכחול-לבן בלי לשלם אפילו לזמן מועט. אם חנה ולא שילם – אינו צריך שוב לשלם (אא”כ העירייה דורשת זאת במפורש). אם קיבל קנס חייב לשלם אותו מן הדין.

תשובה בהרחבה:

לפי החוק במדינת ישראל, כל עירייה רשאית לקבוע את הסדרי החנייה בשטחים הציבוריים. ברוב המקומות (מלבד ערים מסוימות) חוק העזר העירוני קובע שיש לשלם על חנייה בכחול-לבן וכן שמשך החנייה שם מוגבל בזמן. אי עמידה בחובה זו, עלולה לגרור חיוב מוגדל (קנס). חובת התשלום מעוגנת בכמה סברות הלכתיות:

א. יתכן שהשטח שייך לעירייה בבעלות קניינית גמורה, ולכן ישנו איסור של גזל קרקע אם משתמש בשטח זה שלא כהוראת בעליו. אין לטעון שקרקע אינה נגזלת[1] כיוון שלהלכה ישנו איסור בדבר[2]. אבל למעשה נראה שאין זה הטעם העיקרי[3]. חובת התשלום תתבסס אם כן על הטעמים הבאים.

ב. יתכן שהעירייה נחשבת כשליח ואפוטרופוס שיש לו רשות להחליט החלטות הקשורות לממון הציבור לצורך טובת הציבור (כדין ז’ טובי העיר)[4].

ג. דינא דמלכותא דינא, ולכן יש להתחשב בהוראות העירייה כיוון שהם מעוגנות בחוק של מדינת ישראל[5].

למרות הטעמים האמורים, יש שיטה הסבורה שחנייה קצרה וארעית ללא תשלום אינה נוגדת את ההסברות המוזכרות ואין לאסור זאת מן הדין[6]. נבאר שיטה זו, ואחר כך נעיר עליה.

לפי דעת רבים מן הפוסקים התוקף של דינא דמלכותא דינא והן של העירייה מבוסס על הסכמת הקהל והציבור[7]. כתוצאה מכך, יש מקום לומר שהחוקים יהיו תלויים בעובדה שהציבור נוהג כך[8]. במקום בו המנהג אינו תואם לדין המלכות – יש ערעור בתוקף של החוק. כך אולי עולה מדברי הרמ”א[9] שכותב שמושל העיר הוא הקובע לגבי השימוש בשטחים הציבוריים “ולפי עניין המנהג”, משמע שהחלטת המושל מחייבת משום מנהג. במקרה שלנו מדובר על מנהג רווח והגיוני, וגם אנשים כשרים וישרים נוהגים בו, ולכן יש מקום לומר שמנהג העולם מייצג את הוראת החוק למעשה. חשוב להדגיש, ישנם מקרים רבים בהם גם אם הציבור לא פועל לפי החוק עדיין ברור שדין המלך מחייב ואין זה אלא מנהג שוטים, ואין בדברים אלו משום היתר כללי “לעגל פינות” ח”ו.

יש להעיר על שיטה זו שני הערות. ראשית, כיום בעקבות השימוש בתשלום סלולרי התופעה של אי תשלום  הולכת ופוחתת. לכן אין זה ברור שמדובר על מנהג מקובל, וכן לא ברור כמה זמן ישאר מנהג זה. שנית, יתכן שסברא מחודשת זו שיש להגדיר את דינא דמלכותא לפי המנהג נכונה רק במקום בו המלך נבחר עוד לפני שהציבור ידע מה החוקים שהמלך עתיד לחוקק, ולכן המנהג נגד החוק מהווה ראיה שהמלך לא קיבל את סמכותו על מנת לחוקק גם חוק זה. אבל בעירייה שנבחרה יחד עם חוקיה קשה לומר שהמנהג נגד החוק הוא זה שיגדיר את החוק.

למרות שראינו שמעיקר הדין אין רשות לחנות מבלי לשלם, עדיין מסתבר שמי שחנה ולא שילם יהיה פטור מלשלם לאחר שעזב. הסיבה לכך היא שמבירור סיבת דרישת התשלום עולה שאין היא דומה לתשלום שכירות שחייב גם לאחר זמן, אלא שהיא מיועדת על מנת לגרום תחלופה של רכבים[10]. כמו כן, יתכן שישנם כאן גם סברות של מחילה ויאוש, אלא אם כן ידוע שהעירייה מצפה ופועלת לתשלום גם למפרע, ואכמ”ל.

לסיום חשוב להוסיף שיתכן שיש פגיעה במצוות עשה דאורייתא של “ואהבת לרעך כמוך” כאשר אדם חונה חינם אין כסף במקום שאמור להיות מיועד רק למי שמשלם (מבלי סיבה מוצדקת), ובכך מונע מאדם אחר שרצה לשלם מלחנות שם.


[1] שו”ע חו”מ שעא, א. וכדעת הטור בסוף הסימן, הובאו דבריו בסמ”ע שעו סק”ב.

[2] שו”ע חו”מ שעו, א.

[3] נראה שאין להתייחס לחנייה בכחול-לבן כמו השכרה רגילה משתי סיבות. ראשית, השטחים הציבוריים אינם שייכים לעירייה כמו בכל קניין רגיל, אלא העירייה היא רק שליח של הציבור על מנת לעשות בהם שימוש ראוי. ועיין ביאור הלכה (תרלז, ג ד”ה וכן בקרקע) שעולה מדבריו שיש בעלות גמורה למושל על שטח ציבורי. אך נראה שאין זה דומה למציאות החיים כיום, שהרי אין רשות לעירייה לעשות ככל העולה על רוחה בשטח ציבורי. שנית, מבירור עולה שעיקר הטעם שגובים תשלום על חנייה בכחול-לבן הוא על מנת לגרום לתחלופה (ולכן הזמן מוגבל) ולא כדין שכירות (ולכן לא מסתבר שתפקיד העירייה היא להיות שליח להשכרת המקום עבור הציבור).  

[4] עיין במהר”ם שיק חו”מ יט , ובמהרשד”ם יו”ד קעה.

[5] רמב”ם גזילה ואבידה ה, יח, רשב”ם ב”ב נד: ד”ה והאמר. ויש ראשונים (רשב”א ר”ן בנדרים כח.) הסוברים שתוקף דינא דמלכותא דינא נובע מהבעלות של המלך על הקרקע, ולכן אינה קיימת בארץ ישראל. אך גם פי שיטה זו בדברים שיש בהם תועלת לבני המדינה אומרים עליהם דינא דמלכותא (תשובות והנהגות ד, שיט). וכן המנהג לפסוק למעשה שיש דינא דמלכותא גם בארץ ישראל (פד”ר ו 376-384, שו”ת יחוה דעת ה, סד).

[6] יש מי שביאר את טעם ההיתר משום שהעירייה מעוניינת להתעשר על ידי הקנסות שינתנו למי שלא משלם ולכן היא מראש מסכימה שלא ישלמו ולכן אפשר לחנות גם לזמן רב. ולנו אין עסק בנסתרות. וע”ע שו”ת מנחת אשר (ב קכג) שכתב שיש ללכת אחר סיבת ומהות החוק ולכן במקום שומם שיש רמזור אדום באמצע הלילה מותר לעבור, עי”ש. ולפי זה אם מטרת החוק לגרום לתחלופה גבוהה אזי באמת יש מקום להתיר לכתחילה אם חונה לפרק זמן קצר.

[7] רמב”ם ורשב”ם הנ”ל. הגר”א חו”מ שסט סק”ט למד את המקור לכך מהגמרא במגילה (יד:) שאביגיל אמרה לדוד שאין לנבל הכרמלי דין מורד במלכות כיוון שלא יצא טבעו של דוד בעולם. מדברי הגר”א נראה שלמד שאין לדוד כלל שם של מלך, שהסכמת הציבור היא חלק מהותי במינוי למלך (ומעכבת אפילו במקרה שכבר נמשח). אך אפשר להבין שהיה לדוד דין של מלך אלא שבמלך כזה שהציבור לא מתנהג אליו כאל מלך אין דין מורד במלכות (וכ”כ בעמק ברכה, מצות כתיבת ספר תורה, ד). לפי הבנה זו מסתבר שהוא הדין גם לשאר דיני המלך שהם תלויים בציבור ברמה מסויימת, ויתכן שאף הגר”א יודה בכך. 

[8] הרה”ג הרב יעקב אריאל שליט”א הביא לכך מספר ראיות, ביניהם הדין (שו”ע חו”מ רג, ח) שמטבע שפסלתו מדינה (בני המדינה) אינו חשוב מטבע למרות שלפי המלך (דינא דמלכותא) המטבע עדיין תקף. ועיין בהערה לעיל. 

[9] חו”מ תיז, א.

[10] בשאלת הסמכות של דינא דמלכותא, האם היא יש חובה הלכתית לקיימם או שרק יש רשות למלך לחייב ממון אך העובר על כך אינו עובר איסור, עיין במאמרו המקיף של הרב בניהו שנדורפי “על תוקפן ההלכתי של תקנות לשעת חירום בתקופת הקורונה” (מכת מדינה – הלכות מדינה במשבר מגפת הקורונה, עמ’ 89-91). והעולה לדינא, שלדעת השו”ע (שסט, ו) יש איסור בדבר, וכן מפורש בשו”ע הרב (גזילה וגניבה סקט”ו).

השאר תגובה

Your email address will not be published. Required fields are marked *

נגישות