האם שמיטת כספים כוללת גם כספי השקעות?

האם שמיטת כספים כוללת גם כספי השקעות?
הרב מנשה צימרמן

דין שמיטת כספים בעיסקא

שאלה – האם אדם שיש לו כסף שהשקיע בפקדון בבנק או קופת גמל (שהגיע כבר זמן הפרעון לפני השמיטה) יכול לגבות אותו לאחר שנת השמיטה במקרה שלא כתב עליו פרוזבול?

תשובה – צריך לעשות פרוזבול על כספים הנמצאים בהשקעה. במקרה שלא עשה פרוזבול יעשה שאלת חכם.

תשובה בהרחבה

צורת השקעת הכספים של פעם נקראה “עיסקא” (ב”מ קד:). לפי דברי הגמרא (שם) החלק שממנו הנותן מקבל ברווחים ובהפסדים מוגדר כפיקדון, לעומת החלק שהמקבל לוקח ממנו רווחים והפסדים המוגדר כמלווה. מבואר במשנה (ב”מ סח.) שיש לתת לעוסק רווחים מעבר לאחוזי חלק המלווה, בשביל להוות תשלום על הטירחה בחלק הפקדון בעיסקא, שהרי טירחה ללא תמורה עלולה להיחשב כריבית עבור חלק המלווה. יש לשאול האם יש איסור לגבות את חלק המלווה לאחר סוף שנת השמיטה, שהרי בסוף השמיטה חלה שמיטת כספים ועל המלווה לומר ללווה הבא להחזיר את חובו שהוא משמט את החוב ופוטר אותו (שו”ע חו”מ סז, לו).

על מנת לענות על שאלה זו יש לעיין האם חלק המלווה מוגדר כהלוואה גמורה או שהוא נקרא כך רק בגלל התוצאה של ההפסדים והרווחים שהולכים לעוסק. דעת הרמב”ן (ב”מ ע.) שגם חלק המלווה נחשב פיקדון. כן נראה דעת עוד ראשונים (רשב”א שם, שו”ת הרמב”ם קצ) שכתבו שאין איסור ריבית דאורייתא בעיסקא כיוון שאין רשות להוציא את הכסף לצרכים פרטיים אלא רק לצורך העיסקא (כמבואר בב”מ קד:), וממילא אין זה הגדר הרגיל של הלוואה[1]. לעומת טעם זה, ישנם טעמים אחרים מדוע ריבית של עיסקא אינה איסור דאורייתא. לפי תרומת הדשן (שב, הובא בש”ךיו”דקעז, סק”כ, וכן משמע בתוס’ בכורות טז:)  עיסקא אסורה מדרבנן כיוון שהרווח אינו ברור ואין זה נחשב קציצת שכר על ההלוואה. הרמב”ן עצמו מזכיר טעם נוסף שבעיסקא הנותן לא נותן רווחים מעצמו אלא רק מכספי הנותן ולכן אין זה ריבית מן התורה, כנראה משום שאין כאן צד של “נשך” – שהלווה מפסיד מממונו (ע’ רש”י עה”ת שמות כב, כד). לפי טעמים אלו יתכן שהחלק מלווה נחשב הלוואה לכל דבר ודינו יהיה להישמט בשביעית. ואכן נחלקו הפוסקים כיצד לפסוק: דעת השו”ע (חו”מ סז, ג ע”פ דברי המהר”ם בב”י) ועוד שיש להשמיט את חלק המלווה. לעומת זאת, דעת האור זרוע (מובא בשו”ת מהר”ח או”ז לט) הרדב”ז (ד, ריד, אך ראה ג, תקסד), התומים (אורים סק”י) הקצות (סק”ב) ועוד פוסקים שעיסקא כלל לא נשמטת.

למעשה ראוי להימנע מהמחלוקת ולעשות פרוזבול, במיוחד לאור העובדה שיתכן שהמוחזקות בכסף שבבנק המבוססת על היתר עיסקא היא פחותה אפילו ממצב רגיל של עיסקא[2]. במקרה שלא עשה פרוזבול באופן פשוט עליו לומר “משמט אני”, ואולי אפשר להקל בדיעבד[3], ויעשה שאלת חכם.


[1] נביא עוד ראיות שחלק המלווה אינו באמת מלווה: א. כאשר באים לגבות מהיורשים אין לזה דין של מלווה  (ב”מ קד:). ב. הנותן של העיסקא קודם לכל שאר בעלי חובות בשונה מהלוואה (פת”ש חו”מ צט סק”ו וכן דעת האחרונים ולא כש”ך סק”ז שם). ג. החלק מלווה נקנה באגב להרבה ראשונים (רמב”ן ב”ב עז., ועוד ראשונים בקצות סו סקל”ה). ד. היורשים יכולים לפרק את העיסקא במות אביהם כדין שותפות ולא כמלווה (רמב”ם שלוחין ושותפין ה, יא, שו”ע חו”מ קעו, יט, והמהר”ם המובא במרדכי ב”ק קמו חולק לשיטתו, אך עיין בן ידיד על הרמב”ם שם).

[2] גדולי האחרונים דנו כיצד יש להתייחס לעיסקא בהיתר עיסקא שבה אין קפידא אם מוציא את המעות לצורכיו הפרטיים. בשו”ת שואל ומשיב (תנינא ד, פד) כתב שבמקרה כזה בכור לא נוטל פי שניים (ועיין שו”ת יביע אומר חלק ח חו”מ סימן ח) ובשו”ת מהרש”ם (א, נב) כתב שאי אפשר להקנות מעכשיו. לפי דרך זו, יש שכתבו שכיום גם חלק הפקדון של העיסקא נשמט, כיוון שגם אותו נהגו להוציא אפילו לצורך פרטי (שו”ת מנחת יצחק י, קמ). אך יש להעיר שנראה שכוונת גדולי האחרונים שאין כאן דיני פקדון רגילים (נפ”מ לבכור וקניין) אך לא שזו ממש הלוואה הנשמטת בשביעית. ראיה לדבר, שאם לא כן תהיה בעיה של ריבית בכל היתר עיסקא כמבואר בשו”ת פני יהושע (ב, קד). ויש אחרונים שבמפורש כתבו שהדין לא השתנה גם בהיתר עיסקא, כגון התומים (אורים סק”י), וכן דעת שו”ת הר הכרמל (חו”מ כה) ועוד.

[3] בין הסברות להקל אפשר למנות את הסברא שבבנק כלל אין שמיטת חובות כי נחשב מוחזק (הו”ד ביביע אומר שם, אך פסק שם כחולקים) או כי זה חברה בע”מ (הערות הגריש”א על גיטין לז. ע”פ תומים סז סקכ”ה ששמיטת כספים שייכת רק היכן שיש שעבוד הגוף) ועוד סברות כלליות של דיני פרוזבול (עיין קובץ בית אהרון וישראל צו, תשס”א, עמ’ קד). 

נגישות