שטות זו
אחרי שעם ישראל נאלץ לנדוד ארבעים שנה במדבר כעונש על חטא המרגלים, מגיע קורח ופותח במחלוקת כנגד משה ומינוייו השונים בעם.
התפקיד העיקרי אליו נשא קורח עיניו היה הכהונה הגדולה אך כדי להסוות זאת הוא מצרף למחלוקתו גם את בני ראובן.
כשמתבוננים על בעלי המחלוקת ניתן להבחין שלכל אחד מהם היה משהו בלב על משה ולכן הוא הרשה לעצמו לקום ולחלוק על הנהגתו של משה.
ראש לכולם- קורח, שנתקנא בבחירתו של אליצפן בן עוזיאל[1] שהיה אחיינו הצעיר.
אחריו היו אלו דתן ואבירם, שהחזיקו במחלוקת כנגד משה עוד מימי מצרים.
אך הדבר העקרי שגרם להם לצאת בפומבי כעת כנגד משה היה המינוי של שבעים הזקנים לאחר מות הזקנים הראשונים בקברות התאווה. השיטה בה מונו שבעים הזקנים הייתה בהגרלה, וזאת ע"י שלקחו מכל שבט בישראל ששה זקנים, כל אחד מהם הוציא פתק מהקלפי- על שבעים פתקים נכתב זקן ועל שניים לא היה רשום דבר.
למרות זאת היו שניים שלא באו לקחת מהקלפי- אלדד ומידד אף שהם כן היו בכתובים, ולעומת זאת השניים שיצאו להם פתקים לבנים ולא זכו להתמנות היו דתן ואבירם.
שכן הזקנים שנבחרו הם היו אלו שבאו אל פרעה[2] והוכו ע"י הנוגשים המצריים, ובכלל אלו היו גם דתן ואבירם. ומכיוון שהם לא זכו בהגרלה הם התריסו כעת במחלוקת קורח כנגד מינויי משה.
אחריהם הגיע נשיא השבט אליצור בן שדיאור, שנטר למשה על כך שלא הניח לו להקריב ראשון את קורבן הנשאים ואף דחה אותו ליום הרביעי[3].
ולבסוף היו אלו חמישים ומאתים מבני ראובן שהם כנגד המאתיים שזכו להיות ראשי סנהדריות משבט יששכר[4] וחמישים אלף שהיו בזבולון[5] והם חלקו בכך על משה כיוון שהם השבט הבכור ולהם ראוי להתגדר בכך, לפני שבטי יששכר וזבולון.
שונה מכול בעלי המחלוקת היה און בן פלת. שכן לא מצאנו בו שהוא הוזז הצידה על מנת למנות מישהו אחר במקומו, ולכן הצליחה אשתו להצילו כשאמרה לו בין כך ובין כך אתה רק משנה למי שיעמוד בראש ואל לך להיכנס במחלוקת זו.
הדרך בה היא הסבירה לו זאת הייתה מכיוון שאין סוף למחלוקת הזו על פי מה שמנחה את בעליה.
שכן אם אכן יצליח קורח במחלוקתו ויתמנה לכהן הגדול כנציג האח הגדול יותר, אזי יבואו אליו בני גרשון ויאמרו, על פי מה שקבעת- הגדול קודם, לנו ראויה ראשות הכהונה. לאחר זאת היו באים בני ראובן ומכריזים- אנו הבנים הבכורים של יעקב ועל כן הכהונה תהיה אצלנו. ובתוך משפחות ראובן היו רבים כולם עד שהבכור בן בכור היה זוכה בכהונה.
במחלוקת שכזו אין לעולם מי שיכריע שכן תמיד יבוא מי שיוכיח שהוא הראוי והגדול יותר.
על דבר זה התפלל יעקב[6]– בקהלם על תחד כבודי, שכל המחלוקת תישאר אך ורק בין בני לוי עצמם ובין בני ראובן ולא תהפך למחלוקת בין כל השבטים ויפגע הדבר הזה בכל שדרות העם.
אחר כל זאת יש להבין עדיין מה גרם לקורח לחשוב שהוא חשוב מאהרון שיזכה הוא להנצל ולא אהרון?
מחלוקת קורח באה לאחר שאלדד ומידד התנבאו במחנה- משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ ובנבואה הזו הבין קורח, טמונה סוף הנהגתו של משה.
ומכיוון שלאחר חטא העגל נאמר שהקב"ה התאנף על אהרון[7] וכמעט שמתו כל בניו לולי תפילתו של משה[8], חשב קורח שכעת בוודאי יגיע יומו של אהרון על מה שהיה שותף בחטא העגל לעומת קורח שהיה מבני לוי עליהם נאמר שלא חטאו בעגל, ובכח המלחמה ההיא זכו לכהונה[9].
בשני דרכים הראה קורח כיצד לא תתכן חלילה, דרך הנהגתו של משה וכהונתו של אהרון.
העניין הראשון הייתה השאלה- האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית. ובזה ביקש קורח לומר שבעוד אהרון רק ניסה למנוע מהעם לעבוד לעגל ועל כן זכותו מועטה כפתיל תכלת בודד, היו אלו בני לוי כשקורח בתוכם שיצאו בגופם והרגו את המורדים בה', ולכן בוודאי שהוא ראוי לכהונה יותר מאהרון.
הדבר השני היה סביב השאלה- האם בית מלא ספרים חייב במזוזה. בכך ביקש קורח לומר למשה שבעוד הוא אמנם יצא להגן על איש אחד מישראל ואף הרג את השוטר המצרי, היו אלו דתן ואבירם יחד עם שבעים השוטרים מישראל שבאו ועמדו מול פרעה ושמו נפשם בכפם למען כלל ישראל. בדבר זה זכותו של משה היא רק כמזוזה המגינה בפתח, מול בית מלא ספרים- של דתן ואבירם.
על פי זה ניתן להבין מדוע קורח מביא ראיה ממה שלכאורה היה קשה גם עליו עצמו. אם כל העדה כולם קדושים מדוע הוא מתנשא בעצמו?
אך מכיוון שקורח מדגיש את מסירות הנפש שלו ושל דתן ואבירם מובן מדוע לשיטתו עליהם לקבל את ההנהגה שכן הם נחשבים בזה כגדולים ממשה ואהרון.
השורש שאמנם היה בקורח התגלה לבסוף רק בבן בנו- שמואל עליו נאמר 'משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו[10]' שהיה שקול כנגד שניהם, בכך שאמנם משה ואהרון היו הראשונים שהנהיגו את עם ישראל ושמשו בכהונה אך שמואל היה זה שמיסד את ההנהגות במלוכה כשהחלה בבית שאול ועברה לבית דוד, ובכהונה שהתמסדה בעשרים וארבע משמרותיה.
קורח שהיה אמנם פיקח וידע שיצא ממנו שמואל חשב שדבר זה יעמוד גם לו, אך הוא לא ראה שיהיו אלו בניו שיזכו לכך ורק לאחר שעשו תשובה. שכן כל כוחו של שמואל בא מבחירת ה' בו לאחר שמאס בבית עלי על ששחתו את ברית הלוי, ואם מבקש קורח כעת להשחית את ברית הלוי כנגד אהרון איך יזכה בזה לכהונה?
מסיבה זו מיד לאחר מחלוקתו של קורח מובאים מתנות הכהונה על מנת לתת חותמת והכשר למינויו של אהרון שמפי ה' יצא הדבר ואין מי שרשאי לערער על כך[11].
למרות כל זאת אמרו חז"ל שקורח עתיד לצאת מהאדמה יחד עם שערי המקדש שטבעו ומי שמעלה את שערי ירושלים מעלה גם את קורח ועדתו[12] וזאת משום ששורש הטענה אכן קיים- כל העדה כולם קדושים אך דבר זה מתגלה רק בימים עליהם נאמר- "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם[13]" וגם השערים יזכו וישובו כשעליהם נאמר-"שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" כך שלא יהיה עוד הפסק בין הבורא לנבראיו בין המטרה לאמצעים ובין איש לרעהו.
ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
[1] 'מה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (תנחומא) שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח אחי אבא ארבעה היו שנא' (שמות ו) ובני קהת וגו' עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה אחד מלך ואחד כהן גדול מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם הריני חולק עליו ומבטל את דבריו'- רש"י במדבר טז, א
[2] "אשר ידעת כי הם וגו'" – אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם שנא' (שמות ה) ויכו שוטרי בני ישראל עתה יתמנו בגדולתם כדרך שנצטערו בצרתן. רש"י שם יא, טז
[3] "הקרב את קרבנו" – מה ת"ל הקריב בשבטו של יששכר מה שלא נאמר בכל השבטים לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי אקריב אני אחריו אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם לכך אמר הקרב את קרבנו והוא חסר יו"ד שהוא משמע הקרב לשון צווי שמפי הגבורה נצטווה הקרב. רש"י שם ז, יט
[4] ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים- דברי הימים א' יב, לג
[5] מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בלא לב ולב- שם לד
[6] לא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם- רש"י פסוק א
[7] דברים ט, כ
[8] רש"י שם
[9] "מלאו ידכם" – אתם ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום (זבחים קטו). רש"י שמות לב, כט
[10] תהלים צט, ו
[11] משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין בא אחד וערער… על השדה א"ל המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן לו (חולין קלג) כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם- רש"י במדבר יח, ח
[12] אך יש במדרש (אליהו רבא) שאסף אמר שירה על שטבעו בארץ שעריה, משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת ובוכה עד שבאתה שפחת המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל אותו כלי שם התחילה הראשונה לשורר ואמרה עד עכשיו לא הייתי סבורה שיוציא שום אדם כדי שהוא של חרס מן הבאר שאינו נחשב ועכשיו מי שיוציא אותו של זהב יוציא כדי עמו. כך בני קרח שהיו בלועים, כשראו ש'טבעו בארץ שעריה', אמרו שירה. אמרו מי שיוציא השערים יוציא גם אותנו לכך אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת קרח- תוס' קידושין לא:
[13] ירמיהו לא, לג
