ביטול שכירות צימר

ביטול שכירות צימר
הרב איתי במברגר

ב”ה

שאלה:

אדם התקשר לבעל צימר, וסגר איתו שהוא ישכור את הצימר לסופ”ש הקרוב. ביום שישי בצהריים, מתקשר השוכר לבעל הצימר, ואומר לו שכואב לו הראש, והוא מעדיף לנוח בבית. בעל הצימר עונה לו, שבשעה כזו אין לו אפשרות למצוא שוכר אחר, וכיון שכך, על השוכר לשלם לו תשלום מלא.

האם הדין עם המשכיר?

תשובה:

אם אכן בעל הבית לא יכול למצוא שוכר אחר, בגלל ביטולו של השוכר, על השוכר לשלם לבעל הבית תשלום מלא, ולהפחית מהסכום כמה שבעל הצימר נהנה מזה שהוא מקבל כסף על צימר ריק.

אם השוכר טוען שבעל הבית יכול למצוא שוכר אחר, על בית הבית להוכיח שהוא אכן לא יכול למצוא.

ולתשובה בהרחבה:

אומר השולחן ערוך[1] שאם אדם שכר פועל, ואחד מהם חזר בו, אין לשני עליו תביעה ממונית, אלא רק קפידא בלבד.

אמנם סעיף אחר כך כתב השו”ע שאם בעקבות חזרתו של בעל הבית, אין לפועלים יכולת למצוא עבודה, על בעל הבית לשלם להם סכום מלא, ולהפחית ממנו את ההנאה שיש לפועלים בזה שהם מקבלים כסף בלי לעבוד.

התוס’[2] אומרים שסיבת התשלום במקרה כזה היא מדין מזיק. כלומר, שבעל הבית הזיק את הפועל בזה שאם לא היה שוכר את הפועל הזה, היה הפועל מוצא עבודה אחרת, ובגלל שבעל הבית שכר את הפועל, וכעת הוא מתחרט, הפועל ייאלץ להישאר מובטל.

אמנם בספר קצות החושן[3] מביא את הנמוקי יוסף ואת המהר”ם, שחולקים ואומרים שכל מה שבעל הבית הפסיד אותו, זה רק רווח שהפועל היה יכול להרוויח, שדבר זה נקרא בפי חכמים: “שֶבֶת”. ואומרים הנמוקי יוסף והמהר”ם, שאין חיוב שֶבֶת במקרה שהנזק לא היה נזק ישיר. ממילא כיון שכאן בעל הבית לא תפס את הפועל בידיים ולא נתן לא לעבוד, אלא רק בעקיפין מנע מהם למצוא עבודה, אינו חייב לשלם מדין מזיק.

ממילא לפי המהר”ם לא יצטרך בעל הבית לשלם לפועלים כלל. וכך פוסק הקצות החושן.

אמנם מ”מ הנתיבות[4] חולק להלכה על הקצות, ואומר שאע”פ שאין לחייב כאן מדין מזיק, מכל מקום תקנת חכמים היא שבעל הבית ישלם לפועל את ההפסדים שנגרמו לו בעקבות ביטולו של בעל הבית.

בנוסף לכך, הריטב”א[5] אומר שיש כאן חיוב מדין ערבות, כיון שבעל הבית סמך על הפועל שלא יחזור בו ויגרום לו הפסד, הפועל התחייב לפצות את בעל הבית במקרה שיחזור בו.

ונחזור למקרה שלנו. שוכר הצימר הוא בעצם “בעל הבית”, ששכר את “הפועל” שהוא בעל הצימר, שהשכיר לו את הצימר תמורת תשלום השכירות.

ולכן, כיון שאין סיבה מוצדקת לביטול הצימר, יש לחייב את האדם ששכר את הצימר לשלם את הסכום (פחות ההנאה של בעל הצימר בזה שהבית ריק).


[1] חו”מ סימן של”ג סעיף א’

[2] תוס’ בב”מ ד”ה אין להם

[3] סימן של”ג ס”ק ב’

[4] סימן של”ג ס”ק ג’

[5] בבא מציעא סוף דף ע”ג:

נגישות