אלה מסעי
עם תום ארבעים שנות הנדודים, מפרט משה באזני העם את ארבעים ושמונה המסעות שהלכו בהם בני ישראל במדבר.
למרות זאת התורה לא מפרטת מה היה בכל מסע למעט מקריעת ים סוף, החניה באילים, חסרון המים ברפידים ומות אהרון בהור ההר יחד עם המלחמה בכנעני.
מדוע דווקא נקודות ציון אלו נבחרו כמייצגים של כל ארבעים שנות הנדודים?
שלושת הנקודות הראשונות קשורות בקשר ישיר עם המים.
בתחילה יצאו עם ישראל מארץ מצרים עד בואם לים סוף, שם הם זכו ונבקעו בפניהם המים. לאחר קריעת הים התנהל מעין מו"מ בין שרו של ים להקב"ה בדבר הצורך לשוב למקומו מאידך ולפלוט את הרוגי מצרים כדי שיראו אותם ישראל.
בדבר זה הראה הקב"ה כיצד שם עינו עלינו לטובה.
שכן לאחר שמתו כל מצרים לא היו חסרים ישראל דבר אך הם פחדו שמה המצרים יעלו ממקום אחר כשם שהם עלו. ומכיוון שישראל טרם עלו בדרגה הם חשבו כפי שגם אמרו המלאכים- הללו והללו עובדי ע"ז ומדוע נעשה הנס לישראל דווקא?
כאשר המצרים נפלטו מהים, הבין עם ישראל שאין הוא עוד בשפל המדרגה כי אם אהוב ונחמד בעיני ה', לא רק בכך שהצילם כי אם במה שהראה להם בעיניהם את נקמתם מהמצרים. ובדבר אשר זדו- להשליך תינוקות למים, בא עליהם שנדונו במים.
לאחר מכן באו ישראל לאילים כשהם מוצאים שם שתים עשרה עיינות מים ושבעים תמרים.
התמרים והמעיינות היו שם מזמן הלווייתו של יעקב אבינו, שבאה להראות לשבטים את הדרך בה הם יעלו ממצרים חזרה לארץ כנען.
לכן כל ראש שבט התקין מעיין נובע שיהיה שם לכשיעברו עם ישראל כאן. ובמשך כל מסע ומסע היו באים ראשי השבטים ומושכים מים במטות שלהם מהבאר שהלכה עמם עבור שבטיהם.
יחד עם זאת כל שבעים הנפשות בני יעקב שעלו לקבור אותו, שתלו שם תמר כנגד כל אחד וזאת על מנת שימצאו ישראל מזון לדרך בצאתם ממצרים.
שני המסעות הללו הראו לעם ישראל שקורא הדורות מראש יחד עם יעקב אביהם, הכינו לפניהם את הדרך ולכן אין להם סיבה לחשוש מהבאות.
אך כאשר הם מגיעים לרפידים אין להם מים להסתמך עליהם משום שלא ניתן לחיות רק בזכות אבות ולכן עם ישראל צריך להסתמך על כוחותיו כיום ובהם להשתמש.
מסיבה זו המסע שלפני מתן תורה הוא זה שבו עם ישראל מתחיל להנביע מים מעצמו ובמים האלו הוא משתמש במשך ארבעים שנה.
כשעם ישראל מגיע להור ההר ונפרד מאהרון, שוב נעלמת הבאר כשם שנעלמה כשמתה מרים, והעם מרגיש כמו ביציאת מצרים- ששוב אין להם על מי להישען.
דבר זה גרם להם לחזור שמונה מסעות לאחור וכן לומר שהם כמו בימים הראשונים בהם הם נדדו הרחק מארץ כנען אל תוך המדבר.
למרות כל זאת, עוד באותו החודש בט"ו באב זכו ישראל לומר שירה על אותם המים שליוו אותם בבאר במשך ארבעים השנה האחרונות, שרק עכשיו הם עמדו על דעתם.
דבר זה ראו איצגנני פרעה כאשר הם יעצו לו להשליך את ילדי ישראל למים, שכן על המים עם ישראל עלול להרגיש נבוך ולא לדעת מהי הדרך הנכונה.
והיום לאחר השלמת המסעות כולם יכולים ישראל סוף סוף להיכנס לארץ מכוחם של האבות, ראשי המטות ואבותם הם. זכות האבות נתגלתה באילים, זכות אבותיהם נתגלתה בקריעת ים סוף וזכות ראשי המטות נתגלתה ברפידים. כל אלו עמדו לישראל דווקא כאשר אהרון הכהן מסתלק ואין עוד מי שישים שלום ביניהם, שרק הם בכוחות עצמם יכולים להתאחד ומכח אחדות זו לעבור לארץ כנען.
פירוט המסעות בא אם כן לא רק כמזכרת למסע שתם כי אם לאבני דרך בהם בנו עצמם עם ישראל כאומה העומדת בזכות עצמה ועל כן ראויה היא לשוב הביתה.
וכימי צאתנו ממצרים הראנו נפלאות בתחילה כשעלינו בחומה ופרצנו הדרך הביתה, לאחר מכן הועילה לנו תפילת ותקוות הדורות בשיבת ה' לעיר הקודש והמקדש ולא נותר לנו כיום כי אם להוציא את המים החיים הנמצאים בכל איש מבית ישראל דרך מפתנו של בית בהר מרום הרים.
ובכוח האבות, תקוות ותפילת הדורות יחד עם מסירות הנפש שבנו נראה בהשלמת הגאולה בהקמת המקדש על המים החיים שבהם.
