הכהן הגדול – פרשת מסעי

הכהן הגדול – פרשת מסעי
הרב איתמר הרשקו

הכהן הגדול

בפרשת ערי המקלט, ישנם דינים מיוחדים. שלא נמצאים במקום אחר בתורה. ראשית לכל, זו הכפרה המיידית. בה הרוצח בשגגה, זוכה להגנה מזקני עיר המקלט. המונעים מגואל הדם, מלפגוע בו. ורק אם הם חוקרים ורואים, שאין הוא רוצח בשגגה. אזי הם מוציאים אותו מהעיר[1].

וכחלק מהשמירה על חייו, גולה עמו רבו לעיר המקלט. על מנת שילמד אותו, תורה ומצוות שם[2]. ובמשך שהותו בעיר, דואגת לו אמו של הכהן הגדול. שלא יחסר לו דבר[3].

וכל זאת בא לרוצח, משום ש’האלוקים הנה לידו’. ותחת מה שחטא בראשונה, בא לו העונש בשנייה[4].

אך גם לכהן הגדול, יש חלק בעניין. שלו היה מתפלל על כך, ביום הכיפורים. אזי לא היו אף רוצחי בשגגה, בכל אותה השנה[5]. שכן ביום הכיפורים, זוכה הכהן הגדול להיות שלוחם של כל ישראל. ואז יש לו כוח, לשמור עליהם מכל רע. וכאשר הוא אינו בר הכי, באה תקלה זו בימיו. ולולי שתדאג אמו לגולי העיר, מסוכן הוא למות מתפילתם.

כך שבפרשה זו, מתנקזים כל הפועלים והנפעלים בעם. הכהן הגדול, הוא הפועל הגדול. שבכוח תפילתו יכול הוא להגן על דורו. לאחר מכן בא רבו, המסוגל גם כן להשפיע על הרוצח. ובאם לא עשה כן. יאלץ הוא להשפיע עליו, בתוך עיר מקלטו. ולכן גם הזהירו חז”ל, שלא ללמד תלמיד שאינו הגון. העלול לגרום לו, לצאת לגלות[6]. ולבסוף בא הנפעל, הלא הוא הרוצח בשגגה. שגרם לעצמו קנס זה, של גלות. אך ביחד עמו, הוא גורר הן את רבו והן את הכהן הגדול.

ולכן נאמרה פרשה זו, ערב כניסתם של ישראל לארץ. על מנת להכין אותנו, לערבות של אמת. שדרך פרשה זו, רואים עם ישראל. כיצד מעשי אדם בישראל, באחת מערי הארץ. משפיע לא רק על סביבתו, כי אם גם על הכהן הגדול.

וזהו משל הקדמוני, של תורת משה.

מכיוון שכל ישראל, ערבין זה בזה. אזי גם אם יש, רוצחים בינותינו. לא זזה השכינה מאתנו[7].

ובוודאי דברים אלו אמורים, בכל שנה ושנה. כשקוראים פרשה זו, בסמיכות לתחילת תשעת הימים. ובכך מראה לנו התורה, עד היכן יכולים להגיע מעשינו. שכן חטאי אבותינו, הגלו אותנו. ובזה התרחקנו, מעל אדמתנו.

אך אין זאת, אלא רק עד מות הכהן הגדול. כשיבוא אליהו הכהן, ובכוח תפילתו ישיב אבות על בנים. ובכך יצילנו, ממוות ומחרם[8].

ואילו רודפנו, שהשיגונו בין המצרים. לא יכופר להם, כי אם בדמם[9].

והימים האלה יהפכו לבית ישראל, לששון ולשמחה. והאמת והשלום אהבו[10].    


[1] רבי יוסי בר יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב”ד שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה בב”ד הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו – מכות ט:

[2] שם, י.

[3] לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו – שם, יא.

[4] במה הכתוב מדבר בשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד ולא היו עדים בדבר שיעידו זה לא נהרג וזה לא גלה והקב”ה מזמנן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות נמצא זה שהרג בשוגג גולה וזה שהרג במזיד נהרג – רש”י שמות כא, יג

[5] וּמְטוֹל דְלָא צַלִי בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי בְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא עַל תְּלַת עֲבֵירָן קַשְׁיָן דְלָא יְתַקְלוּן עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וּבְגִילוּי עֶרְיוּתָא וּבִשְׁדִיוּת אֲדַם זַכְיָא וַהֲוָה בִידֵיהּ לְבַטְלוּתְהוֹן בִּצְלוֹתֵיהּ וְלָא צַלִי מְטוֹל כֵּן אִתְקְנַס לִמְמַת בְּשַׁתָּא הַהוּא – תרגום יהונתן במדבר לה, כה

[6] אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל – אבות א, יא

[7] ‘כי אני ה’ שוכן בתוך בני ישראל’, אף בזמן שהם טמאים שכינה (שרויה) ביניהם – רש”י במדבר לה, לד

[8] והשיב, והוא ישיב את כל העולם בתשובה, עד שהבנים שהודחו מתורת אבותיהם ישיב לב הבנים אל אבותיהם לחזור אל הדת ותורת אבותם, ועי”כ ישיב לב אבות על בנים, ומבאר הטעם שיקדים לשלוח את אליהו בעת ההיא לישר את העם מפני כי פן אבוא פתאום והכיתי את כל הארץ חרם, ולכן יקדים לשלוח מלאך הברית להשיבם בתשובה ולהיות מוכנים לפני ה’ בבואו לשפוט את הארץ והיתה לה’ המלוכה – מלבי”ם מלאכי ג, כד

[9] ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו – במדבר לה, לג

[10] צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו – זכריה ח, יט

נגישות