ואהבת את ה’ פרשת ואתחנן תשפ”א

ואהבת את ה’ פרשת ואתחנן תשפ”א
הרב איתמר הרשקו

ואהבת את ה’

במרכז פרשתנו, נמצאת פרשת ייחוד ה’. המתחילה בפסוק, ‘שמע ישראל’. ומסתיימת בבקשת ה’, לעובדו – בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך[1]. וכל אדם מישראל, חייב לשעבד עצמו לעבודת ה’. גם אם יקשה לו הדבר, מבחינה כלכלית או גופנית. ואף עד כדי, מסירות נפש ממש.

בדברי ימי חכמינו זכרונם לברכה, עולה דמותו של רבי עקיבא. כמי שהגיע לדרגה הגבוה, של קידוש שם שמים ברבים. וכל התורה שבע”פ, המסורה לנו מדור לדור. כולה אליבא דרבי עקיבא[2].

כוחו היה גדול, עד כדי כך שאף משה רבינו העריכו. ושאל את הקב”ה, מדוע לתת את התורה על ידו, ולא על ידי רבי עקיבא[3]. ולמרות זאת, סופו היה קשה. כשסרקו את בשרו, במסרקות של ברזל. וכל זה היה, בערב יום הכיפורים[4].

באותו הזמן בו פרחה נשמתו, זעק רבי עקיבא את קריאת שמע. וכששאלו אותו תלמידיו – עד כאן?! ענה להם שכל ימיו היה מצטער, מתי יזכה לקיים מקרא זה[5]. של קידוש שם מים, ברבים. ולכן כעת, הוא מקיים זאת בשמחה.

כוחו וגדלותו של רבי עקיבא, החלה עוד בהיותו עם הארץ. וכפי שידעה לראות זאת, רחל אשתו. עוד כשהייתה בבית אביה, כלבא שבועא. כששמה ליבה לכך, שהוא ‘צניע ומעלי[6]‘. וכך הצליחה לשכנע אותו, ללכת וללמוד תורה.

אך עוד לפני כן, הראה רבי עקיבא את כוחו וגדולתו. כשעוד היה עם הארץ, המבקש לנשוך ת”ח – בנשיכת החמור[7]. ובאותם השנים, הוא השכיר עצמו, אצל רבי אליעזר בן הורקנוס[8]. ולאחר שלוש שנות עבודה, הוא ביקש את שכרו. והדבר היה בערב יום כיפור. למרות בקשתו, לא שילם לו ר”א ולא כלום. אך מיד לאחר חג הסוכות, הוא בא לר”ע, ושילם לו את שכרו משלם[9].

ר”א התעניין ושאל את ר”ע. מה היה לימוד הזכות שלו, על כך שמאן לשלם לו כל תשלום. כשתשובת ר”ע הייתה, בדיוק כפי מה שלימד זכות על ר”א.

במעשה הזה, זכה ר”ע לעבוד את ה’ בשני אופנים. הן בכל מאודו[10] – כשהיה מוכן להבליג, על כך שטרם קיבל שכרו מר”א. אך גם בכל לבבו[11] – כשלא הקפיד על ר”א, בכך. ומאז אותו ערב יום כיפור, הוא החליט כי עליו ללכת וללמוד תורה. אך לא אצל ר”א, כי אם אצל רבי יהושע[12]. וזאת משום שרבי יהושע, היה דל אמצעים[13]. ואילו ר”א, הגיע ממשפחת עשירים[14].

אך מעל הכל, שאף רבי עקיבא. החל מאותו ‘מעלי יומא דכפורי’, להשלים את עבודת ה’ – גם בכל נפשו. ועל כך, היה מצטער בכל יום – שהוא ערב יום כיפור. מתי יבוא לידו מקרא זה, ויקיימו.

מתוך אותו הסיפור, של עבודת שלוש השנים. אמר רבי עקיבא, על עניינו של יום הכיפורים. ‘אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, ומי מטהר אתכם[15]“. שבכוח יום זה ניתן לכפר, לא רק על ענייני בין אדם למקום. כי אם גם על ענייני, בין אדם לחבירו. אם יודעים לפייס, איש את רעהו.

וכשהגיע אותו ערב יום כיפור, בו נסרק בשרו במסרקות ברזל. ידע ר”ע שהושלמה כוונתו. וכעת הוא יכול לקדש את ה’, בכל נפשו.

את העין הטובה הזו, ראתה רחל. ועליה אמר רבי עקיבא – שלי ושלכם, שלה הוא[16].

ולאחר מכן אמר רבי עקיבא, ‘ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה[17]‘. שלולי התובנה הזו, גם התורה כולה אינה עומדת. כשם שביום כיפור, אין כפרה ללא פיוס החבר. כך אין קיום למצוות שבין אדם למקום, ללא שמירה על מצוות שבין אדם לחבירו.

ולכן התורה נתנה קודם, ע”י משה רבינו. שהוא ציווה את ישראל – “ואהבת את ה’ אלוקיך” .כדי שיבוא ר”ע אחריו, ויבאר כיצד יש לקיימה. וזאת ע”י קיום מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’. כשאף אבינו מלכנו – רענו הוא.

ודבר זה נגלה לעיני כל, בכל שנה ביום הכיפורים. אז מתעלים ישראל ועולים, למעלה מדרגת המלאכים. ומתאחדים הם באותו היום, עם ה’ אלוקיהם.

המטהרם – בכל מיני טהרה[18].


[1] דברים ו, ד – ה

[2] דאמר ר’ יוחנן סתם מתני’ ר’ מאיר סתם תוספתא ר’ נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי ר”ש וכולהו אליבא דר”ע – סנהדרין פו.

[3] אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב”ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש”ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש”ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב”ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע”י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש”ע זו תורה וזו שכרה א”ל שתוק כך עלה במחשבה לפני – מנחות כט:

[4] ערב יום כיפור שנת ג’תתצ”ו

[5] ברכות סא:

[6] כתובות סב:

[7] תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם – פסחים מט:

[8] ומעשה ברבי עקיבא בן יוסף שהיה מושכר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס, ועשה עמו שלש שנים – שאילתות סי’ מ. הובא בשו”ת הרמ”ע מפאנו, סי’ סג

[9] ת”ר הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעה”ב אחד בדרום שלש שנים ערב יוה”כ אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני אמר לו אין לי מעות אמר לו תן לי פירות אמר לו אין לי תן לי קרקע אין לי תן לי בהמה אין לי תן לי כרים וכסתות אין לי הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש לאחר הרגל נטל בעה”ב שכרו בידו ועמו משוי ג’ חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני אמרתי שמא אינן מעושרות ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים א”ל העבודה כך היה הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות – שבת קכז:

[10] תניא ר’ אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך – ברכות סא:

[11] ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך בכל לבבך בשני יצרים ביצר טוב וביצר רע. בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. בכל מאודך בכל ממונך. דבר אחר בכל מאודך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך בכל הוי מודה לו מאד מאד – ירושלמי ברכות סז.

[12] שלש עשרה שנה עשה ר”ע נכנס אצל ר’ ליעזר ולא היה יודע בו.  וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר’ ליעזר אמר לו ר’ יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו – ירושלמי פסחים פרק ו, הלכה ג

[13] אר”ג הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר’ יהושע כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א”ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה א”ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת”ח במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים – ברכות כח.

[14] אמר לו בן הורקנוס אני. אמר לו, והלא בן גדולי עולם אתה, ולא היית מגיד לי – פרקי דר”א, פרק א

[15] יומא פה:

[16] כתובות סג.

[17] בראשית רבה כד, ז

[18] מֵאַחֲרָיו הֵבִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זוֹ בְּזוֹ בִּסְבָרָה. וְסָרְקוּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרֵק בַּרְזֶל לְהִשְׁתַּבְּרָה. יָצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּאֶחָד וּבַת קוֹל אָמְרָה. אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא גּוּפְךָ טָהוֹר בְּכָל מִינֵי טָהֳרָה – קינת ‘ארזי הלבנון’

נגישות