שמע בקלה – פרשת לך לך תשפ”ב

שמע בקלה – פרשת לך לך תשפ”ב
הרב איתמר הרשקו

שמע בקלה

אחרי שאברהם עורך סעודה, ביום הגמל את יצחק. מתחיל ישמעאל לריב עם יצחק[1]. עד שלבסוף דורשת שרה מאברהם, לגרש את ישמעאל יחד עם אמו הגר. ובגלל הקושי של אברהם בעניין, מודיע לו הקב”ה שבדבר הזה – שרה גדולה מאברהם. ויש להקשיב לרוח הקודש, המדברת מתוכה[2].

גדולתה של שרה מאברהם, בכוח הנבואה. באה לידי ביטוי, דווקא בעניין ישמעאל והגר. וכל זאת משום, ששרה נחשבת כ’בעלת תשובה’. הגדולה מאברהם ה’צדיק גמור’.

שכן בזמן בשורת הלידה של יצחק. היו שני צחוקים שונים – לאברהם ולשרה[3]. ובעוד שאברהם שמח על כך, וצחק[4]. שרה גם כן צוחקת, אך גם נשאלת – למה זה צחקה שרה[5]. למרות הצחוק של שרה בזמן הבשורה, והקפדת הקב”ה על כך. שרה שבה וצוחקת, בזמן גמילתו של יצחק. באמרה – “ותאמר שרה צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי[6]“. ומיד לאחר מכן, היא מבקשת מאברהם – לגרש את ישמעאל והגר.

וזאת משום שישמעאל מצחק עם בנה, יצחק. וכעת בא זמן הבירור, מהו הצחוק הראוי. ומתוך כך גם מתברר, מיהו יצחק האמתי.

כשאברהם צחק על בשורת יצחק, הוא עשה זאת כצחוק של שמחה. תוך שהוא מדגיש את הזמן בו הם נמצאים[7]. ובכך גדלה השמחה, על ישועה הבאה בגיל שכזה. ואילו שרה צוחקת בקרבה, וגם כן מזכירה את מצבם[8]. אך צחוק זה מתפרש, כפליאה. ועל כך שואל הקב”ה את אברהם, מדוע שרה מתפלאת על ישועה שכזו. וגם כששרה עונה, שהיא יראה ולא סתם צוחקת. עונה לה ה’ – כי צחקת[9].

כעת שרה מבינה, שלא כל צחוק נחשב כראוי. ואף אם כוונתו רצויה, מעשיו אינם רצויים.

הזמן בו התבררו הדברים, היה כאשר ישמעאל מצרף לצחוק. כשהוא מצחק, את יצחק. אך כאן הצחוק כבר משמש ככיסוי לע”ז, גילוי עריות ושפיכות דמים[10]. ולכן שרה יודעת לזהות, את הצחוק המקולקל שמופיע כאן.

שלוש העבירות הללו, הם ההפך הגמור של מידתם של ישראל – רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. שכן הרוצח – אכזרי הוא, הפך הרחמים. עובד העבודה זרה – אין לו בושת פנים, כשמתריס ומורד ברבו. ומגלה העריות – נוהג הפך ממידת החסד[11].

וכשיצחק נגמל מאמו. בא ישמעאל ומראה לו, מיהו לא יצחק האמתי. כשביקש לריב אתו, על ענייני הירושה, והמשכת דרכו של אברהם אבינו[12]. ועל כך אמרה שרה, ברוח הקודש שבה – כל השמע, שהוא ישמעאל. יצחק לי – שיברר לי מיהו יצחק באמת.

אברהם שהיה כצדיק גמור, בעניין הצחוק. לא ראה כך את הדברים. עד שביקש הקב”ה ממנו, שיקשיב לקול רוח הקודש שבשרה. שבדבר זה, היא גדולה מאברהם בנבואה. אך יחד עם זאת, מבטיח הקב”ה לאברהם. שישמעאל יחיה לפניו[13], ביראת ה’. וכל זאת משום שהוא מזרעו של אברהם[14].

למרות שאברהם מקבל את הדברים, העניין רע עליו. ובמיוחד שישמעאל בנו יצא בכך, לתרבות רעה[15]. וזאת משום שאברהם קיווה, שישמעאל יישאר כזרעו אחריו. ואילו כעת מתברר, שישמעאל רק בנו של אברהם.

ההפרש בין בנו לזרעו, נמצא בהשפעה של האב על הבן. שכן הבן – הוא רק תוצאה של הולדת אביו אותו. כבינה המובנת מאליה, מתוך החכמה. ואילו הזרע – מבטא את כוונת המזריע בהולדת התולדות. כאדם הזורע גרעין, ומצפה לצמחית התבואה.

עד לאותו הצחוק, אברהם מצפה לישמעאל החי ביראת ה’. אך לאחר שהוא נאלץ לגרשו, רע עליו הדבר. שכן מתברר כעת, שישמעאל הוא רק בנו. ואין כאן את השלמת רצונו של אברהם.

למרות זאת זוכה אברהם שבסוף ימיו, ישמעאל חוזר בתשובה[16]. והוא אף נוהג כבוד ביצחק, כשנותן לו להיות לפניו[17]. ואף מת ישמעאל מתוך גויעה, השייכת לצדיקים[18].

וכך לישמעאל ישנם, שני תפקידים. החלק האחד שבו, הוא בנו של אברהם. והחלק הזה מגורש מפני יצחק, עוד בחיי אברהם[19]. אך החלק השני של ישמעאל, משמש כמורה דרך וסימן ליצחק ויעקב[20]. שיזכרו תמיד, מהו תפקידם האמתי.

ומעשה אבות – סימן לבנים. כשבימנו אנו, נבחנים הישמעאלים בעניין זה. אלו היורים עלינו זיקים, ומציגים עצמם כיצחק האמתי. הם רק נחשבים כבני אברהם. אך ראויים הם לגירוש מהארץ. ואילו אלו המנהיגים את עם ישראל לפניהם, ומשבחים אותנו. מראים הם בכך, שהם חיים ביראת ה’. ממש כשם שהתפלל עליהם, אברהם אבינו.


[1] עם בני וגו’ מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כד”א (משלי כו) כמתלהלה היורה זקים וגו’ ואמר הלא משחק אני – רש”י בראשית כא, י

[2] שמע בקולה (בקול רוה”ק שבה) למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות – שם, יב

[3] ויפל אברהם על פניו ויצחק זה תרגם אונקלוס לשון שמחה וחדי ושל שרה לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה וזהו שהקפיד הקב”ה על שרה ולא הקפיד על אברהם – רש”י בראשית יז, יז

[4] ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד – בראשית יז, יז

[5] ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן. ויאמר ה’ אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר – שם יח, יב- יג

[6] שם כא, ו

[7] ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד – שם יז, יז

[8] אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן – שם יח, יב

[9] ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת – שם, טו

[10] מצחק ל’ ע”א כמו שנא’ (שמות לב) ויקומו לצחק ד”א לשון גילוי עריות כמה דתימא לצחק בי ד”א ל’ רציחה כמה דתימא (ש”ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו’ – רש”י בראשית כא, ט

[11] על איסור אחותו אומרת התורה בפרשת קדשים – “כי חסד הוא”. וביאר רש”י במקום על כך, “לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח), ומדרשו א”ת קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו שנ’ (תהלים פט) עולם חסד יבנה” (ויקרא כ, יז). ומכיוון שאיסור אחווה הוא האיסור השורשי שבעריות, שכן היא לעולם תלויה בקרבת דם בלבד. ואין איסור ערווה של אחות בקשרי נישואין שאינם קרבת דם, כדוגמת חורגתו. ולכן מי שעובר על איסורי עריות, זה הפך מידת החסד

[12] עם בני וגו’ מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כד”א (משלי כו) כמתלהלה היורה זקים וגו’ ואמר הלא משחק אני – רש”י בראשית כא, י

[13] יחיה לפניך יחיה ביראתך כמו התהלך לפני פלח קדמי – רש”י שם יז, יח

[14] יאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך… ולישמעאל שמעתיך… וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא – בראשית יז, יח- כ. שם כא, יג

[15] על אודות בנו (ב”ר) על ששמע שיצא לתרבות רעה ופשוטו על שאומרת לו לשלחו – רש”י שם כא, יא

[16] תקבר בשיבה טובה בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו – שם טו, טו

[17] יצחק וישמעאל (ב”ר) מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם – שם כה, ט

[18] ויגוע לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים – שם, יז

[19] ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם – בראשית כה, ו

[20] ואלה שני חיי ישמעאל וגו’ אמר רבי חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב משנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר י”ד שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן שהרי כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל שנא’ וילך עשו אל ישמעאל וגו’ – רש”י שם, יז

נגישות