סיפור המעשה:
ראובן חגג בר מצוה לבנו בשבת פרשת נח. לצורך בר המצוה פנה אל שכיניו שישאילו לו דירות לשבת על מנת לשכן שם את אורחיו. שמעון שכנו נענה לבקשה ונתן את דירתו לשבת. כאשר חזר לביתו במוצאי שבת ראה שמעון שהכסא המשרדי שעליו הוא יושב בביתו – שבור. שמעון שאל את האורחים שהיו בדירתו, והתברר שהילד הקטן שלהם בין ה10 שיחק עם הכסא והוא נשבר. שמעון טוען שהוא רוצה שיפצו אותו, והם טוענים שכיון שנשבר על ידי הילד הם פטורים. מי צודק?
תשובה: כתוב במשנה בבא קמא (פרק ח משנה ד):
"חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין". כלומר קטן שהזיק פטור מלשלם. הסיבה שהם כתובה ברמב"ם (חובל ומזיק ד,ב): "שבשעה שחבלו לא היו בני דעת" והתורה לא חייבה מי שאינו בן דעת. גם המאירי (בבא קמא פז.) כותב דברים דומים: "שבשעה שעשו אנוסין היו".
וכן נפסק בשו"ע חושן משפט הלכות חובל בחבירו (סימן תכד סעיף ח):
"החובל בחרש שוטה וקטן חייב, והם שחבלו באחרים, פטורים. אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן, אינם חייבים לשלם, שבשעת שחבלו בהם לא היו בני דעת".
לכאורה היה מקום לומר שגם בנידון דידן האורחים ששהו בדירה בשבת יהיו פטורים מלשלם.
אולם נראה לומר יותר שיהיו חייבים ונבאר:
למדנו במשנה מסכת שבועות (פרק ח משנה א):
"ארבעה שומרין הן: שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמים את האבדה ואת הגניבה".
באופן פשוט כאשר אדם נכנס לדירה לְשַבָּת, הוא נעשה שואל על כל הדירה, אלא שהגמ' בבא מציעא נו: אומרת שאין שמירה בקרקעות, ומובא להלכה ברמ"א חושן משפט הלכות טוען ונטען (סימן צה): "י"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי (טור בשם עיטור); ויש חולקין. ולכן אם שאל בית, ונשרף, פטור מלשלם (מרדכי פרק הדיינים)".
לכאורה על גוף הבית יהיה פטור כיון שאין שמירה בקרקעות, אמנם על החפצים שבבית שייכים דיני שמירה, אלא שצריך לברר האם מקבל על עצמו שמירה על כל חפצי הבית?
בשו"ע שולחן ערוך חושן משפט הלכות שאלה (סימן שמ סעיף ד) כתוב:
"השואל בהמה, חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה. הגה: ויש אומרים דלא בענין משיכה, אלא מיד שנסתלקו הבעלים (טור כדעת הר"י והרא"ש) וע"ל ריש סימן רצ"א וש"ז".
מסביר נתיבות המשפט:
"נראה לפענ"ד … דבהתחלת שימוש לכו"ע חייב באונסין אף דליכא משיכה ולא סילוק שמירה".
לכאורה ניתן לומר שכאשר האורחים קיבלו את המפתח של הדירה לידיהם, קיבלו בעצם זכות שימוש על כל הבית, ולכן חלים עליהם חיובי השמירה על המטלטלין שיש בבית. וממילא הדין שחייב.
וכן מפורש בשו"ע חו"מ (סימן שצ סעיף יב):
"…וה"ה מי שמסר ביתו לשומרו והיה בו חרש או שוטה או קטן צריך לשומרם שלא ידלגו מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה".
כלומר אדם שמקבל בית בשאלה מתחייב בשמירה של הילדים המצויים בו שלא יזיקו וממילא במקרה שלנו יהיה חייב.
אמנם במקרה שהילד היה מזיק משהו בגוף הבית, היו פטורים מן הדין שכן הרמ"א (חו"מ סימן צה סעיף א) פוסק שיש פטור של שמירה בקרקע וגם במחובר לקרקע ואפילו בפשיעה. [אולם לשיטת הש"ך שפסק כדעת הרמב"ם חייב בפשיעה גם בקרקע].
כמה צריך לשלם?
מובא בגמ' (בבא מציעא צו:) סיפור: "דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ואיתבר, אתא לקמיה דרב, אמר ליה: זיל שלים ליה נרגא מעליא. – אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: דינא הכי? ושתיק רב. והלכתא כרב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי מנא".
וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות שאלה (סימן שמד סעיף ב):
"כשישלם השואל, שמין לו השברים, שאם שאל כלי ונשבר שמין לו השברים כמו שהיו שווים בשעת השבירה ונותנים לבעלים, ומשלים עליהם".
לכן אם הכסא כעת שבור ולא שווה כלום, צריך לשלם לו מחיר שהיה שווה הכיסא להימכר במצב משומש. ואם הכסא עדיין שמיש, צריך לשלם לו את הפחת.
